משחקים אולימפיים, כבר לא פרויקט לעשירים בלבד

אירוח משחקים אולימפיים עומד להיות סיפור פחות יקר משמעותית בעתיד הקרוב. את השינוי הזה הוביל הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) אחרי שהבין שהמספרים המפלצתיים ותהליך הגשת הבקשה ("הביד") מרתיעים חלק מהמדינות בכלל לגשת לעניין. למי ששכח, משחקי החורף בסוצ'י הרוסית הגיעו לעלות חסרת תקדים של 51 מיליארד דולר.

במהלך השבוע האחרון הוביל ה-IOC, במסגרת הקונגרס ה-127 של הארגון שנערך במונאקו, שורה של רפורמות מתבקשות - אך חסרות תקדים. למה חסרות תקדים? בעיקר כי מדובר בארגון שמנסה במשך שנים לשמר את הצ'רטר האולימפי ולהימנע מתזוזות לכאן או לכאן שעלולות לפגוע באותנטיות של המשחקים.

השינוי המשמעותי ביותר נוגע לזהות העיר המארחת, שתקבל מעתה גמישות גדולה יותר ותוכל להעביר חלק גדול מהתחרויות לערים אחרות. כחלק מהניסיון להוזיל עלויות, המדינות המארחות יידרשו להשתמש במתקנים קיימים או במתקנים ארעיים - עניין שימנע הפיכתם של מתקנים לפילים לבנים אחרי המשחקים. דוגמה ראשונה לגמישות אפשר היה לקבל השבוע, כאשר נציגי הוועד האולימפי הבהירו לראשי הוועדה המארגנת של משחקי טוקיו 2020, שלא יטריחו את עצמם וירוצו להקים במיוחד אולם בעלות של מאות מיליוני דולרים במרכז העיר, ובמקום זה פשוט יחפשו אולם מתאים במרחק שעה וחצי או שעתיים נסיעה מהבירה היפנית.

עד היום אישר הוועד האולימפי הבינלאומי להזיז תחרויות רק במקרים שבהם אי אפשר היה לתת מענה, זאת בניסיון להיצמד כמה שניתן למשחקים המקוריים שנערכו במקום אחד - אולימפיה. במשחקי מינכן 1972, למשל, נאלץ הוועד האולימפי לאשר לגרמנים לערוך את תחרויות השיט בעיר הצפונית קיל, המרוחקת כ-700 ק"מ ממינכן, פשוט כי במינכן אין ים; בסיאול 1988 הועברו תחרויות השיט והגלישה לעיר החוף פוסאן המרוחקת יותר מ-300 ק"מ מסיאול; המקרה הקיצוני ביותר הוא של משחקי מלבורן 1956, אז נערכו תחרויות הסוסים בכלל ב...שטוקהולם (שבדיה), חצי שנה לפני טקס הפתיחה, זאת בשל החוק באוסטרליה שקבע כי על בעלי חיים להיות בהסגר של שישה חודשים לפני הכנסתם למדינה. בלונדון 2012 כבר איפשר הוועד האולימפי לערוך את טורניר הכדורגל בכל רחבי בריטניה (כולל מנצ'סטר, קובנטרי וניוקאסל, ואפילו בגלזגו הסקוטית וקארדיף שבוויילס).

***

אבל הפעם המטרה היא צמצום עלויות, גם במחיר של שבירה מסוימת של האמנה האולימפית ההיסטורית. עד כדי כך שהוועד האולימפי התגמש והצביע בעד האפשרות לתת למדינות לארח ביחד משחקים אולימפיים, כשהכוונה היא בעיקר אירוח של משחקי חורף. הסיפור של משחקי החורף לא מגיע במקרה: עוד לפני ההצבעה במונאקו נאלץ הוועד האולימפי להתמודד עם חוסר הרצון של מדינות להגיש מועמדות לאירוח משחקי החורף ב-2022, ומתוך רשימה של שמונה מדינות, שש פרשו - חלקן בגלל החשש מהעלויות הגבוהות וההתחייבויות הכרוכות בהרמת אירוע כמשחקים אולימפיים - והשאירו את הבמה לשתי ערים שהקשר בינן לבין ספורט חורף הוא קלוש: אלמאטי בירת קזחסטן, ובייג'ין הסינית. האם אזרחי מינכן היו מתעקשים להצביע נגד אירוח משחקי החורף ב-2022, במידה וההצעה הייתה כוללת אירוח בינלאומי משותף מינכן-זלצבורג? זו לפחות הכוונה של הוועד האולימפי ברפורמה.

הוועד האולימפי גם החליט להגמיש את כמות ענפי הספורט, ולפתוח את המשחקים אל מעבר ל-28 ענפים הנהוגים כיום. על-פי ההחלטה החדשה, תוכל העיר המארחת להגיש בקשה לשלב בתוכנית האולימפית ענפי ספורט הנחשבים פופולריים במדינה. על בסיס זה נסללת ככל הנראה הדרך חזרה של הבייסבול והסופטבול - הנחשבים לפופולריים מאוד ביפן ונזרקו מהתוכנית האולימפית אחרי משחקי בייג'ין 2008.

מי ישלם את המחיר? מאחר שהוועד האולימפי לא מוכן להתפשר על כמות הספורטאים ולפתוח אותה אל מעבר ל-10,500 המשתתפים כיום במשחקי קיץ וגם לא להרחיב יותר מדי את כמות המדליסטים - ענפים מסוימים יידרשו פשוט לכווץ את כמות המקצים.