לו הייתי סער

קראתי הבוקר (ד') שגדעון סער תקף את נתניהו על כוונתו להקדים את הפריימריז בליכוד. בשביל מה זה טוב? לו אני גדעון סער, הייתי פוסח על הבחירות האלה. יש עכשיו אווירה של החלפת השלטון, וזה לא רק נתניהו. זה מזכיר קצת את ימי 1977, כאשר הציבור מאס במפלגת השלטון, ולא היה מוכן לאפשר לה להמשיך לשלוט. כבר כמה שנים שהליכוד מוביל את המדינה, במהלך תקופה זו נעשו גם דברים חיוביים לא מעטים בתחומים שונים. אבל מה שיש לנו עכשיו זו מדינה שרוב אזרחיה מתקשים לחיות בה. לא סביר שהציבור יהיה מוכן להעניק פעם נוספת את השלטון למי שהביא אותו למצב זה.

לו אני נתניהו

השאלה הרלוונטית לסער היא מי יחטוף את המכה. לו אני סער, הייתי מוותר על הכבוד הזה ומשאיר אותו לנתניהו. זה גם מגיע לו, שהרי הוא זה שהוביל את הליכוד ואת המדינה עד הלום. לו אני נתניהו, הייתי פועל למען בחירתו של סער לראשות המפלגה במקומי. שהוא, סער, יאכל את הכישלון. ואז ביבי יוכל לחזור בבחירות שלאחר מכן, כשהוא אוחז בידה של רעייתו, ולטעון "אתם רואים, רק אני יכול". ואת סער ישליכו בצדי הדרך.

רבין (נתניהו) אכל בוסר

מה שסער צריך עכשיו זה לעיין בדברי ימי מאבק האיתנים בין פרס לרבין. השנה היא 1977, רבין הוא ראש הממשלה, פרס שר הביטחון. ב"הארץ" מתפרסם שלרבין יש חשבון דולרים בוושינגטון, דבר שהיה אז בלתי חוקי. כאשר נשאל, אמר שבחשבון שלו יש כאלפיים דולר. בדיקה נוספת העלתה יתרה של כ-24 אלף דולר. היועמ"ש אהרן ברק הניח על שולחנו של רבין אקדח, ורבין ידע מה לעשות אתו. בתמורה להתפטרותו לא הוגש כתב אישום נגד רבין, רק נגד אשתו לאה, וזה נגמר בכופר.

ושיני פרס (סער) תקהינה

נשארו רק כמה חודשים עד הבחירות, פרס נכנס לנעליו של רבין המתפטר. התדמית של המפלגה הייתה בשפל, כאשר פרשת רבין ופרשיות קודמות יוצרות דימוי של מפלגה מסואבת. פרס, אדם ישר מאין כמותו, חטף את כל הזעם הציבורי על מושחתי המערך. הוא היה הראשון שהפסיד את שלטון מפא"י על כל גלגוליה. מאז דבקה בו תדמית הלוזר. לו פרס ויתר על ראשות המפלגה באותה עת, היה חוזר לאחר מכן כמו מלך. מקרה קלאסי של רבין אכל בוסר, ושיני פרס תקהינה.

אשה נאה וילד חמוד

סער הוא אדם אינטליגנטי, לא צריך להסביר לו את הנמשל. מה גם שיש לו אשה נאה, ילד חמוד, גיל צעיר יחסית - זה מה שחסר לו עכשיו בחיים, להתעסק עם דני דנונים?