הודו נתקעה לה בגרון

עובדת צעירה בחברת פיננסים בעיר דלהי, נציגה אופיינית של מעמד בינוני תופח בהודו, מזמינה את Uber לקחת אותה הביתה במוצאי שבת. הנהג, נציג לא בלתי אופייני של מעמד מהגרים נמוך בכרך הענקי (20 מיליון ויותר), סוקר אותה במראה כמו היתה אובייקט למימוש פנטזיות.

השעה מאוחרת, הדרך ארוכה ומשעממת, והאשה בת ה-26 שוקעת בתרדמה. כאשר היא מתעוררת לבסוף, השעון מראה עשר, והמכונית חונה באיזור מבודד ולא מוכר. האשה מבינה שהמסע הביתה קיבל תפנית לא רצויה. היא מנסה להיחלץ מן המכונית. לשווא. הדלתות והחלונות נעולים ואין פותח. הנהג מזהיר אותה לבל תתנגד. הוא יכאיב לה מאוד אם תנסה. הוא אונס אותה.

אחר כך הוא מסיע אותה עד סמוך לביתה, ומזהיר אותה שלא תפצה פה. זו נוסחה רגילה במקרי אונס בהודו. היא פוצה פה מיד. המשטרה מתחילה בחיפושים. הנהג האנס מיהר להיפטר מן האייפון, ש-Uber העניקה לו. אי אפשר אפוא למצוא אותו בעזרת ה-GPS.

קל מאוד להיעלם בהודו, הלוא כן. לא, לא כן. משטרת הודו יעילה להפליא בגילוי עבריינים נמלטים. היא מוצאת אותם במקומות הנידחים ביותר, במהירות מפתיעה. היא מצאה את שיב קומאר יאדאב, בן 32, באיזור כפרי מרוחק במדינת אוטר-פראדש, בצפון הודו. המדינה הזו, הגדולה בהודו (גדולה כברזיל, 200 מיליון בני אדם), היא מעיין נובע של מהגרים. הם הם "הדיבידנד הדמוגרפי" של הודו, כפי שהפוליטיקאים מכנים את עודף הידיים העובדות, שעליהם תינשא הודו אל פריחה כלכלית. יום אחד. אולי.

"נערים עושים טעויות"

שיב קומאר, כפי שמראה שם משפחתו, שייך ליאדאב, אחת הכתות הנמוכות ביותר במידרג ההינדואי. רפורמות מקיפות העצימו ב-40 השנה האחרונות את בני הכתות האלה. למשל, שני יאדאבים - אב ובנו - הם המושלים כיום באוטר-פראדש. אבל הפגישה של אביוני הצפון הצפוף עם הערים הגדולות היא רבת חיכוכים.

שיב קומאר אינו פושע אלים סדרתי. הזדון של מעשיו הוא כמעט בנאלי. "מצטער", הוא אמר לשוטר שעצר אותו, "טעיתי. מה אני יכול לעשות עכשיו?" מעניין שהיאדאב הראשי של אוטר פראדש, נשיא מפלגת השלטון ואביו של ראש ממשלת המדינה, הרתיח בשנה שעברה את דמן של נשים הודיות כאשר דיבר נגד הענשה חמורה של אנסים: "נערים עושים טעויות, למה לתלות אותם".

העיתונות ההודית מלאה דיווחים על מעשי אונס, מהם אכזריים במיוחד. הם חלק בלתי נפרד של רפרטואר הקריאה בארוחת הבוקר. חלק קטן מהם זוכים בתשומת לב גם מחוץ להודו, כמו האונס הקבוצתי של אשה צעירה באוטובוס, כמעט לפני שנתיים, שכלל תחיבת מוט ברזל אל חלקיה הפרטיים. היא מתה ימים אחדים אחר כך, ובמותה טבעה רושם עמוק על הודים ועל לא הודים.

"לא עכשיו"

שיב קומאר הגיע אל מרכז התודעה הבין לאומית לא בזכות עצם האונס, אלא בזכות האפליקציה שהביאה אליו את הנוסעת הצעירה. השוק ההודי שני רק לאמריקאי בהיקף פעילותה של Uber. היא נכנסה אליו לפני שנה וקצת, התחילה בעיר בנגלור, הלוא היא 'עמק הסיליקון' של הודו והתרחבה מאז ל-11 ערים. היא מעסיקה באופן ישיר רק מאה בני אדם.

בעיני עצמה היא אינה חברת מוניות, אלא חברת טכנולוגיה. הנהגים אינם כפופים אליה, המכוניות אינן בבעלותה. היא דורשת מהם רק רשיון נהיגה, רשיון להפעלת מונית, תעודת יושר וביטוח צד שלישי. המסמכים נבדקים רק כדי לוודא שאינם מזויפים. ההיגיון סביר: ממשלת הודו היא זו שהנפיקה אותם, חזקה עליה שכבר אימתה את תוכנם.

Uber לא יכלה אפוא לדעת ששיב קומאר כבר פיתח רקורד פלילי לא מבוטל, עוד מגיל 21, והיה חשוד גם במעשה אונס, אם כי לא הורשע בגינו.

יום אחד לאחר שנודע מעשה האונס, משטרת דלהי השעתה את פעולותיה של Uber. אם אתה נמצא בעיר הגדולה, ומנסה להזמין רכב באמצעות האפליקציה, תקבל את התשובה המנומסת, "לא עכשיו". יום אחד אחר כך הצטרפה אל ההשעיה העיר הגדולה היידרבד, בדרום הודו, שיש בה מרכז חשוב של טכנולוגיה עלית. אתמול נחתה מהלומה כבדה מן הצד המערבי של הודו, כאשר מדינת מהרשטרה (שמומבאיי היא בירתה), הפסיקה את פעולות Uber.

מן הצד השני של אסיה, מתאילנד, באה הודעת הפסקה של פעולות Uber עוד בשבוע שעבר, לפני האונס וללא קשר אליו. התלונה שם נגעה לשימוש במכוניות פרטיות, שאינן מורשות לאסוף נוסעים. Uber נכנסה לתאילנד בחודש פברואר. היא נקלעה לצרות של רישוי ושל פיקוח גם בווייטנאם ובסינגפור.

41 מיליארד דולר

צירוף המקרים אינו מוצלח. ערב האונס, ממש ערב, ב-5 בדצמבר, הודיעה Uber בתרועת נצחון, כי הצליחה להרים 1.2 מיליארד דולר למימון פעולותיה, על יסוד ערך שוק של 41 מיליארד דולר. הסכום הזה מעניק לה בכורה ללא כל קושי בשוק חברות-ההזנק (סטארט-אפ). היא שווה יותר מענק התעופה Delta.

השנה הופיע בארה"ב ספר קטן ומועיל, 'מנועי צמיחה' (Growth Engines), הבוחן שורה של חברות-הזנק מצליחות במיוחד. על Uber הוא מביא את ההערכה המפליגה הבאה:

"אם תחשבו על Uber כמחשב על ענקי, המסדיר הסעתם של מיליוני בני אדם והובלתן של מיליוני סחורות על פני כל העולם (ה'סיסקו' של העולם הפיזי), הנה עומדת לפניכם מה שעשויה להיות אחת החברות הגדולות ביותר בעולם".

האפשרות שהחברה הזו תתכווץ לממדים קוסמיים פחות בגלל יצריו המיניים האלימים של מהגר הודי קהה חושים כמעט צריכה קורס נפרד בבית ספר למינהל עסקים.

תגובת השלטונות בהודו היתה מהירה מאוד. בארץ שאינה מתנהלת בדרך כלל במהירות, החיפזון הזה היה כמעט חשוד. אולי הוא קשור בבחירות הממשמשות ובאות לאסיפה המחוקקת של דלהי (שהיא חבל חצי-אוטונומי, עם ממשלה ועם פרלמנט משלה). אולי הוא קשור בחוסר האונים הכללי בענייני אונס. ואולי הוא קשור בהסתייגות האופיינית של ההודים מפני עודף חופש של השוק החופשי.

"צביעות?"

"טיימס אוף אינדיה", עיתון מקומי בלשון האנגלית, הציג ביום ה' שאלה בראש עמודו הראשון: "צביעות? ממשלת דלהי מפעילה שירות המיוסד על אפליקציה דומה ל-Uber". עולה מן הדיווח, כי עוד בחודש יולי, שלטונות דלהי השיקו אפליקציה המאפשרת למשתמשיה להזמין ריקשה ממונעת, מה שמכנים בעגת אסיה 'טוק-טוק'. הריקשה היא תלת-אופן עם מנוע צנוע, והיא משמשת מונית עממית. רבבות דוגמתה מתהלכות בכבישים, וגובות אולי עשירית התעריף של מונית רגילה.

לאפליקציה הזו קוראים O-Pooch, והיא עושה ולא עושה בדיוק מה שעושה ולא עושה Uber. למשל, היא אינה נושאת באחריות כלשהי לאיכות הנהגים, או למידותיהם הטובות. גם היא, כמו Uber, מסתמכת על תהליכי הסינון והאימות של השלטונות.

היתכן שהלהיטות לסגור את Uber (ושירותים פרטיים נוספים המתחרים בה) היא תוצאה של היצר המונופוליסטי רב-השנים? הודו התחילה מעבר איטי ומכאיב אל כלכלת שוק מודרנית רק בתחילת שנות ה-90', ואנשי עסקים זרים חוזרים ונכווים כאשר הם מנסים בה את כוחם. הממשלה המרכזית, שזה מקרוב נבחרה, מנסה את כוחה בשינוי האקלים, ומעודדת משקיעים זרים להכות שורשים.

פרשת Uber גורמת אי-נוחות מסוימת לממשלה. הבכיר בשריה הכריז, שאין לה שום דבר נגד שירותים המיוסדים על אפליקציות, והיא רק רוצה להטיל עליהם פיקוח נאות. לפיקוח אי אפשר כמובן להתנגד. הוא מיטיב עם הצרכן. השאלה מה מן הפיקוח הזה הוא ענייני, ומה הוא פוליטי או רפלקסיבי.

פיקוח והסרת פיקוח

הסיפור כמובן אינו הודי בלבד. פיקוח והסרת פיקוח הם אימפולסים המפעפעים בכלכלה העולמית זה שנים. רק חמש שנים הפרידו בין הנשיא קלווין קולידג', שהכריז כי "עיסקה של אמריקה הוא עסקים" ובין פרנקלין רוזוולט שעירב את הממשלה הפדרלית כמעט בכל תחום של פעילות כלכלית.

מאז ימי השיא של מה שנקרא לימים "ניאו-ליברליזם" - ההפרטות של מרגרט תאצ'ר והסרת הפיקוח של רונלד רייגן, "קץ הממשלה הגדולה" של ביל קלינטון - העולם עומד בסימן השתוקקות אל מקום טוב באמצע. שוק חופשי טוב, אבל "קפיטליזם טורפני" רע; בעלי הון ויזמים חופשים טובים, אבל אוליגרכים ומונופוליסטים רעים.

אנחנו רגילים להתלונן על עודף פיקוח. בנימין נתניהו הכריז לפני 18 שנה בקונגרס של ארה"ב, כי "בעברית אין מלה לדה-רגולציה, אבל תהיה עד סוף כהונתי" (איזו כהונה, הוא לא גילה). אבל מפעם לפעם אנחנו נדהמים מן הפרצות שהשאיר הרגולטור. כולנו משלמים את מחיר הפרצות בפיקוח הפיננסי בארה"ב, שהניבו את המיתון הגדול של סוף העשור שעבר.

האם החמרת הפיקוח על אפליקציות השירות תאט את Uber? או אפילו תנחיל לה את גורלה של Napster? זה כנראה תלוי במידה לא מבוטלת ב-Uber עצמה. נסיקתה הגדילה את בעיות השמיעה של כמה מראשיה ומעובדיה. שליטתם בכמויות מסיביות של מידע על הרגלי הנסיעה של לקוחותיהם עוררה אצלם את הרושם, שהם יכולים לחסן את עצמם מפני ביקורת; למשל, האיום הלא-מוסווה לחקור את חייהם הפרטיים של עיתונאים, שהעזו לבקר את Uber.

באופן לא אופייני, בימים האחרונים בקעו קולות של ענווה ושל צער ממשרדי Uber בסן פרנסיסקו. מנהל Uber באסיה חש לדלהי, והעמיד את עצמו מיד לרשות המשטר החוקרת. לא ברור לעומת זאת איך מממני Uber היו מחשבים את ערכה השבוע. מותר לנחש שהיא היתה שווה קצת פחות מ-41 מיליארד דולר. הכול בגלל יאדאב קטן ורע.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny.