תביעה: היי-טקיסטית פוטרה כי היו לה ילדים קטנים

פסיקה חריגה ומעניינת של בית הדין האזורי לעבודה: רשמת ביה"ד לעבודה בת"א, כרמית פלד, התירה לעובדת שהגישה תביעה לפיצויי פיטורים נגד החברה שהעסיקה אותה, להגיש כראייה תכתובת פנימית של מנהלי החברה שאותן השיגה העובדת תוך חדירה לתיבת המייל של הממונה עליה.

בהחלטה, שהתקבלה בשבוע שעבר, דחתה הרשמת את בקשת המעסיקה, חברת "סינאל מלל פייוויי", לפסול את הראיות שהגישה העובדת, מיטל בלוך, שטוענת כי היא פוטרה מעבודתה בשל היותה אם ותוך אפליה אסורה ובמסגרת תביעת פיצויים שהגישה נגד המעסיקה.

לכתב התביעה שהגישה נגד המעסיקה צירפה העובדת המפוטרת העתקים של ארבעה עמודי התכתבויות דואר אלקטרוני שנערכו בין שניים מהממונים עליה - הממונה הישיר, איתן ויטל, וסמנכ"ל משאבי האנוש בחברה, אייל בוגנים. באחת ההתכתבויות שצירפה התובעת כראייה לטענותיה שהיא פוטרה רק בשל היותה אימה ובניגוד לדין, כתב הממונה הישיר לסמנכ"ל כי "אני חושב שמיטל עובדת טובה אבל המטלה של גידול הילדים נופל (הטעות במקור - ח"מ) עליה במשפחה. מאידך יש לנו את מיכל שיש לה כבר ילדים גדולים ובלי בלת"מים מיותרים שמוכנה לעבוד ללא דופי. חבל לפספס אותה. עדיף שהיא תהיה לצידך אם היית מרוצה ממנה בתקופה שמיטל הייתה בחופשת לידה (אנחנו גם לא יודעים אם צפויים למיטל בקרוב היעדרויות נוספות ארוכות טווח)".

עוד כתב הממונה לסמנכ"ל: "אני ממליץ לומר ללמיטל שזו משרה 8:00-17:00 ואם היא לא יכולה לחזור למשרה מלאה בשעות הללו, עם כל הצער שבדבר היא מפרה את ההסכם שלה והיא צריכה לתת הודעת התפטרות".

לאחר הגשת התביעה, הגישה, כאמור, החברה המעסיקה בקשה לביה"ד לעבודה לפסילת התכתובות שהביאה העובדת כראייה נגדה בטענה כי מדובר בתכתובות פנימיות חסויות של מנהליה והשימוש בהן מנוגד לחוק הגנת הפרטיות. המעסיקה טענה כי לעובדת לא ניתנה הסכמה לחדור למחשבם האישי של הממונים עליה וודאי שלא לצורך שליפת הראיות ושימוש בהן.

"הוכח בחקירה נגדית של העובדת כי היא נכנסה לתיבת הדואר האלקטרוני של הממונה באמצעות המחשב בביתה לאחר מועד סיום העבודה בין הצדדים. וזאת, על מנת למחוק התכתבויות במחשבו הפרטי", טענה המעסיקה. לדבריה, "ברור מכך כי הכניסה למחשב לא בוצעה במסגרת עבודתה השוטפת של העובדת וכי מדובר בהתנהלות המהווה פגיעה בוטה בפרטיות המעביד".

העובדת טענה מנגד, בין היתר, כי הראיות הגיעו אליה כדין והיא הייתה מוסמכת על פי הרשאה מפורשת להיכנס לתיבת הדוא"ל של הממונה, מנהלה הישיר, לצורך ביצוע עבודה שוטפת. עוד טענה העובדת המפוטרת כי אפילו יקבע שהראיות הושגו תוך פגיעה בפרטיות המעסיק, יש מקום להתיר את הצגתם שכן מדובר בראיות רלבנטיות ביותר ומהותיות להוכחת תביעתה. בהחלטתה המנומקת קבעה תחילה הרשמת כי העובדת פעלה בתום לב ונתקלה בראיות המדוברות (התכתובות) באקראי ולא תוך חיפוש מכוון בתיבת המייל של הממונה עליה. כן נקבע כי לא חל איסור מוחלט על הגשת ראיות שהושגו תוך פגיעה בפרטיות. עוד נקבע כי "במקרה זה מתקיימות נסיבות שכל אחת מהם בנפרד מקימה טעם מיוחד להתרת השימוש בראיות, אפילו בהנחה שאלה הושגו תוך פגיעה בפרטיות - הנחה שלא הוכחה בענייננו".

הנסיבות שציינה הרשמת לטובת קבלת התכתובות כראייה במשפט, היו, בין היתר, העובדה שתיבת הדוא"ל של הממונה ממנה נלקחו התכתובות על ידי העובדת לא הייתה פרטית-אישית, כי לעובדת ניתנה הרשאה להיכנס לתיבת הממונה והוא היה מודע לכך וכי גם לעובדים אחרים הייתה הרשאה להיכנס לתיבת המייל המדוברת. כן ציינה הרשמת כי הזכות לפרטיות, אם נפגעה, הייתה של תאגיד ולא של אדם. כן לקחה הרשמת בחשבון בהחלטתה את העובדה שהתכתובות הנן בעלות רלבנטיות ממשית לתביעה שכן הן עשויות לשפוך אור על המחלוקת ולסייע לחקר האמת ולעשיית הצדק.

לדברי עו"ד גדיאל בלושטיין, שותף במששרד עו"ד בלושטיין, בר-קהן, ציגנלאוב, מדובר בהחלטה שצריכה לשמש תמרור אזהרה למעסיקים. לדבריו, "לראשונה, מכשיר בית משפט חדירה לפרטיותו של המעביד. ההחלטה ממחישה, ולא בפעם הראשונה, את הצעדים שמעבידים צריכים לנקוט מראש על מנת למנוע שימוש לא ראוי בתיבות דואר אלקטרוני במסגרת העבודה ומעל הכול, שכללי המשחק בנוגע לתיבות דואר אלקטרוני, חייבים להיקבע מראש והם חלק מתנאי העבודה".

לטעמו של עו"ד בלושטיין, על כל מעביד לנקוט באמצעים על מנת למנוע אירועים כפי שעולים מתוך החלטה זו. "היינו, יש ליצור נספח להסכם העבודה הכולל תנאי השימוש בתיבות הדואר הן שניתנות לשימוש העובד והן אלו של המעביד, גם אם ניתנת לעובד אפשרות להיכנס לתיבה זו".