"ברגעי משבר דברים הופכים הרבה יותר מורכבים"

המשבר הכלכלי שפקד את העולם ב-2007-2008 הותיר את הכלכלנים במבוכה מסוימת. הם לא חזו אותו וגם לא בדיוק ידעו מה לעשות כדי לצאת ממנו. אחת הקבוצות שביקרו בחריפות את הכלכלנים הייתה של פיזיקאים מובילים, שטענו שלפיזיקה יש כלים טובים יותר לנבא תרחישים כלכליים ולמנוע משברים עתידיים. תכירו את האקונופיזיקאים: הם לא מוחקים בדיוק את המחשבה הכלכלית שקדמה להם, אבל הם גם אינם מוכנים לפעול בגבולותיה.

כמה מהחוקרים הללו השתתפו בשבוע שעבר בכנס שקיימו שגרירות איטליה ואוניברסיטת תל אביב, "להפוך את המורכב לפשוט". בשיחה עם "גלובס", מפרטים האקונופיזיקאים מה לא בסדר במדע הכלכלה ולמה המודלים שהם מציעים הרבה יותר מוצלחים.

"מאשימים את הדאטה בכישלון המודל"

"אני לא אקונופיזיקאי קלאסי, כי איני חושב שפיזיקה יכולה לפתור את כל הבעיות של הכלכלה", ממהר להצטנע פרופ' לוציאנו פייטרונרו מאוניברסיטת ספיאנצה ברומא, אבל מצביע מיד על הכשל בכלכלה הקלאסית: היא בונה מודל ומשוואות על בסיס הנחות יסוד, ואחר כך מנסה לכפות את המודל שבנתה על העולם. "אנחנו מנסים להתייחס לבעיות הכלכליות ברוח הפיזיקה, כלומר לבנות תיאוריות על בסיס המידע שיש לנו ואחר כך לבדוק אותן על מידע חדש", אומר פייטרונרו ונותן כדוגמה את ההנחה של כלכלנים ולפיה השוק מגיע לשיווי משקל. "זו הנחה דוגמטית ולא תוצאה של בחינה של מידע, ואז, כשהמידע אינו תואם את ההנחה, הכלכלנים טוענים שהבעיה היא במידע".

הרעיונות הבסיסיים של הכלכלה, ה"דוגמות" כפי שאתה מכנה אותם, אינם מבוססים על תצפית?

"כן, אך זו תצפית פשטנית. אחרי תקופת המשבר הכלכלנים אמרו, 'המשבר נבע מכך שהבנקים היו תאבי בצע'. הכלכלה הייתה אמורה לבנות תיאוריה שתתאים גם לבנקאים תאבי בצע, ולא להאשים את הדאטה שלך בכך שהוא לא מתנהג כפי שרצית. אני קצת מתבדח, אבל זה הלך הרוח. ברגע שמתבלבלים בין תיאור הדאטה לבין שיפוט מוסרי, האפשרי רק משום שמקור הדאטה הוא בני אדם, הביקורת שלך הופכת ממדעית לפוליטית".

אז כל המשוואות הכלכליות אינן מתארות בעיניך את העולם האמיתי?

"אני לא אומר שהכול שטויות. למשל, יש משהו במשוואת בלק אנד שולס (מודל שעוסק בשאלת תמחורן של אופציות), אך היא תמיד מתמחרת בחסר את הסיכון, כי היא מיועדת רק לרגעים הנורמליים. ברגעי משבר דברים הופכים הרבה יותר מורכבים. ומה שקשה להבין הוא שמשברים מופיעים ללא סיבה גדולה.

"נניח, יש שאומרים 'דינוזאורים מתו בגלל מטאוריט', אבל לפעמים מין יכול להיכחד בגלל כשלים פנימיים, משום שהמערכת אינה יציבה ובהדרגה נעה לעבר קיצון ואז קורסת. זה, להערכתנו, מה שקרה במשבר 2007-2008. הסיבה לקריסה לא הייתה משבר הסאב פריים. הסאב פריים היה אחראי רק על 6% מתקציב הדיור בארה"ב. כנראה, המערכת כבר הייתה מוכנה לקרוס".

פייטרונרו, שבנה מודל המנבא אילו מדינות יתקדמו מבחינה כלכלית, מדגים את ההבדל בין הגישה שלו לגישה הכלכלית הקלאסית באמצעות דוח שהוצג באחרונה בוועידה בעמאן ונועד לבדוק לאילו ממדינות אפריקה שמדרום לסהרה יש סיכוי להפוך למדינות מתועשות. "בדוח הזה יש השוואה בין המדינות האפריקאיות למדינות שנמצאות ב'התפתחות מוקדמת' ונראה שהן בכיוון הנכון, כמו וייטנאם או צ'ילה, אבל אין מסקנה, כלומר אין ניבוי. אילו מדינות יתפתחו? לא יודעים. אנחנו קוראים לזה דוח 'קדם מדעי'. זה לא דבילי, אבל זה גם לא עובד לפי מיטב הכללים של המדע".

המודל שפייטרונרו מציע מתבסס על אלגוריתם המביא בחשבון את התל"ג הנוכחי של מדינה, המוצרים שהיא מייצרת, מידת ייחודם ומורכבותם, המגוון שלהם ופרמטרים נוספים. התוצאה היא מדד הנקרא "כושר כלכלי". לפי המודל הזה, מדינות כמו סין, שהיו ב"כושר כלכלי" טוב לפני חמש שנים, הן היום משגשגות, ואילו מדינה כמו ברזיל או אירלנד, שנראו לרגע כמדינות מתפתחות מבחינת הצמיחה בתל"ג, לא היו בעצם בכושר כלכלי טוב, ולכן לא התפתחו כמו סין. "בניגוד לדוח שהוגש בעמאן, אנחנו יכולים לתת ניבוי - קניה, סנגל ואוגנדה הן המדינות האפריקאיות בעלות הסיכוי הגבוה ביותר להפוך למתועשות".

- כלכלנים יכולים לטעון שגם המודל שלך מוגבל לנקודת זמן מסוימת ומפספס מצבי קיצון.

"אוי. כן ,זו שאלה שבהחלט צריך לענות עליה... יש מדינות לא יציבות שאני אומר מראש שקשה לי יותר לנבא מה יקרה בהן. עם זאת, אני מאמין שהרעיון הזה הוא יחסית בסיסי בכלכלה המודרנית. אנחנו נראה כיצד הוא עומד בעוד ועוד תצפיות. אם נראה שצריך לשנות את המשוואות שלנו כדי להפוך אותן למורכבות יותר, נעשה זאת בהמשך".

בינתיים, המודל של פרופ' פייטרונרו וצוותו זוכה להתעניינות והם עובדים היום בשיתוף פעולה עם גורמים כמו BCG, המשקיע ג'ורג' סורוס, חברת האנרגיה של ,הבנק האיטלקי אזימוט, ממשלת אנגליה ומכןו המחקר של עליבאבא.

בהמשך, פייטרונרו מקווה לפתח גם מדד ל"כושר" של חברות ספציפיות, וזה אפילו יותר מעניין מבחינת המשקיעים. "אני לא יכול לחשוף עדיין את המודל, אבל אני יכול לספר שהכלי המנבא הוא לא הפטנטים שרשמת, אלא למי אתה מוכר וממי אתה קונה". אם אכן המודל יעבוד, מי שיישם אותו יהיה בעל ידע ייחודי לגבי השוק, שאין לאחרים. פייטרונרו מקווה להשתמש בכך כדי להוכיח שהמחירים בשוק אינם מייצגים מידע מושלם, כפי שטוענים מדעני הפיננסים.

"הכלכלה שבויה בהנחות ישנות"

פרופ' רוסאריו מנטגנה מאוניברסיטת פלרמו מאיטליה, הנחשב אחד מחלוצי האקונופיזיקה, נזהר מלומר מפורשות שפיזיקה היא "מדעית" יותר מהכלכלה בבסיסה. לדבריו, כל המדעים הופכים בשנים האחרונות מורכבים יותר, הודות לנגישות הרבה יותר לנתוני אמת והעלייה בכושר החישוב, כלומר מהפכת הביג דאטה. "בכלכלה אומרים כבר שנים, ומסיבות מאוד טובות, שצריך הנחות מפשטות גם אם הן לא נכונות לגמרי, כמו למשל הנחת הרציונליות, או הניסיון למדל את התנהגות 'הבנק' המייצג ו'הצרכן' המייצג, אפילו אם אין באמת גורמים כאלה", אומר מנטגנה, "אבל היום נכנסים לכלכלה כלים חדשים, שמאפשרים לדבר על רשתות ומערכות מורכבות. אלא שבעוד הפיזיקאים מנסים לחקור את הדאטה כדי לגלות מה באמת קורה, כלכלנים ממשיכים להסתמך על מודלים קיימים ולהגיד 'איזו רשת תתאר את האדם הרציונלי כשהוא עושה הכי טוב שהוא יכול'. הם עדיין שבויים בהנחה של הומוגניות ביחס לצרכן או הבנק המייצג, למשל".

אז הביג דאטה לעולם הכלכלה הוא כמו המצאת הטלסקופ לעולם האסטרונומיה, כלי חדש שמשנה את התחום?

"אפשר לומר כך. הוא מפר את שלוות עולם הכלכלה, שעדיין שומר על שער סגור בפני חלק מהתובנות. למשל, במשבר 2007, הכלכלה לא הביאה בחשבון את הסיכון שמציבים הבנקים, כי זה לא היה במודל".

מנטגנה עצמו משתמש בכלים של ביג דאטה לנסות להפריד בין פעולות בשוק ההון המבוצעות על ידי מחשב לבין פעולות המבוצעות על ידי בני אדם, ומנסה לפענח אם הפעולות המבוצעות על ידי מחשב תורמות להשגת מחיר מאוזן המשקף את הערך האמיתי של המניה, או להפך, תורמות למסחר עדרי המתרחק מהערך המיוצג בפועל על ידי המניה. "אין לנו תשובה עדיין", הוא מודה.

מנטגנה גם משתף פעולה עם חוקרים ישראלים בבניית מודל רשתי של מניות, המאפשר לראות אילו מניות משפיעות באופן המשמעותי בותר על מניות אחרות ואילו מניות מתנהגות באופן מנותק מאחרות. מודלים דומים ממשים היום לאתר אנשים בעלי השפעה ברשתות החברתיות.

"השוק הוא כמו מוח אפילפטי"

"בכלכלה יש היום כמה מיתוסים שגורמים לבעייתיות גדולה", אומר פרופ' אשל בן יעקב מאוניברסיטת תל אביב, פיזיקאי במקור והיום חוקר רב-תחומי, שעובד גם עם פרופ' מנטגנה בבניית רשת המניות. פרופ' בן יעקב בוחן מערכות מורכבות מסוגים שונים - ממושבות חיידקים ועד כלכלות. לדבריו, "אחת הבעיות היא שאין הגדרה טובה ל'שוק מוצלח' ובכל זאת מנסים לשאוף אליו. בעולם המערבי יש מאניה של צמיחה-צמיחה-צמיחה, שהולכת יחד עם צריכה. לכן נשיא ארה"ב, ברק אובמה, לוקח הלוואות וממשכנים את העתיד של הילדים כדי שעכשיו תהיה צמיחה, באמצעות צריכה שהיא מעבר למה שאנשים צריכים ומעבר למה שהם יכולים לייצר באופן טבעי".

לדברי בן יעקב, המדיניות הנוכחית של עידוד הצריכה באמצעות הלוואות, בין אם פרטיות ובין אם של המדינה, מעמיקה את האי-שוויון. "גילינו את הקשר הזה באמצעות אלגוריתמים שפותחו בכלל כדי למפות מוח. היו גם כלכלנים שהציעו את זה, אבל במודל שלנו רואים את זה באופן יפה במיוחד. גילינו שהשוק מתנהג כמו מוח אפילפטי - מוקד מסוים פעיל ביתר ומכתיב את צורך הפעילות של שאר המוח, והוא לא יכול לתפקד כמו שצריך. מה קרה בארה"ב ב-2001? הורידו את הריבית והעבירו כספים רבים דרך הסקטור הפיננסי. הסקטור הזה הפך למוקד פעילות מוגזם ואז השוק הפך מאוד קשיח. כשהחל משבר 2007-2008, הכול התפורר. במודל שלנו רואים שהמשבר של החל בעצם בטעויות שנעשו מיד אחרי 2001. כעת מבצעים אותן טעויות, והן יובילו אותנו לדעתי לאותו מקום.

"אחד העקרונות המנחים במגוון מערכות - פיזיקליות, ביולוגיות וכלכליות - הוא שאם אין ריסון, המערכת מתפוצצת וקורסת. בשוק יש רגולציה אבל אין ריסון. לו היינו שמים ברקסים לכלכלה, למשל בעמלות גבוהות על קנייה ומכירה של ניירות ערך, היינו יכולים להביא להאטה מסוימת בפעילות, וזה היה משפיע לטובה על יציבות השוק".

אחת הטענות של פייטרונרו היא שכלכלנים מונעים מאידיאולוגיה. האם החלפת הצמיחה בחתירה לשוויון ויציבות אינה אידיאולוגיה?

"אני לא רוצה להגדיר מהו שוק מוצלח. אני רק אומר שאין על כך דיון מספק. יש מדדים שמישהו החליט עליהם, כאילו השוק הוא עצמו היצור החי ולא נועד לשרת את בני האדם. יש כלכלנים שהחלו להתייחס לנושא האי-שוויון, אבל אף אחד לא שאל איך משקללים בין יעדי הצמיחה לבין השוויון. אם אפשר ליצור צמיחה בשיעור X תמורת העמקת האי שוויון ב-Y, זה כדאי? אלה החלטות שמתקבלות כל הזמן בלי שמישהו מנסח אותן.

"במשבר 2008, כלכלנים לא הבינו מה מקור המשבר. אובמה, במקום להחליש את הסקטור הפיננסי ולעודד חיסכון שמייצב מאוד את הכלכלה, עודד את השוק לבזבז. רוב הכלכלנים טוענים שזו הייתה הצלחה: האבטלה ירדה והצמיחה חזרה, אבל במודלים שלנו רואים שכשהציבור פעל על פי האינסטינקט הראשוני של לחסוך ולא להוציא, מיד אחרי המשבר ולפני הפעולות שנקט אובמה, היה תיקון בחלוקת ההון. עכשיו אנחנו נמצאים בנקודה קריטית - אם אובמה ימשיך בדרכו, האי-שוויון יחזור למה שהיה. באירופה עושים זאת יותר טוב - הם חוסכים ולא לווים, אבל עכשיו הם לא מרוצים כי הם חושבים שהשוק שלהם משתפר לאט מדי יחסית לארה"ב, ולא רואים שהוא יציב יותר".

תשובת הכלכלן: "בתחום הכלכלה, ניתן לספק תובנות, לא תחזיות מדעיות"

הכלכלנים כנראה לא מאוד מוטרדים ממתקפת הפיזיקאים, והם גם די סקפטיים ביחס להצעות השיפור שלהם. "תמיד טוב שיש גישות נוספות", אומר פרופ' יצחק (צחי) גלבוע מאוניברסיטת תל אביב ומאוניברסיטת פריז HEC, המתמחה בתורת המשחקים ומכיר היטב את טענות האקונופיזיקאים. "עם זאת, לא ברור שהכול ניתן לניבוי. גם הפיזיקה אינה מצליחה לנבא רעידות אדמה או סופות יותר מכמה ימים מראש, ועמיתינו הפיזיקאים אינם רואים בכך בעיה של מדע בסיסי, אלא מסבירים מדוע ניבוי כזה אינו אפשרי. גם משבר פיננסי מתרחש במערכת גדולה ומורכבת, שבה שינויים קטנים (בגודל של טעויות מדידה) יכולים לגרור הבדלים גדולים בחיזוי. במובן זה, אין להתפלא שהכלכלנים לא הצליחו במקום שגם הפיזיקאים לא הצליחו".

פרופ' גלבוע מונה שתי סיבות נוספות לכך שכושר הניבוי בכלכלה מוגבל יותר: "ראשית, לצערנו, עדיין לא נמצאו בכלכלה המשוואות הבסיסיות, כמו משוואות הזרימה בפיזיקה, שיכולות לאפשר חיזוי כמותי, לפחות בתנאי מעבדה. הבעיה השנייה היא שהמערכת מגיבה לתחזיות שלנו. תחזית להוריקן אינה משפיעה על ההוריקן. לא כך לגבי תחזית על משבר בשוק המניות".

לדברי פרופ' גלבוע, ייתכן שצריך לחשוב על הגדרה מחודשת של תחום הכלכלה, שתהיה צנועה יותר ותעסוק בעיקר באותן מערכות מבודדות שניתן לנתח ואולי גם לבדוק באופן ניסויי, במעבדה או באופן טבעי. "למשל, אפשר לבדוק איזו שיטת מכרז מובילה לתוצאה רצויה יותר, או איזו מדיניות רווחה מצמצמת אבטלה וכדומה", הוא אומר ומציע כיוון מחשבה נוסף: "אפשר לקבל מהכלכלה תובנות בסיסיות, כגון יתרונותיה וחסרונותיה של מדיניות מוניטרית, וזאת גם ללא ניבוי מדויק של תוצאות המדיניות בנקודת זמן מסוימת. כך, למשל, ניתן לומר בעיקרון שהורדת ריבית מעלה את ההשקעה אך לא ניתן לומר בכמה או להבטיח שכך אכן יהיה במאה אחוז מהמקרים. אני מאמין שהכלכלה אינה רק כלי לניבוי מדעי, אלא כלי לביקורת טיעונים, בעיקר בזירה הציבורית. כפי שאנחנו מצפים מלימוד היסטוריה להעשיר את עולמנו אבל לא מצפים שהיסטוריונים יספקו לנו תחזיות מדעיות, כך גם כלכלנים יכולים לעזור מאוד בהבנת סיטואציות, גם במקרים שבהם אינם יכולים להתחייב לניבוי מדעי".

אבל הנה, באים פיזיקאים שאומרים שהם יכולים לעשות יותר.

"הייתי מציע, למשל, להיזהר בניסוי צמיחה של מדינות. יש מגוון רחב של תובנות שהוצעו בנושא, בין אם על ידי כלכלנים ובין אם על ידי אחרים, אך תחזית מדעית של ממש נראית לי שאיפה מוגזמת, לפחות בשלב זה. לא ניתן לספק תחזיות כאלו בלי לשלבן בתחזיות של מלחמות והפיכות, שיפורים טכנולוגיים ושינויים חברתיים. נפילת הקומוניזם לא נחזתה על ידי מומחים, ונראה לי שלפני 30 שנה גם עליית הזרמים הקיצוניים בדתות שונות לא נצפתה מראש. לא ניתן לספק תחזיות כלכליות של צמיחת מדינות בלי לצפות גם אילו מדינות יהיו דמוקרטיות, למשל. תובנות יפות ועמוקות יש לא מעט, אך נוסחאות מתמטיות שיכולות לשלב אותן לכלל תיאוריה מדויקת? לא נראות לי שהן ממתינות מעבר לפינה".

מה יהיה התל"ג של ישראל ב-2019 ומה כדאי למדינה לפתח

המודל של פייטרונרו המנבא צמיחה של כלכלות מפריך לדבריו את התיאוריה של כלכלן המאה ה-19 דיוויד ריקרדו, שלפיה כל מדינה צריכה להתמחות במוצר מסוים. "המידע שבידינו מראה שפירמות אמנם צריכת להתמחות, אבל מדינות ישרדו טוב יותר דווקא אם תהיה להן כלכלה מגוונת יותר", הוא אומר. עם זאת, אף מדינה לא הצליחה לפתח יכולות בתחומים שחדשים לה לגמרי, וההתפתחות נעשתה תמיד באמצעות הרחבת היכולות הקטיימות לתחומים קרובים. כך, למשל, בקוריאה התפתחה תעשיית הרדיו לתעשיית סאונד, צילום ותאורה. ככל שהתחומים התבזרו, כך עלתה היכולת הכלכלית של המדינה.

ביקשנו מפייטרונרו וצוותו לבדוק מהו מצבה של ישראל. הם מצאו ש"הכושר הכלכלי" שלה נמוך כרגע מההתפתחות הצפויה של התל"ג, כלומר בחמש השנים הבאות הכלכלה תתפתח על יסודות העבר, אבל אם ישראל לא תשפר את הכושר הכלכלי שלה ובין היתר תפתח מגוון רחב יותר של מוצרים, בעלי מורכבות רבה יותר מאלה הקיימים, יהיה קשה לשמר את הצמיחה. המודל מנבא תל"ג של כ-45 אלף דולר ב-2019, לעומת 32 אלך דולר השנה.

פייטרונרו נותן לישראל ציון טוב מבחינת מורכבות המוצרים שהיא מייצרת (כלומר, מייצרים כאן הרבה מוצרים שאינם מיוצרים בהרבה מדינות אחרות), אבל ציון פחות טוב מבחינת מגוון המוצרים המורכבים. כלומר, אנחנו כנראה ממוקדים מדי בהיי-טק. לפי המודל, לישראל כדאי לבנות יכולות בתחום הציוד הרפואי, ציוד המעבדה וכל תחום ההיי-טק, מלבד אלקטרוניקה.