פישר על חוצפת הבנקים בארה"ב: "אוי, כמה שאני טעיתי"

הם שוכחים מהר. 2008? המיתון גדול? עשרות מיליארדי דולרים שהזרימו משלמי המסים האמריקאיים לבנקים הגדולים, כסיטי גרופ, כדי לחלץ אותם מביצת חדלות פרעון? בשביל וול סטריט זו כנראה היסטוריה רחוקה, ואולי גם לא כל כך רלוונטית. ב-2010 קיבל הקונגרס חקיקה שחסמה את השור הבנקאי בדישו, במאמץ למנוע קריסה של המערכת הפיננסית הגלובלית, כפי שכמעט קרה שנתיים קודם לכן. עכשיו החקיקה הזו מוטלת על הקרשים לאחר שמחוקקים רפובליקניים, ביזמת ובעידוד וול סטריט, העיפו את רוב שיניה בנוק-אאוט אדיר.

חוק דוד-פרנק (Dodd Frank Act), על שם שני המחוקקים שיזמו ודחפו אותו, סנטור כריס דוד וציר בית-הנבחרים ברני פרנק (עתה שניהם בדימוס) גזר על הבנקים הגדולים לא לחשוף כספי מפקידים, שמגובים בביטוח פדרלי, לעסקות נגזרים שנושאות בחובן את הסיכונים הגדולים ביותר - עסקות חדלון אשראי, או ביטוחי כשל אשראי (Credit Default Swaps, ובראשי תיבות CDS). מדובר במכשירים פיננסיים שמעניקים לרוכשיהם ביטוח מפני אירועים מוגדרים בשווקים הגלובליים. אלה מכשירים עתירי סיכונים ובה בעת עתירי רווחים. הם כמעט קברו את ענקית הביטוח AIG ב-2008 ועמה עמודי תווך אחרים של השווקים הפיננסיים. זו היתה הטראומה שחוק דוד-פרנק ביקש למנוע את הישנותה.

דרישות החוק לא היו דורסניות: הוא הורה לחברות האחזקות של הבנקים להוציא עסקות חדלון אשראי מהבנקים המסחריים שלהן ולהעביר אותן ליחידות אחרות של החברה-האם, שאינן מגובות בכספי הרשות הפדרלית לביטוח פקדונות הבנקים (FDIC). הכוונה היתה, שאחרי הכשל הבא, לא המפקידים יפסידו את כספיהם וממילא FDIC, כלומר משלמי המיסים, לא ייקראו לשפות אותם. במילים אחרות: אם חברות האחזקות של הבנקים הגדולים רוצות להמר בקזינו הגלובלי, שיעשו כך בכספיהן שלהן, לא של המשקיעים.

אבל בשביל ענקי וול סטריט, זו היתה גזרה שהציבור אינו יכול לעמוד בה. וכך, לאחר מאמצי לובינג בלתי פוסקים, שלוו במי יודע כמה "תרומות" למסעות הבחירות של מחוקקים שיושבים בוועדות הרלוונטיות, הצליח הלובי הבנקאי, בשבוע שעבר, לספח להצעת חוק התקציב ל-2015 תיקון שמסרס את חוק דוד-פרנק. לפי ידיעות בתקשורת, לוביסטים של סיטי גרופ הם שניסחו את התיקון והנוסח שלהם שולב בהצעת חוק התקציב ללא שינוי. יתר על כן, ג'ימי דיימון, מנכ"ל ג'.פ. מורגן צ'ייס, טלפן למחוקקים להביע את תמיכתו בתיקון.

זה היה מחטף קלסי. הוא הודבק להצעת חוק התקציב ברגע האחרון ממש. למעט ראשי הסיעות הרפובליקניות בשני הבתים ועוד כמה מחוקקים אוהדים, רוב הסנטורים והצירים לא ידעו על כך דבר. יתר על כן, זה חוק שחייב לעבור. הנשיא לא יעז להטיל וטו על הצעת חוק התקציב כדי להימנע משיתוק הממשל הפדרלי. (הנשיא אינו יכול להטיל וטו על סעיפים ספציפיים בחוק התקציב; הוא חייב לאשר את כל החבילה, או לדחותה). אדריכלי המחטף הניחו, כנראה בצדק, שגם רוב המחוקקים לא יעזו להצביע נגד החבילה הטמאה כדי שלא יסומנו כ"מכבי האורות" בוושינגטון.

וכך אכן היה: הסנאט אישר לפנות בוקר, ברוב דו-מפלגתי של 56 מול 40, את הצעת חוק התקציב. בית-הנבחרים סמך ידו על הצעת חוק התקציב בשבוע שעבר. עתה תנוח הצעת החוק על שולחן הנשיא. הוא כבר הודיע שיחתום עליה, למרות הסתייגותו ממחיקת חוק דוד-פרנק.

"צריך לשבור אתכם לחתיכות קטנות"

הסנטורית הליברלית אליזבת וורן, כוכב בשמי המפלגה הדמוקרטית, ניסתה לתקוע מקלות בגלגלי מרכבת המחטף, יחד עם סנטור רפובליקני שאינו מחסידי וול סטריט (כמו רוב חברי פלג מסיבת התה). הם נכשלו וחוק דוד-פרנק, לפחות החלק החשוב שבו, הוא נחלת ההיסטוריה.

בכל זאת, וורן מצליחה לבצר את מעמדה כשופר הליברלי המוביל בארה"ב. יש המשווים אותה לראש פלג מסיבת התה הדמוקרטי, ואם היא תחליט לרוץ למועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, היא תגרום כאב ראש לא קטן להילארי קלינטון. וורן מסמנת את הבנקים הגדולים וראשיהם כנבלים הגדולים בדרמת המיתון וההתאוששות המקרטעת בעקבותיו. בנאום במליאת הסנט בשבוע שעבר היא תקפה את הקשרים ההדוקים בין סיטי גרופ, הקונגרס וממשלי ביל קלינטון ואובמה. ואמרה שהיחסים הסימביוטיים האלה הם התגלמות משטר הפרוטקציה.

"אני רוצה לומר לכל מי שמקשיב שם, בסיטי", אמרה וורן. "אני מסכימה אתכם שחוק דוד-פרנק אינו מושלם. הוא היה צריך לשבור אתכם לחתיכות קטנות". ובשימוע על הלבנות כספים בוועדה של הסנט, בנובמבר, היא אמרה: "אם יתפסו אותך עם כמה גרמים של קוקאין, אתה תושלך לכלא. אך אם תלבין מיליארד דולר לקרטל (סמים) בינלאומי (שפי שעשה בנק HSBC) תשלם קנס ותחזור הביתה לישון במיטה שלך".

"החוצפה הזו עוצרת נשימה", כתב בסוף השבוע פרשן (דמוקרטי) ב"האפינגטון פוסט". "רק שש שנים חלפו מאז שאורגיית הספקולציות בחוזי CDS גרמה לקריסת הכלכלה הגלובלית וחוללה את המיתון הגדול... אמריקאים רבים עדיין לא התאוששו מהמיתון הזה, שנבע מקדחת הספקולציות של וול סטריט. שמונה מיליון אזרחים הפסידו את מקומות העבודה שלהם. מיליוני גימלאים נאלצו להיפרד מתכניות הפנסיה שלהם, שהתפוגגו. הנדל"ן קרס (הוא התאושש, בינתיים). השכר נחתך".

"לעומת זאת, מעמד המנכ"לים והבנקאים בוול סטריט דווקא הסתדר לא רע מאז", כותב הפרשן. "נתח המשכורות בעוגת ההכנסה הלאומית נמצא ברמתו הנמוכה ביותר אי פעם, אך שוק המניות והרווחים התאגידיים נוסקים לרמות שיא. אין פלא, אפוא, שמבחינת ברוני היקום האלה הפיתוי לעשות עוד כמה מיליארדים ברווחים לטווח קצר באמצעות ספקולציות במכשירים פיננסיים אקזוטיים גובר על החשש מהסיכוי לקריסה פיננסית נוספת".

וסטנלי פישר, לשעבר נגיד בנק ישראל ועתה סגן יו"ר פדרל ריזרב, אמר ביום ו', בוועידה כלכלית בוושינגטון: "כאשר חוק דוד-פרנק נכנס לתוקף, חשבתי שהבנקים לא יצליחו לשנות אותו לאחר שהפסידו כל כך הרבה יוקרה. אוי, כמה שאני טעיתי".