"שנים שטפו לכם את הראש. ייקח זמן עד שנתקן את זה"

"יש כבר הרבה מאוד שנים, שטיפת מוח שעושה התקשורת הכללית. התקשורת ברובה מאוד שמאלנית, מאוד חד מימדית והיא מציגה רק כיוון אחד. אני בפינה הקטנה שלי, עושה את זה אחרת - כמו שאני חושב". שרון גל מדבר אמנם בקול שקט וקבוע, אבל ניכר בו שהוא כועס ומילותיו מקבלות דגש נחרץ יותר.

מאז שהתיישב על כיסא התוכנית "7 עם שרון גל", בערוץ 20, הוא הפך במידה רבה לפנים של הערוץ, שמתוקף חוקי הרגולציה מיועד להיות ערוץ מורשת. הרייטינג אמנם עדיין רק חוצה קלות את רף האחוז הבודד, אבל גל זוכה בשיאי הצפייה ואם לשפוט על-פי הרשתות החברתיות, זה רק קצה מזלגה של האהדה האמתית לה הוא זוכה.

ביקור על סט תוכניתו של גל, כמו גם באולפן בו מצטלמות התוכניות האחרות של הערוץ, מבהיר שמבחינת אנשיו זה רק אחוז הרייטיהשמעה של קול שכולם פה משוכנעים שהוא מושתק ומוחרג.

נג הראשון מבין רבים שעוד יבואו. כן מורשת, לא מורשת, זה פחות מטריד את הטאלנטים השונים שמאכלסים את מסדרונותיו. ולמרות שהערוץ משדר תכנים יהודיים, עמוקים יותר ופחות ולמרות שבוע שידורים מיוחד ומואר שמתוכנן לחנוכה, המטרה של כולם ברורה - לתת אלטרנטיבה על המסך לתפיסת העולם הלאומית-ימנית. ואם בהתחלה זה נאמר רק מתחת לשפם, היום כבר אין חשש להגיד שם בפה מלא - "פוקס ניוז הישראלי".

"אנחנו האלטרנטיבה"

אפשר לחשוב שתוכניתו של גל היא מעין "5 עם" או "6 עם" של הערוצים המתחרים, וטמפרמנט השיחה של גל זהה לזה שהנהיג כשמילה את מקומו של רפי רשף, שקול ונעים, ולא כשהגיש את "לילה כלכלי". אלא שהתוכן קצת אחר. הוא יראיין את חברתו של חייל המג"ב הנאשם בהרג פלסטיני, ולא ישאל אף שאלה על האירוע עצמו ואף יסייע בגיוס כסף להגנתו ויראיין את אחיו של עמיר בניון, אבי ולא ישאל ולו פעם אחת על הטענות לגזענות.

- זו לא עיתונות לעומתית.

"מה אכפת לי איך תקרא לזה. זה מה שהציבור רוצה לראות כבר הרבה שנים ואין לו את זה".

- אתה מאמין בכל מה שאתה אומר בשידור?

"בהחלט. השיר של עמיר בניון, עומד בכל כללי הטקסט הלגיטימי כשיר מחאה, הוא לא גזעני בעיני. יש התנפלות אוטומטית של התקשורת. תקשיב, זו לא אותה עיתונות שהתרגלת אליה במשך60 שנה. שיעל דן צועקת אוטומטית על עמיר בניון, שרזי ברקאי צורח".

- כשהיית בערוץ 10 הרגשת חלק מהמכונה שוטפת המוח בערוץ 10?

"עשיתי כלכלה ולא שטפתי את המוח. תמיד אמרתי מה דעתי כשנתבקשתי להגיד אותה. תבין, אני מבין את השאלות שלך, אני מבין את הציניות. זאת האמת. יקח שנים עד שהראש ישתנה ונתקן את זה".

- בדרך כלל אתה מביא לתוכנית ערבי או שמאלני כדי לצעוק עליו.

"אני מביא אנשים לפי העניין. גם ח"כים ערבים יכולים להתראיין בתוכנית, אבל יש להם הרבה במה - בתקשורת הכללית מראיינים כל הזמן שמאל-שמאל-שמאל וקצת פה ושם ימין. היחס לראש הממשלה בתקשורת הוא יחס מזעזע".

- כשאתה מדבר איתי, אתה חושב על הטוקבקים. על מה אנשים יחשבו ויגידו על שרון גל?

"ממש לא. לא מעניין אותי בכלל. אחרי כל מה שעברתי, כל מה שכתבו על שרון גל ואתה יודע שלא נשאר מזה כלום, כבר לא מעניין אותי. לא מעניין אותי מה אומרים. עיתון 'הארץ' עושה לי עבודה נהדרת, הייתי מאוד שמח אם הם היו ממשיכים בקמפיין הנגטיבי הזה ובביקורות השליליות נגדי".

- למה הם עושים את זה?

"תחשוב בעצמך. אני קורא, צוחק וממשיך הלאה. העיתון הזה לא מייצג בעיני שום דבר שהוא אמת. זה עיתון שלא אכפת לו מה קורה פה, לא אכפת לו מה האמת והוא בטעות כתוב בעברית. כולם יכולים להגיד הכל, אבל כמו שבשמאל אפשר לדבר גם בימין אפשר לדבר".

- הם אומרים ששרון גל משקם את בתדמיתו, הוא יודע מה מדבר לקהל הרחב, הוא יודע שיש גל לאומני ופטריוטי והוא רוכב עליו.

"אין גל פטריוטי, יש את האמת. אני קם בבוקר לעשות את העבודה שלי, אני משרת את הציבור, אני עוסק באייטמים שמעניינים אותי ואת המערכת, זו האלטרנטיבה. יש פה ערוץ שהוא אלטרנטיבה שהיא חשובה מאוד, שצריך שתהיה אותה, אני יודע שזה מבהיל כמה אנשים. נורא קשה שגם השלטון בידי הימין, עכשיו גם בית המשפט העליון ועכשיו גם התקשורת".

- אתה הולך לפוליטיקה?

"אני פה. אני תמיד אומר מה שאני חושב, בלי לעדן".

גשר בין חילונים לדתיים

גם מי מבין עובדי הערוץ, שבבעלות אבי בר ואיש העסקים יצחק גוריאשווילי, שאינו חובש כיפה או כיסוי ראש כלשהו, מתחיל להרגיש ששרון גל צודק. תהיות הרגולציה האם הערוץ עומד בייעודו היהודי, מתפרשות כאן כרדיפה על רקע פוליטי כמעט. אין פורמטים חדשים ופורצי דרך בשידורי הערוץ, אבל ללא ספק יש רוח של משהו חדש, אולי אפילו מהפכני - "אנשים התרגלו לשבת שנים מול הטלוויזיה ולהגיד למה?", אומרת דינה אברמסון שחולקת עם אילנית לוי את הגשת התוכנית "20 בלילה" מדי לילה שעה לפני חצות. "פתאום האנשים האלה מחבקים את המסך ויש להם מישהו שהם יכולים להזדהות איתו".

- אילנית, כחילונית יש דברים שאת רוצה ולא יכולה לעשות כאן בשידור?

"לפעמים אני שומעת שירים ורוצה להשתתף. אבל מעבר לזה דווקא פה אני מוצאת את 'אילנית' הכי 'אילנית' שיש. אני יכולה דווקא כן להגיד מה שאני חושבת על הדברים. פה דווקא חופשי לי יותר".

- את מרגישה חלק מהאג'נדה שאת מתארת, הימנית? הדתית?

"כן. אף פעם לא יצא לי להגיד את הדברים שאני באמת חושבת ופה יש לי את המקום".

- אז את חושפת שאת בעצם ימנית? זה הסקופ.

לוי מהססת מעט. "התוכנית הזו היא גשר. אנחנו נותנים הצצה לעולם החילוני לדתיים ולחילוני הצצה לעולם הדתי. יש לי אמרה שאני פשוט דתייה שמחופשת לחילונית. כולנו בסופו של דבר, גם הקיצונים ביותר, בסוף קורה משהו ואתה נאחז. אמונה זה משהו שאתה חייב כדי להיות אדם חזק ובריא יותר".

אברמסון: "אילנית ואני ניהלנו פה דיון על השבת. הופתעתי מתגובות הגולשים, כולם אמרו, 'סוף סוף מישהו אומר את זה, גם לנו בא יום אחד לשמור שבת'".

- זה מטרה מבחינתך?

"אין לי שום עניין להחזיר אנשים בתשובה, ואני גם לא אצליח כי אני נשואה לבן זוג שהוא בכלל לא דתי. בחיים לא הצלחתי להחזיר אותו ואני יודעת שאני לא אצליח עם אף אחד אחר. אבל עכשיו יש טלוויזיה דלוקה ואני מזדהה עם כל התכנים - זה ימות המשיח".

"יחסית זה מתחיל טוב"

התוכנית "הפטריוטים" - מה יותר פוקס ניוזי מהשם הזה - משודרת מעבר לכביש מאולפן אתר האינטרנט Ynet, של קבוצת "ידיעות אחרונות". מול השולחן הכחלחל היי טקי של חברי הפאנל, נשקפים מבעד קיר זכוכית עורכי דסק החדשות של האתר המוביל. "בפעם הראשונה כאן הרגשתי מעבר לקווי האויב", אומר העיתונאי הבכיר קלמן ליבסקינד, אחד מחברי הצוות. "מישהו אמר לי שזה כמו דוד הנחלאווי ברובע הדחייה, אני עד היום ב'מעריב סופהשבוע', ואין לי שום בעיה עם העניין הזה. זה בסדר גמור".

מכל מקום מבהירים כי האתר מספק רק את אמצעי ההפקה והאולפנים, אולם אי אפשר להתעלם מהעובדה שגם חלק ניכר מאנשי התוכן העורכים את התוכניות הם אנשי קבוצת "ידיעות אחרונות". *אראל סג"ל מגיש התוכנית, מה שאתם משדרים זו מורשת?

"זו גם מורשת. זו אקטואליה עם איזון, עם הוגנות. אנחנו לא אולפן שישי של 4-5 חבר'ה שחושבים אותו דבר מכיוון אחד. להיפך, התכנית הזאת היא הוכחה שאפשר לעשות תקשורת אחרת, הוגנת, מאוזנת, לא חופרת, וגם מורשת".

- רוב התקשורת היא לא מאוזנת בעיניך?

"לא. ערוץ 10 וערוץ 2 הם לא מאוזנים. אני לא פותח ביום שישי בערב, אני רואה את זה רק אח"כ, אבל אני לא מוצא את עצמי שם, אתה מוצא את עצמך באולפן שישי, עם אמנון אברמוביץ', רוני דניאל והחבר'ה?".

- מצאתם את הבית שלכם? את הבית התקשורתי?

"פעם ראשונה בחיים שלי, אני חושב שגם הצופים יבינו את זה, שמדברים גם בשפה שמבינים, מרגישים. אנחנו 40 שנה בשלטון, אבל אנחנו אף פעם לא שומעים את עצמנו, אנחנו תמיד נמצאים בעמדת מגננה".

- איך זה קרה?

"אני לא אכנס אתך לכל הסיבות ההיסטוריות, ומה קרה, ואיך גל"ץ משכפלת את עצמה, ואת האחרים, אף אחד פה לא היה בגל"ץ, אף אחד לא גל"צניק".

- אתה מרגיש שמכאן יתחיל איזה משהו? מכאן תצא המהפכה הבאה?

"אני לא יודע אם מהפכה, אבל מבחינת מבנה התוכנית שלנו, אני מאוד אוהב את הפורמט הזה, לא בגלל שהוא שטוח ונבוב וצעקני, כי הוא לא. כי הוא מחייב את הפאנליסטים להיות בסוד הצמצום - אל תבלבלו את המוח, אל תחפרו".

בפינה הלילית של הערוץ, מתרווח לו מי שדווקא ששותה ממעיין החדשות המיינסטרימיות, צביקה יחזקאלי שמגיש את התוכנית "מסע לילי". "תמיד הייתי בהתחלות של ערוצים, אצל האנדרדוגים", הוא אומר. "זה תמיד מתחיל ככה, ויחסית פה זה מתחיל טוב. יש פה צורך, ומענה שניתן לקולות ששומעים בציבור, ולאו דווקא באים בתקשורת. זה אנחנו, הישראלים".

- הערוץ הזה נחשב לימני.

"אני לא יודע מה זה ימני ומה זה שמאלני. בינתיים אנחנו בשוק של גיבוש דעות. ואגב, זה המרכז, זו הליבה. עכשיו תסלח לי, אני צריך ללכת להתפלל".