ירושת באב"ד: שוק טלוויזיה מסוכסך, חסר כיוון ובאי-וודאות

שנה וחצי אחרי שמנכ"ל הרשות השנייה, שי באב"ד, סיים את אחד התפקידים המשפיעים ביותר בשוק הטלוויזיה המסחרית בישראל, נראה שוק הטלוויזיה המסחרית בדיוק כפי שנראה לפני כניסתו לתפקיד - מסוכסך, חסר כיוון ברור ורווי אי-ודאות. אתמול (א') אחה"צ נשלחה הודעה מהרשות השנייה, שלפיה באב"ד הודיע ליושבת הראש של הרשות השנייה, אוה מדז'יבוז', על רצונו "להמשיך הלאה לאתגר הבא". האתגר - הצטרפות למפלגתו המתגבשת של משה כחלון, שלא במקרה היה גם שר התקשורת שמינה את באב"ד לתפקיד.

מעטים בטלוויזיה המסחרית וברדיו האזורי, אמצעי המדיה המפוקחים על-ידי הרשות השנייה, הופתעו אתמול בצאת ההודעה. מרגע שנבחר לתפקיד, נפוצו שמועות על קרבתו של באב"ד לכחלון ועל תוכניותיו להשתלב בעתיד במפלגתו, ואילו המנכ"ל הכחיש זאת שוב ושוב, כמו שהכחיש זאת באוזני עיתונאים ובאוזני הממונים עליו. כעת, שנה וחצי בלבד אחר-כך, מתבהרת העובדה שמינויו של באב"ד היה מינוי פוליטי מובהק, בגוף שאמור להיות מנותק מהפוליטיקה וחולש ומפקח על אחד האגפים הרגישים ביותר בציבוריות הישראלית - התקשורת.

בראיון הראשון שנתן באב"ד ל"גלובס", בשנת 2013, עוד לפני שנכנס לתפקיד ובזמן שמינויו עוכב בשל הבחירות, הוא הודה שמי ש"המליץ" עליו לוועדת האיתור היה כחלון עצמו, שפגש בו "פעם אחת" לדבריו, והתרשם שהוא צריך לעבוד בשירות הציבורי. לימים, במסגרת הכחשותיו על ריצה לתפקיד פוליטי, אמר שהוא וכחלון חברים, וזה הכול.

אפשר כמובן לשאול מדוע בעייתי הדבר. הרי לפנינו אדם בעל יכולות בסך-הכל, שהיה מנכ"ל בצים ישראל, המבקש לפנות לשירות הציבורי, עושה כמיטב יכולתו, ומרגע שהחוק מחייב תחילתו של צינון פורש והולך אל החיים הפוליטיים. זה לכאורה מסלול טבעי ומקובל, והזריזות מקורה בהתנהלות הפוליטית הישראלית ולא במזימה אישית שלו.

אלא שהתמריץ של אדם בעל שאיפות פוליטיות שונה לחלוטין מאדם שבא לבצע תפקיד פקידותי בכיר, כמו מנכ"ל הרשות השנייה. אדם כזה חותר לרוב לקבלת כותרות שיסייעו לו במשימת-העל ופחות בניסיון, איך אומרים, לעשות. ותוכניותיו של באב"ד, שכבר אמר בשורה של שיחות סגורות כבר לפני כמה חודשים ששבע מעולם התקשורת והוא חושב לפרוש, חרוץ ככל שיהיה, נותרו ברובן המוחלט על הנייר.

סמוך מאוד לכניסתו לתפקיד, באב"ד רכב על כמה ממחוללי הכותרות הגדולים ביותר - ריאליטי וחדשות. בסוף 2013 השיק את תוכניתו להגביל את שעות שידור הריאליטי, ולאזן אותן בתוכניות "איכות". שנה חלפה מאז, נעשה שימוע, אך פרט לכותרות אין שום שינוי על המסך.

מהלך נוסף שבאב"ד עשה סמוך מאוד לכניסתו לתפקיד, היה לזמן את מנהלי חברות החדשות של ערוץ 2 ו-10 למעין שיחת בירור/נזיפה. שם איים בקנסות על חריגה בזמן מהדורות החדשות ועל קידום תוכניות הזכייניות במהדורות. הוא חייב מצב שבו שתי החברות נאלצות להודיע על רצון להאריך את המהדורות שלהן. זימון של עורכים ראשיים על-ידי רגולטור הוא דבר נדיר ולא היה נהוגה עד כה בקרב קודמיו בתפקיד. הוא מתאים בעיקר לפוליטיקאים.

בין הנושאים האחרים שבאב"ד סימן ולא השיג - ניוד דקות פרסום לזכייניות, פיצוי לזכייניות על צוק איתן - ארבעה חודשים אחרי הלחימה - עדיין לא ניתן, וסיוע בהלבנת התוכן השיווקי, במקום עוד ועוד כותרות ענק על קנסות ענק והורדת תוכניות מהאוויר.

נטרול כיסי התנגדות

אך הפספוס הגדול ביותר של באב"ד הוא הנהגת רפורמה מקיפה, אמיתית ושורשית, שיכולה הייתה לשנות את שוק התקשורת הישראלי. בכיר בתקשורת כינה זאת היום "נדוניה" שבאב"ד אמור היה צריך להביא למפלגת כחלון, אלא שברצונו של באב"ד לפצל את ערוץ 2, הוא בעיקר גרם נזק לערוץ 10. זאת, בעוד שמועצת הרשות השנייה, בראשות אילן אבישר, ביקשה למצוא פתרון להצלת הערוץ ולבלום הליכי החקיקה שיכלו לסייע נקודתית לערוץ.

אך באב"ד בשלו. כאשר סייע לשר התקשורת הקודם, גלעד ארדן, לנסח את החוק שיפצל את ערוץ 2, פעל בניסיון למצוא צידוק להמשך קיומו של ערוץ 10, על-ידי כך שיהיו שלושה ערוצים, כמו שנהוג לכנות זאת "הסרת חסמים". ואז הגיע הערר של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

עם כניסתה של המועצה החדשה והעומדת בראשה מדז'יבוז', היה ברור שכבר אין יכולת למשוך - מצד אחד ערוץ 10 נמצא בסכנת חיים ממשית, ומאידך ברור כבר היום, ריח הבחירות הלך והתגבר באוויר. המועצה, תוך מתן קרדיט מלא לבאב"ד, קיבלה את ההחלטה הנכונה, אולם זה כבר היה מאוחר מדי. כשהרשות השנייה הייתה אמורה לקבל החלטה עקרונית, חשובה, ו/או לפעול על-פי חוק, היא לא עשתה זאת.

הפעילות הדרמטית ביותר של באב"ד עם זאת, וגם על כך יאמרו שהדבר שנוי במחלוקת, הייתה בתוך הרשות השנייה. באב"ד הביא תוכנית קיצוצים אגרסיבית, שקיצצה ב-25% את ההוצאות ברשות. במסגרת זאת נפרדה הרשות השנייה מכמה גורמים דומיננטיים כמו סמנכ"ליות הטלוויזיה והרדיו והמבקר הפנימי. יש שימצאו גם בזה מהלך פוליטי של נטרול כיסי התנגדות פנימיים.

"זאת רק הרשות השנייה", אפשר להגיד. וזה אולי מה שמאכזב יותר מכל במהלך הזה. הגוף המפקח על השידורים המסחריים הפרטיים בישראל הוא אחד העקרוניים והחשובים ביותר בחברה הישראלית. הוא חשוב לחופש הביטוי, הוא חשוב לכלכלה הישראלית, הוא חשוב לפלורליזם ולתרבות המקומית המשתנה. זה לא מקום להתגלש עליו בדרך לקריירה פוליטית.

שי באב"ד מוסר: "הגעתי לתפקיד מנכ"ל הרשות השנייה מתוך שליחות ציבורית ואמונה ביכולתי להוביל את הרשות בתהליך המורכב של הסדרה ופיקוח על שוק הטלוויזיה המסחרית בישראל. עזבתי את המגזר הפרטי המתגמל בכדי להצטרף לעשייה ציבורית הרצופה ,מטבע הדברים ,ביקורת בלתי פוסקת. אני מסיים את תפקידי בתחושה כי על אף שחלק מהתהליכים לא הושלמו כתוצאה מהשינויים הפוליטיים, עשינו כברת דרך משמעותית והונחו היסודות הנכונים להשלמת תהליכים אלו בעתיד וזהו המתווה הנכון ביותר.לגבי כחלון - מעולם לא הייתי חבר מפלגה ועל כן כל האמירות על 'מינוי' פוליטי הינן תמוהות ביותר. ביני לבין משה כחלון ישנה חברות קרובה שלא הוכחשה. בימים האחרונים, כאשר הוחלט על בחירות הוא פנה אלי בבקשה שאצטרף למפלגת כולנו. לאחר התלבטות, החלטתי על צעד זה מתוך אמונה כי יש לי מה לתרום ואני עושה זאת ממקום ערכי ושל הרבה אהבה למדינה ישראל".