מאקזיט לאקזיט

כתב העט היוקרתי "האקונומיסט", פירסם בסוף השבוע מאמר המנסה לפענח את המנטליות של היזמים הישראלים והסיבות שגורמות להם למכור סטארט-אפים בשלבים המוקדמים של חייהם.

המאמר מחמיא לישראל ולמיתוג שלה כאומת הסטארט-אפ, בה נוצר הריכוז הגבוה ביותר בעולם של סטארט-אפים לנפש. לפי "האקונומיסט" כאלף חברות הזנק נוצרות בישראל מדי שנה ורבות מהן זוכות למימון של משקיעי הון סיכון.

אבל, הסטטיסטיקה לגבי צמיחתן של חברות ההזנק הישראליות והגעתן למעמד של חברות עצמאיות לטווח ארוך מאכזבת. לדברי כותב המאמר, רוב היזמים הישראלים מעדיפים למכור את יציר מוחם הצעיר ואינם מתעקשים לגדל אותו למעמד של חברה בוגרת. רק 9% מהאקזיטים בישראל - בעשור שהסתיים בשנת 2012 - היו הנפקות ציבוריות, לעומת 20% בארצות הברית.

כותב המאמר תוהה, מהן הסיבות לכך שיזמים ישראלים מוכרים את החברה שלהם מהר מדי?

"האקונומיסט" מונה מספר גורמים אפשריים. השוק הישראלי נשלט על ידי מספר קטן של חברות גדולות החולשות על הכלכלה הישראלית וגם על הבורסה בתל אביב. באווירה כזו קשה לגדל חברות משמעותיות. תהליכי ההפרטה של שנות התשעים לא באמת ביזרו את מבנה המשק אלא העבירו את השליטה בו למספר מצומצם של חברות משפחתיות ויחידים בעלי ממון (ב"אקונומיסט" כנראה לא מכירים את המונח "טייקונים").

הבורסה בתל אביב נדרשת לרפורמות מרחיקות לכת כדי לאפשר לסטארט-אפים לגייס באמצעותה כספים. השקעות ההון סיכון בישראל מוטות באופן מובהק לכיוון מיזמים צעירים - כ-80% מכספי הקרנות מושקעים בשלבים מוקדמים לעומת כ-52% בארצות הברית, שם הדגש של היזמים וגם של המשקיעים שלהם הוא על מימון תהליך הצמיחה של חברות הזנק.

חיים נוחים ונעימים

העיתון אכן עשה עבודה טובה בניתוח של המצב העובדתי, אבל בכל זאת החמיץ כמה נקודות בבואו לנתח את המוטיבציה של יזמים ישראלים למכור את החברה שלהם, אולי קצת מהר מדי. כי כשהיזמים שחיים כאן בארץ פוגשים בשלב די מוקדם בצמיחת המיזם שלהם בהזדמנות הנדירה לשנות את חייהם מקצה לקצה הם חייבים לשקול אותה בשיא הרצינות.

בסכומים לא גדולים (הכל יחסי כמובן, אבל יחסית לארצות הברית מדובר באמת בסכומים נמוכים), יכול יזם ישראלי שמכר את הסטארט-אפ שלו בשלבים מוקדמים לאפשר לעצמו לקנות בית, לחיות חיים נוחים ונעימים, לצאת לחופשות ולנסוע ברכב מפנק. כל אלה הם דברים שעובד היי-טק ממוצע יכול לאפשר לעצמו בגרמניה או בארצות הברית אבל למרבה הצער הם רחוקים מרחק רב מהישג ידו של איש ההיי-טק הישראלי שמתמודד עם קשיי היום יום הכרוכים בחיים בישראל.

בנוסף, יזמים חיים כאן באווירה שמי שאינו גר בישראל יתקשה להבין אותה. הכל רותח מסביבנו, משבר רודף משבר, המלחמה הבאה תמיד מתקרבת והולכת והמלחמה הקודמת לעולם איננה רחוקה מספיק מזיכרוננו החרד. מסביבנו הומה מזרח תיכון אלים ומאיים ותחושת אי היציבות מחלחלת כבר שנים אל תוך גבולות ארצנו הקטנה.

תוסיפו לכל אלה את רפיסות המנהיגות, את היעדרן של דמויות בולטות בהנהגת המדינה שמסוגלות להשרות אווירת יציבות ורוגע על הדור הצעיר שחי כאן, את השחיתות הפוליטית וחוסר האמון הבסיסי של כולנו ש"יש על מי לסמוך", ומכאן שדי ברור שרוב היזמים יעדיפו להגיע לאקזיט מאשר לבנות לעצמם תוכניות ארוכות טווח.

הרי אפילו ממשלות, מי שאמורות להיות אי של יציבות שלטונית ומקור עידוד ליזמים שרוצים לבנות חברות גדולות, אפילו הן מחזיקות כאן מעמד פחות משנתיים ומתפרקות ברעש רב שהדיו נשמעים למרחקים. שרים שנושאים נאומים חוצבי להבות על הצורך בבנייתן של חברות ישראליות עצמאיות ויציבות ממהרים להתפרק מהממשלה שבשמה הם נשאו את הנאומים הללו, והכל בשם צירופי אינטרסים קצרי טווח וחסרי כל ערך אסטרטגי לטווח ארוך. ובהינתן כל אלה, מה הפלא שהיזם הישראלי מעדיף למכור את הסטארט-אפ שלו לפני שיהיה מאוחר מדי. כי אצלנו, בניגוד לעמק הסיליקון החמים והנעים, לך תדע מה יקרה מחר.

יזהר שי הוא שותף מנהל בקיינן פרטנרס ישראל