"חברתי" בעירבון מוגבל

בואו ננתץ אחת ולתמיד את המיתוס שצמח פה בשנים האחרונות, זה הגורס שמשה כחלון הוא הפוליטיקאי הכי חברתי בישראל. שורשיה של האמונה המוטעית הזו נעוצים בסיפור העם על דוד כחלון הקטן, שנלחם במונופולים הגולייתים של חברות הסלולר ופירק אותם לחתיכות. אותו שר מצטיין שראש הממשלה השתמש בו כשוט מול שריו האחרים, וקרא להם "להיות כחלונים" כמוהו.

כחלון אמנם העז להילחם מול הטריו הדורסני סלקום-פלאפון-אורנג, ואכן הוריד את תעריפי הסלולר. את זה אי אפשר לקחת ממנו. אבל גם אי אפשר לכנות אותו "חברתי" בזכות זה. הכינוי המתאים לו יותר הוא פוליטיקאי מתוחכם, בעל חוש ריח מצוין, שידע איך לגעת בציפור נפשם של הישראלים, הסלולרי שלהם ולשבות את לבבות בוחרים הפוטנציאליים. בקיצור, פופוליסט.

שר התקשורת המוצלח באמת, שהפך לסמל החריצות והנחישות, מזיז הרים רק כשזה משתלם לו אלקטוראלית. בשבתו כשר במשרד הרווחה, במקביל לכהונתו במשרד התקשורת למי שהספיק לשכוח, הוא עשה מעט מאוד, מעט מידי.

אם כחלון היה באמת שר חברתי, כזה שהדאגה לחלשים, לעניים ולנכים עומדת לנגד עיניו ולא רק הערצת ההמון, הוא היה מפעיל את כוחותיו היוצאים מהכלל בשנה וחצי לכהונתו כשר הרווחה. אבל עניים זה לא סקסי, ומשרד הרווחה אינו משרד התקשורת הזוהר, אלא הג'וב הכי קשה בממשלה, עם הכי הרבה בעיות, אפס כותרות בתקשורת , מעט כסף והאתגרים הגדולים באמת.

סביר להניח שהיה דרוש לו לא מעט אומץ כדי להתייצב מול הטייקונים הגדולים והלוביסטים שלהם, אבל צריך הרבה יותר כוח כדי לגייס תקציבים למעוטי היכולת, לאלה שלא גומרים את החודש ולילדים שסובלים מרעב וקור.

למשרד הרווחה הוא נכנס אחרי שר הרווחה פעלתן במיוחד, יצחק הרצוג, שספג ביקורת על הפרטת שירותי הרווחה, אבל הצליח לגייס מאות תקנים ויותר ממיליארד שקלים לתקציבו, במהלך ארבע שנות כהונה. מה כחלון עשה? בעיקר, קוסמטיקה. הוא הוציא מהז'רגון המקצועי את "פקיד הסעד" ובמקומו הנהיג את המונח "עובד סוציאלי לחוק הנוער". שמה של "ועדת המשנה לסחר בנשים" שונתה ל"ועדת המשנה לסחר בבני אדם", ו"בעלי פיגור שכלי" זכו, בצדק, להיקרא "מוגבלים שכלית-התפתחותית". נכון שלמילים יש כוח, אבל במשרד הרווחה הן לא שינו את המציאות.

ההתנצחות שלו עם עמותות המזון, נגדן יצא, עשתה כותרות, אבל לא מעבר לכך. כחלון לא עשה דבר כדי להעביר את האחריות על הביטחון התזונתי של האזרחים לממשלה. הוא הכריז על רפורמה שבזכותה יתווספו עוד תקנים הכרחיים של עובדים סוציאליים הכורעים תחת נטל מטופלים רבים מדי. מההכרזה הזו לא יצא מאומה, הרפורמה נגנזה. מה שכן, הוא ביטל הבדיקות המשפילות שנאלצו קשישים לעבור כדי לקבל שעות סיעוד מהביטוח הלאומי והשיג תוספת מבורכת של 25 מיליון שקל לניצולי השואה. כאמור, מעט מדי.

ראש מפלגת "כולנו", שטובת העם והאוברדרפט לנגד עיניו, התנגד להצבעה על פטור ממע"מ לזוגות צעירים בקניית דירה ראשונה, הצביע נגד העלאת קצבאות הזקנה, הלוואות מסובסדות לחיילים משוחררים וניכוי מס הכנסה על הוצאות טיפול בילדים.

לכן, כשאתם שומעים את כחלון מדבר על "חברתיות" ודאגה לחלש, זכרו מה עשה, או נכון יותר, מה הוא לא עשה, במשרד הרווחה.