מונופול הגז אולי יפורק - אבל ממש לא בטוח שנרוויח מזה

הממונה על ההגבלים העסקיים, דיויד גילה, קיבל אתמול (ג') החלטה צודקת. ההיגיון המשפטי הטהור, הצר, שאמור להכתיב את החלטות הממונה, אינו יכול לסבול מצב שבו שני גופים פרטיים מחזיקים החזקות שליטה צולבות בשני מאגרי הגז העיקריים של ישראל. ההחלטה הזו הייתה צריכה להתקבל מזמן, אולי עוד בימיה של הממונה הקודמת רונית קן.

אבל כאן מתחילות להישאל השאלות הקשות: מדוע הפך הממונה את דעתו בשלב כה מאוחר ובהתראה כל כך קצרה? מדוע לקח לו שנתיים לקבל החלטה ושנה נוספת כדי לחזור בו ממנה? האם פירוק החזקות תשובה ונובל אכן יביא תחרות למשק החשמל והוזלת מחירים לצרכן, או שיגרום למשק נזק כלכלי גדול פי כמה? האם לא נהג גילה בחוסר אחריות כשהתעלם מהמשמעויות מרחיקות הלכת של החלטתו על המשק, הכנסות המדינה ואפילו על יחסי החוץ שלה? האם התקפל בלחץ הפופוליזם ופעל משיקולי תדמית צרים?

בספטמבר 2011, הודיעה הרשות להגבלים עסקיים כי החלה לבדוק חשד להסדר כובל ב"לוויתן". החשד התמקד בכך שקבוצת נובל ודלק השולטות במאגר "תמר", לא ביקשו פטור מהסדר כובל בעת שרכשו ב-2007 85% מהזכויות ברישיונות לחיפושי גז בשטחים שבהם התגלה, שלוש שנים אחר כך, מאגר הגז הימי הגדול ביותר בעולם. החשד לא היה עניין של מה בכך: בעסקאות לרכישת הזכויות ברישיונות שבהם התגלו לימים מאגרי "תמר" ומארי B (ים תטיס), הוגשו בקשות לפטור מהסדר כובל - ואושרו. מי שהייתה צריכה לברר מדוע לא הוגשה בקשה לפטור דומה בעסקת "לוויתן" הייתה הממונה על ההגבלים העסקיים באותו זמן, רונית קן. גילה שנכנס לתפקיד באפריל 2011, נאלץ להתמודד עם הירושה הלא פשוטה שהשאירה לו קן.

כבר בעת ההכרזה על תחילת הבדיקה היה לגילה ברור מהי התוצאה הנכונה: בשפה המשפטית קוראים לזה פיצול ההחזקות הצולבות של קבוצת דלק ונובל אנרג'י במאגרי "תמר" ו"לוויתן". בתכל'ס זה אומר שתשובה ונובל יצטרכו לבחור האם למכור את החזקותיהם ב"תמר" או את החזקותיהם ב"לוויתן", ממש כפי שדיווחנו כאן לפני שלוש שנים.

גילה שאף להגיע לתוצאה הזו באמצעות הסכם פשרה, אך הבהיר כי במידה שלא תהיה לא ברירה, המוצא האחרון יהיה מכירה בכפייה באמצעות צו שיוציא לבקשתו בית הדין להגבלים עסקיים. במשך שנתיים ניהלו גילה ואנשיו משא ומתן ממושך וענייני עם עורכי דינם של נובל ודלק בהובלת עו"ד צבי אגמון. במהלך המו"מ התברר לגילה שהמטרה המקורית שסימן לעצמו איננה בת-השגה. במקומה התגבש הסדר פשרה שהתבסס על מכירת שני מאגרי גז קטנים יותר, "כריש" ו"תנין", שיחד עם כמות גז נוספת מתוך "לוויתן" יצרו "חבילה" של 70 מיליארד מ"ק (BCM) - גז בכמות שווה לצריכת הגז של המשק הישראלי לעשר שנים (ברמת הביקושים הנוכחית).

גילה לא הסתיר כי הסדר הפשרה איננו פתרון אידיאלי. "גם אני הייתי מעדיף להוציא את דלק ונובל מ'לוויתן' מיד, ואז לאפשר תחרות מיידית בין 'תמר' ל'לוויתן'", אמר בדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת לפני שנה. "אין לי סמכות לפי החוק להוציא אותם משם פיזית. מה שאני יכול לעשות הוא להכריז שהעובדה שהם נכנסו לשם זו הפרה. בהליך כזה, רק בית המשפט מוסמך לתת צו שמורה להם פיזית לצאת משם. זה מחייב התדיינות משפטית מאוד מורכבת וארוכה, שלצדדים יש אינטרס לעכב אותה. גם בסוף ההתדיינות המשפטית הארוכה, אם ננצח בה, יהיה צורך למצוא קונה ל'לוויתן' שייכנסו בנעליהם של דלק ונובל - הליך שייקח גם הוא תקופה ארוכה".

בדיונים פנימיים בממשלה העריכו שעימות מול תשובה ונובל יעכב את פיתוח מאגר "לוויתן" בחמש שנים, לפי החישוב הגס הבא: שנה תחלוף עד שהצדדים יסיימו הליך של שימוע ויגיעו לבית הדין, ההתדיינות בבית הדין והערעור על פסק דינו בבית המשפט העליון יגזלו שנתיים נוספות, ואז רק יתחיל הליך המכירה של המאגר, שיימשך שנתיים לכל הפחות. עיכוב כזה עשוי לגרום למשק נזקים כספיים ישירים בהיקף של מיליארדים רבים ונזקים נוספים במישור המדיני, בדירוג האשראי ובתדמית של ישראל כבעיני משקיעים זרים (ראו טבלה בתחתית הכתבה).

למה גילה שינה את דעתו

במשך שנה תמימה הגן גילה על הסדר הפשרה בכל פורום שאליו הוזמן. הוא חש על בשרו את הגל הפופוליסטי שאינו מגלה סובלנות לרגולטורים שפועלים "לטובת הטייקונים" ונגד "טובת הציבור". ביום חמישי האחרון עוד דיברו ברשות להגבלים עסקיים על הגשת הצו המוסכם לבית הדין, ויומיים אחר כך, ביום ראשון בערב, זימנו את עורכי הדין של היזמים לפגישה בהולה למחרת היום בנימוק ש"הממונה שוקל מחדש את הסכם הפשרה".

מה קרה לגילה בסוף השבוע האחרון? קשה לדעת. אדם שמכיר את גילה היטב משוכנע שהביקורת האלימה בכנסת ובתקשורת השפיעה עליו. לא פחות מכך השפיעו על גילה עמדת הדרגים המקצועיים ברשות בראשותו של היועץ המשפטי אורי שוורץ, ועמיתו המשנה ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד אבי ליכט.

הכלכלנים, לעומת זאת, לא היו בסוד העניין. מנכ"לית האוצר, יעל אנדורן, למשל, ניהלה שלשום שיחות בהולות בניסיון להבין מה יהיו המשמעויות של המהלך הדרמטי.

שיקול נוסף שעמד מן הסתם ברקע עיתוי ההחלטה היה הקדמת הבחירות. גילה משוחרר היום מלחציהם של הפוליטיקאים. הצמרת הכלכלית באוצר ובמשרד ראש הממשלה עומדת לסיים את תפקידה, ואפילו הטלפונים הבהולים של סנאטורים מוושינגטון לא יצליחו להביא את נתניהו להפעיל עליו לחץ.

האם ההימור יצליח?

במהלך היום הועלתה ההשערה שתשובה יסכים למכור את החזקותיו ב"תמר" בתמורה להישארותו ב"לוויתן". לדעתנו, גם אם מדובר באפשרות אמיתית ולא בספין תקשורתי - זה עדיין לא יפתור את הבעיה. נובל אנרג'י, החברה האמריקאית שגילתה ופיתחה את כל מאגרי הגז בישראל, אינה מוכנה לשמוע על הצעות פשרה. האמריקאים כבר בלעו צפרדע אחת בוועדת ששינסקי כשגילו שהבטחות בעל פה של שר אוצר אינן שוות דבר. התרגילים של הרגולטור הישראלי לא יעברו הפעם בשתיקה. האמריקאים מחזיקים בידיהם הסכם מה-27 במרץ, חתום על ידי גילה, ומתכוונים להילחם על זכויותיהם בבית המשפט, בארץ או בחו"ל.

סכסוך משפטי מתוקשר כזה בין מדינת ישראל למשקיע הזר הגדול ביותר כאן, אחרי אינטל, יגרום לא רק לפגיעה קשה בתדמית העסקית של המדינה. נובל, אם תרצו או לא תרצו, מחזיקה את כל משק הגז הישראלי בידיה. בלעדיה אין מי שיפעיל את האסדות, את המדחסים ואת חדרי הבקרה.

שלי יחימוביץ', שהפכה לאסוננו לגורו לענייני גז, בטוחה שהמשקיעים הזרים ינהרו לכאן במקומה של נובל. "למשק לא יגרם שום נזק כתוצאה מהחלטתו של גילה", קבעה אתמול בנחרצות דמגוגית אופיינית. אבל כפי שזה נראה כרגע המשק מסתמן כמפסיד הגדול מההחלטה של גילה, לפחות בטווח הקצר. גילה לקח הימור על עתיד המשק אבל הרוויח את מקומו במועדון הכבוד של הרגולטורים שלא יצאו פראיירים. הצרכן אולי ישלם בשנים הקרובות הרבה יותר על החשמל שלו, אבל למי אכפת.

 ההשלכות הצפויות על המשק?

 ההכנסות הצפויות למדינה ממאגר לוויתן