היוונים על הגדרות!

א. כולם מדברים על להשתין מהמקפצה, אבל אף אחד כמעט ולא מדבר על מה שקורה בתוך המים. רוצה לומר: אני לא אוהב בריכות שחייה. הידיעה שהמים מורכבים בעיקר מפיפי ומנזלת של אחרים, שלא לדבר על שיערות מכל מיני חלקים בגוף שאינן ראש, מעוררת בי חלחלה אמיתית, והאמינו לי שאינני איסטניסט כלל וכלל - שנים של חינוך בפנימייה יעבירו לך את זה טוב-טוב. מצד שני, כמו כולם גם אני אוהב לעשות את שלי במים. זה כיף. איך מיישבים את הסתירה הזו? לא מיישבים. פשוט חיים איתה בשלום, כמו עם רסיס בישבן של מישהו אחר.

כל ההקדמה הדוחה הזו באה כדי להסביר למה החלטתי גם אני לקפוץ ראש בפה פתוח אל בריכת השחייה של השבוע האחרון: הפולמוס סביב הקמפיין של "שישי ישראלי". למה? ככה, כי זה כיף.

ב. מעבר לעובדה שאני קצת בלחץ מזה שיש לי, כחילוני גאה, המון דברים להספיק בשישי הישראלי הקרוב - דברים שכמעט מעולם לא עשיתי ומעולם לא עניינו אותי, כמו שוק (מעדיף סופר), כדורגל (מעדיף למות) או פרלמנט (מעדיף מרלבורו). זה גם אומר שצריך לקום ממש מוקדם, דבר הנוגד את קדושת השישי בבוקר המוקדש לשום-כלום נינוח. אבל מה שבאמת מלחיץ אותי זה שאני לא בטוח איזה נוזלי גוף יש לי להוסיף לבריכה הצפופה הזו לעיל. נדמה שנאמר כבר הכול, דברי טעם ודברי הבל. ובכל זאת, צריך לנסות.

אז ראשית, לא נעלבתי כאחרים. להפך. הדבר הראשון שחשבתי עליו כשראיתי את חלקו הראשון של סרטון הפרסומת לשישי ישראלי, זה שגם אני ישראלי. מה ישראלי בעיניי? לנסוע עם נהג מונית שצופר, חותך, עוקף מימין - וכשמישהו אחר עושה לו אותו הדבר, הוא מלכסן אליך מבט דרך המראה הקדמית ומסנן: וואלאק, תראה את הישראלים האלה, בושה וחרפה, איזה חארות, מי מתנהג ככה?!

אז כמו הרוב המוחלט של אחיי החילונים (להערכתי), גם אני הבטתי במשפחה החילונית המוצגת שם וחשבתי: וואלאק, תראה את האנשים האלה. איזו עגלה ריקה, בושה וחרפה, מי מתנהג ככה?!

לכן דיכאתי את האינסטינקט הראשוני שלי לכעוס על הפרסומאים שהציגונו ככאלה. הרי אלה יעשו הכול כדי לשרת את הקליינט הנוכחי. הרי אם המזמין היה הפוך, אני מתערב על עשרים שקל שהמשפחה הדתית הייתה מוצגת כך: אב עבדקן שזקנו מעוטר בפירורי חלה, ממלמל משהו לא ברור ביידיש ואם עייפה שכרסה בין שיניה ופאה לא מחמיאה על ראשה, יוצקת מין אוכל אפרפר ודוחה למראה לצלחות של עשרים ילדיה המוזנחים, שלמחציתם קוראים יענקל-חזקל ולמחציתם שורה-לאה.

אלא שאז ברור מה היה קורה: פרסומת דמיונית כזאת לעולם לא הייתה רואה אור. זה הרי פוגע ברגשותיו של ציבור שלם, דבר שאסור לעשות בשום פנים ואופן. כך שלפחות בדבר הזה יש להסכים עם הטוענים שיש רק ציבור אחד שאפשר לעלוב בו בלי חשש: הציבור החילוני. הוא בטוח יזרום. בעניין זה, ראו גם את הסרטון האחרון של בנט. מעבר לעובדה שלא ברור על מה בדיוק הוא מדבר, כבוד האח (הרי על מה, ומתי, התנצלה ישראל?), הרי שהנלעגות של הטיפוס המוצג שם עברה בשקט. שיזרמו, אלה. אם חד"ש, נניח, הייתה מציגה מתנחל מזוקן בסנדלים, דובון ועוזי כופת פלסטיני, בנט היה הופך עולמות (בצדק, אגב, אבל זה לא העניין).

ג. זה בעניין הצורה. באשר לתוכן: אין לי דבר וחצי דבר נגד ארוחה משפחתית בערב שבת, להפך. קידוש זה עניין אחר. אני לא מעוניין, תודה, אבל מי שרוצה - שיבושם לו. לא יודע אם כתבתי את זה פעם (ז'תומרת, אם כתבתי את זה יותר או פחות מאלף פעמים): נולדתי למשפחה דתית, למדתי בישיבה תיכונית ועשיתי מספיק קידושים לחמישה גלגולים. את שלב האנטי מזמן עברתי, תחסכו ממני את זה, ולכן אני יכול לומר בשלווה ונחת, אך בפסקנות: לדעתי מי שטוען או רומז (כמו הסרטון) שמשפחה דתית מתפקדת טוב יותר מהחילונית הוא אידיוט. או פרסומאי. או פרסומאי שאידיוט שילם לו.

הנקודה היא אחרת, וכאן נזרוק לקלחת גם את הקמפיין הדתי השני השוטף בימים אלה את המדינה "929 - תנ"ך ביחד". אגב זה: יש המון פרקים יפים, אין ספק, בטח עכשיו כשעוד אוחזים בספר בראשית. אבל בואו נחכה לפרקים כמו במדבר כ"ו ונראה איך תירדמו יופי עם משפחת החצרני, משפחת החמולי, משפחת השמידעי, משפחת השופמי ומשפחת החופמי. אח, היופי הנשגב של ספר הספרים. ואין כמו שמות כ"ה עם ההוראות המפורטות לבניית המשכן. קטלוג של איקאה יותר מעניין. לפחות יש תמונות.

ד. צמד הקמפיינים האלה - יחד עם חוק הלאום וההתעקשות הלא ברורה על המובן מאליו של "מדינה יהודית" - גורמים למתהלך במרחב הציבורי להרגיש כאילו נרדם והתעורר בעולם מקביל, שבו מדינת ישראל נמצאת בסכנת התבוללות ברורה ומיידית. היוונים על הגדרות! מיליוני ישראלים מתנצרים! מיליוני ישראלים אחרים מתאסלמים! המיליונים שנותרו ממלמלים הארי קרישנה הארי הארי! יהודים, הצילו!

ג'יזס! מה זה השטויות האלה? ישראל תמיד הייתה יהודית, ומעולם לא הייתה דתית יותר - זו עובדה, לא דעה. מערכת החינוך מלאה בשעות תגבור של מורשת יהודית, כך גם הצבא. דתיים נמצאים בכל צומת השפעה (כך ראוי שיהיה). אנשים מניחים תפילין בכל פינת רחוב, יש מסיבות של ברסלב בכל צומת, נפתחים יותר בתי כנסת מתיאטראות, אין דלת בלי מזוזה ואני כבר לא מדבר על חוקי הכשרות, השבת, השבות והאישות. הלוויה הכי גדולה בתולדות המדינה הייתה של רב, הלהיט הכי גדול של השנים האחרונות הוא "מי שמאמין לא מפחד". הכול ברוך השם יום יום, ישתבח שמו בעזרת השם בלי נדר.

פתח סוגריים: נעזוב עכשיו את השאלה השולית, מה זה יהודי דתי בכלל? הקמפיין מציג סוג מאוד מסוים ומצומצם של דתיים, אבל מישהו יכול להסכים על זה? הרי בבני ברק ליטאים מכים זה את זה עד זוב דם בגלל מחלוקת בין רבנים, ש"ס מתפרקת בגלל אותו דבר בדיוק וזה עוד בלי לדבר על הריבוי המבורך של הזרמים - רפורמי, קונסרבטיבי, אורתודוקסי, סרוגים, סרוגים לייט, חרדים (שבתוכם מפוצלים לעשרות חצרות, חסידויות וזרמים), חרדים לאומיים, מסורתיים ובטח שכחתי מלא. חלקם עוינים זה לזה ברמה ששנאת רגב את זועבי נראית לידה כמריבה של דובוני אכפת לי. יהדות של שלום? הצחקתם אותי. סגור סוגריים.

ה. אז למה זה כל זה? אני פסיכולוג קטן מאוד, אבל הייתי אומר שמדובר בסוגיה של חוסר ביטחון בסיסי. יש אמונה בבורא עולם, אבל אין אמונה עצמית. אין שלווה. תמיד יש אויב דמיוני מעבר לפינה שמסתיר את האויב האמיתי. לטעמי, הדתיים בישראל הם קצת כמו הימין - הוא מזמן בשלטון ונדמה שלעוד הרבה זמן ועדיין עיקר מלחמתו היא ב"שמאל". חייבים להיות חזקים מול "כל" השמאל. אם לא היה שמאל, ועוד מעט אולי לא יהיה, יצטרכו לשמר כמה מאיתנו כדובי פנדה. רק שיהיה ממי וממה לחוש מאוים.

מהו האויב האמיתי? זה האויב שבפנים: אולי זה הספק. אשר לי, אני מחבק את הספק - הוא חברי הטוב, הוא הצל שלי והוא המצפן, הוא הסערה שלי והוא המגדלור. אבל אולי זה רק אני. מהשנים שהעברתי בדת התרשמתי שתמיד עדיף סימן הקריאה על סימן השאלה. וחבל שכך. סימן השאלה הרבה יותר יפה ולו רק כי הוא מזמין המשך. סימן קריאה כמוהו כנקודה סוף. משעמם.

אז בחיי שאני לא מבין מה רוצים מחיי עם הקמפיינים האלה. חבר'ס, תנוחו. יודעים מה, יש לי רעיון בשבילכם: בואו אליי, תעשו שבת, אל תפחדו, תראו איזה יופי אצלנו: מפרקים כמה מקלדות ונרגעים. שבת שלום.

 דרור פויר

לדעתי מי שטוען שמשפחה דתית מתפקדת טוב מחילונית הוא אידיוט. או פרסומאי. או פרסומאי שאידיוט שילם לו