בחירות תחת חקירות? בקטנה

במדור הסאטירי "אפעס" של ידיעות אחרונות צחקו לפני שלושה שבועות שבישראל ביתנו מודאגים שזו פעם ראשונה שיש מערכת בחירות מבלי שמתנהלת חקירה פלילית נגד המפלגה. שרשרת הפיקוד של ישראל ביתנו שצועדת בסך אל להב 433 פתרה את הבעיה. אביגדור ליברמן שוחה עכשיו במים מוכרים. לנהל מערכת בחירות תחת חשדות לכאורה וחקירות הוא רגיל.

ליברמן, ובעיקר הבוחרים שלו, ראו כבר הכל. הם צפו ביו"ר ישראל ביתנו יוצא ונכנס מחדרי חקירות. החל מכתב אישום שהוגש נגדו ב-99 על תקיפת קטין, עבור בחשדות שקיבל מיליוני שקלים דרך חברת "נתיב אל המזרח", ועד לחקירת חברת מ.ל. 1 שנקראה על שם ביתו הצעירה מיכל שנחקרה גם היא בחשד לתיווך במתן שוחד. ואפשר להזכיר גם את זאב בן אריה השגריר בבלרוס, שהורשע במסירת מידע על חקירה לליברמן. כל החשדות האלו לא השפיעו מעולם על מצביעי ישראל ביתנו. שום דבר לא נגע בליברמן גם כשהוא עצמו היה לכאורה מעורב. אפשר להניח בזהירות שגם הפרשה הזו לא תשפיע עליו בצורה דרמטית מבחינה פוליטית. אם עד כה הוא לא נתפס בעיני בוחריו כמושחת, קל וחומר עכשיו כשהוא אפילו לא חשוד בפרשה.

אפשר לתהות איך כל זה קרה במפלגה שהשליט הכל יכול שלה, שיודע הכל עד רמת מספר כפיות הסוכר ששותה המנקה בסניף אור יהודה דרום של המפלגה, איך הוא לא ידע כלום, אבל אם אחרי שנה של מעקב אחרי אנשי ישראל ביתנו לא נמצא אפילו חשד נגדו, זה גם אומר משהו. וזה לא יהיה מופרך לשער שחוקרי המשטרה עשו הכל כדי לקשור את ליברמן לעניין. אין ספק שהם ימשיכו לעשות מאמצים לשים יד על הראש אם לא בעניינים האלה, אז בתחומים אחרים. למזלו של ליברמן, ליבת הארגון הנחקר נאמן לו נאמנות כלבית. החינוך הסובייטי שקיבלה קירשנבאום בסיביר לימד אותה לשתוק, גם אם היתה נחקרת בדמשק. וכך גם שאר החשודים. ליברמן הוא טיפוס יוצא דופן בפוליטיקה המקומית. הוא כמו כוסברה בסלט, כמו עמבה בשווארמה, כמו אנשובי בפיצה. יש כאלו שעצם אזכור שמו גורם להם לעוות את פניהם בסלידה ותיעוב ויש כאלו שנשבים בקסמיו וילכו אחריו עד הסוף.

המצביעים הרוסים, שהפכו בשנים שחלפו לישראלים, יחזרו עכשיו הביתה לאיווט. הפרשה החדשה נתפסת בעיניהם שוב כניסיון חיסול פוליטי, הגרעין הקשה של ישראל ביתנו רק יתהדק. הוא יחבק את בוחריו והם יחבקו אותו. איווט יכול לדבר מעכשיו רוסית עד סוף הבחירות. ההצבעה השבטית תשוב, מקייב ועד טשקנט מסאן פטרסבורג ועד אודסה.

ובכל זאת, אי אפשר גם להמעיט בהשלכות של הפרשה. למרות שליברמן עצמו לא מעורב, ברמה האישית זה לא נעים ומאוד מתסכל, וגם בכמה המערכתית מדובר בזעזוע לא קל. ויז'ניצר, קירשנבאום, ישראל יהושוע, ועוד רבים אחרים קרובים מאוד לליברמן ומהווים צירים מרכזיים עבורו. בתקופה הקרובה הוא יהיה טרוד בעניין לא פחות מהם.

יכול להיות שבעוד שבועיים הפרשה תגווע, הכל יתברר כפלופ ולא יישאר ממנה זכר, אבל אולי גם ההיפך. מצעד הנחקרים למשרדי 433 רק יתפח והפרשה תלווה את מערכת הבחירות ותישאר שם גם אחריה. אם זה מה שיקרה שר החוץ יצטרך לארוז מחדש את מפלגתו. ממילא הוא התכוון לרענן את השורות במפלגה ולשלוח יותר ממחצית מחברי הסיעה הביתה. אמנם קירשנבאום לא היתה כלולה בתוכנית ההתרעננות אבל אם לא תהיה ברירה היא תאלץ לשלם מחיר ולהיזרק לשולי הדרך כמו דני איילון שהתאייד כאילו לא היה שם מעולם, אנסטסיה מיכאלי, אסתרינה טרטמן ועוד רבים וטובים שנותרו אפיזודות פוליטיות חולפות שרק חובבי הז'אנר ופרשנים פוליטיים זוכרים.

בוויטרינה יציב ליברמן שחקני רכש חדשים. אלו הם חוקי המשחק. הוא ינער את דש חולצתו וימשיך הלאה. גם ככה ההצבעה לישראל ביתנו היא פרסונלית, ליברמן הוא הפנים, הוא הכוח, כשמאחוריו ניצבים בעיקר סטטיסטים.

בלי קשר לפיגוע הרב מערכתי הזה, לליברמן יש בעיה עם מצביעים חדשים. החידה היא היא מי האנשים שמצביעים עבורו מעבר לקהל הרוסי הוותיק. בשביל זה צריך לחזור למשל הכוסברה והעמבה.

לליברמן יש תדמית פשיסטית אבל הוא תמיד היה פרגמטי. הוא תמיד אמר שאין לו בעיה לעזוב את נוקדים אם יהיה הסכם עתידי ומוכן גם להחזיר את אום אל פאחם. הוא לא מת על ערבים אבל גם לא רוצה לחיות איתם. אבל בכל זאת כל פעם שאמירות מרכז-שמאל יוצאות מפיו נראה כאילו הוא פתח בקמפיין התמרכזות. עוד מוקדם לדעת כיצד תשפיע הפרשה, אם בכלל, על הקהל הזה, שיכול למצוא את ביתו במקומות אחרים, כמו גם על בן בריתו משה כחלון, או על נתניהו, שהחקירה נגד המפלגה של יריבו התפוצצה בנר השמיני של חנוכה והיתה מבחינתו נס אחרי שבועיים קשים.

מי ירד ליגה בליכוד?

ברביעי בערב, כשבכל העולם יחליפו מיצים לרגל תחילת השנה החדשה, לחברי הכנסת והמתמודדים ברשימת הליכוד כבר לא יהיה כוח. הם התחבקו והתנשקו מספיק בשבועות האחרונים במרוץ לפריימריז. גם המועמדים החילוניים ברשימה מודים לאלוהים, ולבית הדין העליון של התנועה, שהחליטו לקיים את הבחירות בזמן כה קצר.

בחצות, כשהשנה תתחלף, המועמדים יכססו ציפורניים. לאחר הפיאסקו עם המחשבים בפריימריז הקודמים החליטו בליכוד שהכל יהיה ידני כמו פעם. ספירת הקולות צפויה להימשך עד לשעות הקטנות של הלילה.

כמו בליגת העל בכדורגל בשנים האחרונות, הדרמה בבחירות לרשימה היא בעיקר בחלק התחתון של הטבלה, מי ירד ליגה, או מי יודח ולא ישתתף בעונה הבאה בתוכנית הריאליטי של סיעת הליכוד בכנסת הבאה. כשעל 15 מקומות ברשימה הארצית מתמודדים 16 ח"כים מכהנים וגם מתמודדים חדשים-ישנים כמו דיכטר ומיכי רצון, הקרב המסקרן הוא לא ימי יישאר ברשימה אלא מי ייפלט ממנה. בליכוד מעריכים שבקבוצת הסיכון נמצאים גילה גמליאל, שטייניץ, אקוניס, צחי הנגבי ואולי גם פייגילין.

אחרי פרישתו של סער שזכה פעמיים במקום הראשון, הקרב בצמרת הרשימה הוא בין ישראל כץ לגלעד ארדן. זה בעיקר קרב על אגו. לציבור ממש לא אכפת מי מהם יגיע ראשון, הוא ממילא יקבל את שניהם כשרים בכירים בממשלה הבאה. בחמישייה הפותחת צפויים להתברג גם סילבן שלום, בוגי יעלון ויו"ר הכנסת יולי אדלשטיין. לכולם ניסיון עתיר שנים והם זוכים לאהדת הליכוד אבל אף אחד מהם הוא לא אישה. כשיוודעו התוצאות ינסה נתניהו לעטר את הרשימה עם דמות נשית חברתית בעלת שיעור קומה שיובטח לה תפקיד של שרה. אחרי שמרים פרץ סירבה באחרונה להצעת נתניהו לשמש מועמדת לשרת החינוך מטעם הליכוד, שוקד נתניהו בחיפוש אחר דמות נשית אחרת. הדבר האחרון שרה"מ רוצה זה לראות לצידו בפוסטרים ובשילוט החוצות את מירי רגב, שיש מי שמעריך שתעפיל גבוה גבוה.

בעוד תוצאות השליש העליון של הרשימה פחות או יותר ידועות, במרכז הטבלה יש קרבות בין סגני השרים, המכונים בליכוד "הטורקים הצעירים", ששואפים להתמנות לשרים בממשלה הבאה. אלקין, לוין, דנון, חוטובלי ורגב עוברים בימים האחרונים טקסים משפילים בתחנונים לתמיכה. הם רודפים אחר ראשי סניפים, טוחנים בר מצוות, אוכלים עוף בידיים בחתונות ורוקמים בריתות ורשימות חיסולים. אלקין מארגן גרעינים תורניים, לוין נעזר בכוחות המאורגנים של ההסתדרות, והנגבי מנופף באימו החצי תימניה.

שטייניץ, שכבר היה שר נמצא על הכוונת שלהם. על פי הערכות גם אם יתדרדר לסוף הרשימה נתניהו ישמור לו כיסא בממשלה, לכן יש מי שפועל לדחוק אותו החוצה לגמרי מהרשימה. רק אם יפלט לא יהיה שר.

נקודת הג'י

הסיכוי לעלות לצמרת בפריימריז הוא פונקציה של תמיכה אל מול התנגדות. למי שלא מאיים על אף אחד יש סיכוי גדול יותר לעלות למעלה מאלו שנתפסים חזקים. בימים האחרונים שוקדים הפעילים, הח"כים וקבלני הקולות על רשימות המומלצים והדילים. במפלגה כבר רצות שמועות על כמה כאלה: "דיל אכדיה" על שם המלון שבו נסגר בין חיים כץ לארדן בתיווכו של ראש מועצת נתיבות יחיאל זוהר; הדיל התימני של מיכי רצון שבו התימנים בתנועה מתנים תמיכה במועמדים בתנאי שיצביעו לרצון; דיל נגד אלקין, שבעצמו סכינאי לא קטן, שהתחזק מאוד בקדנציה האחרונה; והדיל הגרוזיני שהתנפץ. בבחירות הקודמות נהנתה חוטובלי מתמיכתו של "פורום ג'י", פורום חברי המכרז הגרוזיניים בליכוד אלא שבהיותה סגנית שר אכזבה חוטובלי את הקבוצה חורצת הגורלות במפלגה. היא רצתה להכריע על גורל ארץ ישראל, הם ציפו ממנה להיות מעשית ולמנות עוזרים מבני העדה. לחוטובלי הבוכרית נשארו ימים ספורים לאחות את הקרעים ולחזור לחיק המשפחה.

הערב צפוי להתכנס פורום ג'י במסעדת גחלים ברחובות לארוחת ערב. כל מועמד שמגיע להופיע בפני הפורום הנכבד משלם כ-1,000 שקל. על בטן מלאה בשיפודים וחומוס-צ'יפס-סלט שומעים החברים את תחנוני המועמדים מדוע כדאי להצביע להם. זה יקר אך משתלם לכולם- המועמדים פוגשים בבת אחת קבוצה על 50 איש, וחברי פורום ג'י לא נשארים רעבים. הכינוס מתקיים כל פעם במקום אחר. וזה לא הפורום היחיד שמקיים ראיונות. יש גם את פורום נהגי אגד שלפחות מקיים את הדיונים בחדר הישיבות של החברה כשהכיבוד עליהם. מהמועמדים שיושבים בינתיים בחוץ וממתינים אחד אחד להיכנס לחדר, לא נחסכת ההשפלה אבל נחסך הכסף.

השרים הוותיקים כבר פחות הולכים לאירועים האלה. לישראל כץ למשל אין צורך. המחלפים והכבישים החדשים שהחל בתכנונם בקדנציה הקודמת הבשילו לו בזו הנוכחית וכל מה שנותר לו זה לנופף בעשייה. זה הנשק העיקרי שלו. בעוד כשבוע, בתום הפריימריז, צפוי להבשיל לו מהלך נוסף שכץ יתיישב על כיסא שר האוצר.

ביום ד' יגיע לסיומו גם המאבק על ראשות הליכוד בין נתניהו לדנון. נתניהו, שלא מחמיץ שום הזדמנות להילחץ, משגר שליחים לשכנע את דנון להסיר מועמדות. הם מסבירים לדנון שזה לטובתו האישית, אבל מספר ראשי הערים והפעילים שנשלחים אליו מרמז שמדובר במהלך מאורגן של רה"מ שלחוץ מהסיטואציה כאילו הוא מתמודד מול אובמה. למרות שהוא ייענש בבחירות לרשימה וישלם מחיר כבד על עצם קריאת התיגר על ראש ממשלה מכהן, דנון מתמודד. הוא עושה הכנות ליום שאחרי נתניהו ויודע שיהיה מי שייתן לו ניקוד על האומץ לומר בקול את מה שרבים בליכוד שומרים בבטן.

גיבור טרגי

הגיבור הטרגי של השבוע הוא ח"כ שאול מופז. בתוך ימים ספורים הפך הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר ממועמד מוביל למשבצת הביטחוניסט הנוצצת של העבודה בתנועה המאוחדת, לשבוי של מספר שתיים ואחרון ברשימת קדימה לכנסת היוצאת, ח"כ לשלושה חודשים, יובל צלנר.

עד לפני שבועיים המעבר לעבודה נראה היה מובטח. כשח"כ לשעבר ישראל חסון עזב את החיים הפוליטיים לטובת רשות העתיקות, המשא ומתן של מופז עם הרצוג ולבני היה בשיאו. אלא שח"כ לשעבר רונית תירוש שהיתה אמורה להיכנס במקומו לכנסת, החליטה שלשלושה חודשים בלבד, ועוד בפגרה, לא שווה לעזוב עבודה ולהתלכלך בכותרות מכוערות בעיתונים על גניבת הקופה הציבורית. תירוש לא איבדה את החלום להיות חברת כנסת, אלא שאחרי שכחלון הצהיר שלא יכלול ברשימתו חברי כנסת מכהנים, חשבה לעצמה תירוש שהמהלך עשוי להגדיל לה את הסיכויים להשתבץ ברשימה הנחשקת.

צלנר, הבא ברשימת קדימה לכנסת נקרא למשרדו של מופז. שר הביטחון לשעבר הסתכל לצלנר בלבן של העיניים והבהיר לו חד משמעית, שלו הדבר היה תלוי בו, צלנר לא היה הבחירה הטבעית. מופז, ששמר על ניקיון כפיים לאורך כל הקריירה הציבורית שלו, לא אהב את הפרשיה הישנה ששמו של צלנר נקשר בה. צלנר, עוזרו לשעבר של חיים רמון ושהספיק לכהן תקופה קצרה בכנסת הקודמת, לא פראייר בעצמו. במטרה לגמול למופז על כנותו, החליט להעביר החלטה במוסדות קדימה, המפלגה הלא קיימת, שלא תאפשר למופז להצטרף לעבודה ללא החלטת המפלגה כולה. כן, זו שלא עוברת את אחוז החסימה. בינתיים ממשיך ידלין לנהל מו"מ על משבצת הביטחוניסט של העבודה לכנסת, שעליה מתמודד גם מופז. למזלו של האחרון, ידלין מצב תנאים שלא בטוח שיעלו בקנה אחד עם הרצון של הרצוג ולבני. כרגע זה פועל לטובת מופז ונותן לו זמן להתארגן כדי להשפיע על מוסדות קדימה. אם לא יצליח, הכניסה הזו של צלנר למערכת הפוליטית שנמצאת בפגרה, עוד עלולה להותיר את מופז בפגרה מתמשכת מחוץ לחיים הפוליטיים.

על מה הבחירות האלה בכלל?

שבוע שלישי עבר מאז החלה מערכת הבחירות ואף אחד עוד לא הצליח לקבוע את סדר היום או לומר על מה הבחירות האלה בכלל. אם לפני שבועיים הגיע נתניהו לוועידת "גלובס" כמה שעות לאחר שמקורות זרים דיווחו על תקיפה מסתורית בסוריה, ובמקום למנף את השיח הביטחוני, דיבר בנאומו על מע"מ אפס על מוצרי יסוד, השבוע הוא נהג ההיפך. בעוד דוח העוני משתולל ועושה שמות בממשלת נתניהו בכלי התקשורת, העלה ראש הממשלה את ירושלים על ראש שמחתו ודיבר על נגמ"שים בכותל. בינתיים נראה שנתניהו רק מגיב, לא יוזם. ככה זה כשלנתניהו יש אינפלציה של יועצים שכל אחד מהם חושב אחרת.

הרצוג ולבני, מנגד, לא נגררים. הם מתכוונים ללחוץ על דוושת הגז החברתי ולהתמקד בענייני רווחה. המפלגה המאוחדת שלהם היתה יכולה להחזיר את נתניהו למדורת השבט הקלאסית, לשני גושים, ימין ושמאל, אבל נראה שראש הממשלה לא מסתפק בזאת ורק מחפש עם מי לריב כדי לקושש מנדטים. השבוע הוא התבלבל וחבט בפרס.

העדר אג'נדה מרכזית בבחירות משליכה גם על הרכב הרשימה של כחלון. קצב האירועים המסחרר מונע מכחלון לקבל החלטה סופית כיצד תורכב הרשימה. בינתיים הוא הציג שתי דמויות ראשונות באופן רשמי: השגריר לשעבר מייקל אורן, שנחשב דווקא למקורב לנתניהו ואלי אלאלוף, ששיבוצו ברשימה מהווה סכין בגבו של יאיר לפיד. לא בטוח שהשניים הם מגנטי מנדטים או הדמויות המהפכניות שלהם הציבור חיכה. אולי הצגתם כשתי הדמויות הראשונות שבאות מתחומים שונים מערערת את אמון הציבור שממתין לקו ברור שיעיד על דרכה של המפלגה.

מצד שני, המצטרף הראשון לרשימתו של לפיד היה יעקב פרי, האיש בעל משכורת המיליונים מבנק המזרחי, שאמר שהוא חלק ממעמד הביניים. התקשורת תקפה את לפיד בטענה שזו טעות. בסוף זה נגמר עם 19 מנדטים.