מנדט על כל טייקון

לא פופולרי. יצחק תשובה לא קורבן, לא מסכן ולא נרדף. אנחנו יודעים שכבר כמה ימים אתם לא ישנים מרוב דאגה, אז אנא, תכף שבת, תנו לעצמכם כמה רגעים בלי לחשוב על האיש. הוא יתגבר. הבעיה היא לא מצבו של תשובה וגם לא מהות ההחלטה של הממונה על ההגבלים דיוויד גילה. להיפך: השורה התחתונה של גילה היא מהנכונות והמוצדקות, ודאי הרציונל שעומד מאחוריה. הבעיה היא הדרך. ההשתהות של הרגולטורים, הזיגזג שלהם, השתיקה של הפוליטיקאים שמתחלפת בעוד שליפה, עוד ועדה. זה פחות או יותר הדבר הכי לא פופולרי להגיד היום, אבל צודק צ'רלס דיווידסון, יו"ר ענקית הגז האמריקאית נובל אנרג'י, שאמר אתמול: "הודעת הרשות להגבלים היא דוגמה מטרידה נוספת לסביבה הרגולטורית הלא-יציבה בישראל". בעלי הון נוטים לפזר הפחדות שווא כדי לסחוט עוד הטבות או בניסיון לטרפד רפורמות שצפויות לפגוע בהם. במקרה הנוכחי, לא מופרך להאמין שיזמים בינלאומיים יחשבו בעתיד פעמיים אם לעשות עסקים עם ישראל. גם אתם הייתם מתלבטים (במקרה הטוב) אם לשכור דירה ממי שמצהיר שפעמיים בשנה הוא משנה את התנאים של החוזה.

אידיוטים שימושיים. יש משהו אירוני בכך שחסידי ההפרטות, אלה שמטיפים יומם וליל לפרק, לשבור, לחסל ולמכור (בין אם חברה ממשלתית ובין אם מעון לבעלי מוגבלויות), הם הראשונים לבכות על "שוד הגז הגדול", על "קבוצות כוח" ועל פגיעה בצרכנים. הרי אם המדינה הייתה מקימה חברת קידוחים ממשלתית ומשקיעה הון במחקר ופיתוח כפי שעשתה נורבגיה, אותם מטיפים היו ממהרים לטעון שהממשלה לא יודעת ולא צריכה לנהל נכסים ואופרציות כאלה בעצמה. כך קורה שגדולי הקפיטליסטים, הג'יהדיסטים של כת ההפרטה, עוטים מסיכה של פעילים חברתיים, של לוחמי צדק למען חלוקה שוויונית יותר. כך קורה שנרקמת לה ברית מוזרה בין הכחלונים לגלאונים, שמאל וימין, כל אחד והאידיוטים השימושיים שלו. "המדינה לא הייתה צריכה למכור את בתי הזיקוק", אמר צדיק בינו, הבעלים של פז, רגע אחרי שרכש את בית הזיקוק באשדוד בשנת 2006. "השלב הבא זה להפריט את צה"ל. אנחנו עדיין נמצאים במלחמה על קיומנו ולא כדאי היה להעביר לידיים פרטיות נכסים אסטרטגיים", הוא הסביר. כשנשאל על ידי העיתונאי תני גולדשטיין מדוע רכש אם כך את החברה, השיב בינו: "אני איש עסקים". 8 שנים אחרי, בינו מתבקש לבחור בין עסקי האנרגיה או הבנקאות, העיתונאי גולדשטיין מפוטר אחרי שניסה להקים ועד. ככה זה בעידן השוד הגדול: ועדים וטייקונים צריך לחסל עוד כשהם קטנים.

ניפגש בקופיקס. מותג האופנה משה כחלון האשים פעמיים בתוך שבוע אחד את "קבוצות הכוח" והטייקונים בפערים החברתיים ובהיקפי העוני. בשבועות הקרובים הוא צפוי לחשוף מיפוי מיוחד של אותן קבוצות כוח אימתניות, לסמן טייקון טייקון ולכוון את החצים. מנדט על כל טייקון. הבעיה היא שלפי הגישה הזו, שנת 2013 הייתה צריכה להסתיים בירידה חדה בממדי העוני, לאור קריסתם של דנקנר, זיסר, בן דב וחברים. במקום זה קיבלנו עלייה במספר העובדים העניים, כאלה שקמים כל בוקר לעבודה ולא מסוגלים לשלם במכולת. איך זה קרה? מה השתבש? מפוטרי שופרסל אמורים היו להתעשר אצל רמי לוי. הפליטים של פרטנר היו צריכים לספור שטרות אצל מיכאל גולן או באחד הסניפים של אבי כץ. הרי שם יושבים היום העניים, בקופיקס, לוגמים אספרסו ומדברים על תחרות.

המדינאי השקול. אביגדור ליברמן הוא ללא ספק הפספוס הכי גדול בממשלת נתניהו. איזה אסטרטג, איזו ראיית עולם מפוכחת. הוא לא ימין, הוא לא שמאל, הוא מזהה את המצור המדיני על ישראל ומבקש לפעול. אם רק היו מקשיבים לו, אם רק היו נותנים לו. לעזאזל, שמישהו יתעורר כבר וימנה אותו לשר החוץ.