הטכנולוגיה הישראלית שעשויה לעצור את כתם הנפט בערבה

טכנולוגיה שפותחה באוניברסיטה העברית ומוסחרה לחברה שווייצרית עשויה לתרום לניקוי דליפת הנפט שמורת עברונה בערבה. הטכנולוגיה שפותחה על ידי צוות בראשות פרופ' יואל ששון יחד עם ד"ר אורי סטואין, המתמחה בתחום של "קטליזה סביבתית", משתמשת בשיטות מהכימיה התעשייתית, כדי להתמודד עם זיהומים סביבתיים.

לדברי ששון: "בכימיה הקלאסית משתמשים בקטליזטורים כדי לגרום לחומרים להתחבר, וכך מייצרים חומרים. בתחום שלנו עשינו סוויץ' של 180 מעלות, ואנחנו עוסקים בפירוק של חומרים. זהו תחום שפועל זמן הרבה יותר קצר מהכימיה הקלאסית, אפשר לומר שהוא עדיין עוברי, אבל כבר יש לו תוצאות".

באמצעות קטליזה סביבתית, הקבוצה של ששון כבר פיתחה חומר אשר מונע פיזור כספית מארובות של מפעלים תעשייתיים. סביב מוצר זה כבר הוקם סטארט-אפ. כמו כן, פיתחה הקבוצה חומר אשר מוטמע בתוך צבע לקירות החיצוניים של בניינים, אשר במפגש עם שמש הוא מופעל, ומתחיל לתפוס מזהמים מן האוויר ולפרק אותם. תהליך כזה נקרא פוטו-קטליזה, והוא טיהור שאינו דורש שום אנרגיה נוספת, מלבד זו של האור.

המוצר הנוכחי, שאמור לשמש לניקוי דליפת הנפט, הוא למעשה חומר מחמצן, דומה ל"רדיקלים החופשיים" שמזהירים אותנו שלא לצרוך ולא להתקרב אליהם, מכיוון שהם מסרטנים או גורמים להזדקנות. "אלה אותם חומרים שבהם הטבע וגוף האדם כבר משתמשים בהם כדי להילחם בחומר אורגני, למשל בקטריות", מסביר ששון. במקרה שלנו - גם נפט, נזכיר, הוא חומר אורגני.

כהערת אגב אומר ששון: "כאשר חמצן נכנס לגוף, הוא עובר תהליך המרה, שבמהלכו הוא מקבל ארבעה אלקטרונים מן הגוף, אבל לא את כולם בבת-אחת. בכל פעם הוא מקבל אלקטרון אחד, ובדרך, כאשר יש לו אלקטרון אחד, וכאשר יש לו שלושה אלקטרונים, הוא מאוד דומה לחומרים שלנו".

- אז מדוע לא קורה לגוף שלנו מה שקורה לנפט?

"התאים בגוף האדם מכילים מערכות מורכבות שמגינות על החמצן בכל התהליך, מכל צדדיו, מבריחה החוצה ונזק לגוף. לפעמים אחד מהם בורח, וזה כנראה חלק מהליך ההזדקנות".

החומר שבו משתמש ששון הוא רעיל בתחילת הדרך ורק בריכוזים גבוהים. ברגע שמרססים אותו על האזור המזוהם בנפט, מתרחש למעשה אירוע של שריפה, אך ללא להבה. "היינו יכולים לשרוף את הנפט, אבל היו לכך השלכות קשות. בטכנולוגיה שלנו מתרחשת בעצם שריפה בטוחה, שמשחררת לאוויר מעט CO2 - לא יותר מידי בגלל חשש מאפקט החממה - ומשאירה בתוך האדמה נגזרת אחרת של פחמן, קרבונט. החומר הזה נשטף על ידי הגשם ואינו מזיק. התהליך משאיר את האדמה בתולה כמו ביום שנבראה. לא נותרים בסוף התהליך שום חומרים מסוכנים".

- מה עם כל החומר האורגני שנמצא על אותה אדמה?

"בעיקרון, התהליך שלנו אכן שורף את כל החי והצומח באזור, אבל למעשה הנפט כבר הרג את כל החי והצומח, אז אנחנו לא יוצרים נזק נוסף לחי באזור. הנזק הוא מן הנפט".

- איך מטפלים בזיהום היום, לפני הטכנולוגיה שלכם?

"מעבירים את האדמה עם הנפט למקום אחר, ושם מתרחש תהליך של שישה חודשים עד שנה וחצי שבו הבקטריות אוכלות את הנפט. אצלנו התהליך הוא לא כל כך ארוך, אלא מיידי, ואין צורך להעביר את האדמה".

- מה מצב הטכנולוגיה היום?

"היא מוסחרה לחברת MOG) Man oil group) השוויצרית שכבר החלה לעשות בה ניסויים בכמה מקומות - בניגריה ובסיביר. הניסיונות הללו עדיין לא הסתיימו. אנחנו עושים כעת ניסוי גם בערבה, והחברה השוויצרית משתתפת במכרז על ניקוי דליפת הנפט. יש לנו בוודאי גם מתחרים".