ניתוח: משרד התקשורת ראה צורך בשבירת הגב של בזק

הבג"צ שהגישה חברת בזק נגד מדיניות משרד התקשורת בשוק הסיטונאי הוא אות מצוקה. באופן יותר מפורש, זוהי פעולה שקוראת לתיווך. כמו במלחמה כאשר שני צדדים מעוניינים להגיע להפסקת אש וקוראים למעצמות העולם שיסייעו להשיג הפסקת אש, כך בדיוק קוראת בזק לבג"צ על מנת שיקרא למשרד התקשורת לנהל איתה דיאלוג על אסדרת השוק הקווי.

נפתח ונאמר: הבג"צ של בזק הוגש נגד כל הרפורמה ותוקף את כל הטעויות שנעשו בעבודת משרד התקשורת, וכאלה נעשו הרבה לטענתה, אבל הוא מכוון לדבר אחד בלבד - הכללת הטלפוניה במסגרת הרפורמה, זהו שורש הבעיה. אם הטלפוניה לא הייתה נכללת ברפורמה סביר להניח שלא היה בג"צ.

נסביר: מטרת הרפורמה היא לאפשר למתחרים לרכוש מבזק קווי אינטרנט במחיר מפוקח כדי שהם יוכלו להתחרות בה. באירופה לפני 20 שנה כאשר יזמו את המודל הזה והאינטרנט היה בחיתוליו, הטלפוניה הייתה חלק מהאסדרה כך שהטלפון הביתי של המתחרה הוותיק, כלומר חברת הבזק המקומית, עבר באופן שקוף לשימוש המתחרה והוא היה משלם לחברת הבזק את התמורה שקבע משרד התקשורת המקומי.

בעקבות ההתקדמות הטכנולוגית והתפתחות הרגולציה, הטלפוניה הביתית איבדה מכוחה ומחשיבותה ומנגד האינטרנט נהפך לשירות החשוב שעליו ניתן גם לספק טלפוניה (כמו שעושות היום פרטנר וסלקום באמצעות טלפוניה אינטרנטית). לאחרונה הוחלט באיחוד האירופאי להוציא את הטלפוניה מפיקוח ולאפשר למתחרים להמשיך ולחכור קווי אינטרנט בלבד מחברות התשתית. עד כאן הרקע בתמצית.

בתחילת הדרך ברשימת השירותים שפרסם משרד התקשורת לקראת הרפורמה הוא לא הכניס את הטלפוניה כלל. רק בינואר השנה כאשר פורסם השימוע התברר שהטלפוניה הופכת להיות חלק מהשוק הסיטונאי החדש. מדוע החליט המשרד להכליל את הטלפוניה באסדרה והאם זו החלטה נכונה רגולטורית, זו שאלה שהמשרד משיב עליה תשובות מקצועיות של טובת התחרות וקידומה בשלביה הראשונים והקשים, תוך שהוא מבטיח שבהמשך תיבחן הסוגיה וייתכן שהטלפוניה תוצא מהאסדרה אם יתברר שהיא כלי לא חשוב בתחרות.

האמת היא שהטלפוניה הוכללה בשוק הסיטונאי מסיבה אחת פשוטה: כדי להוציא לבזק עין. אין שום סיבה אמיתית ומקצועית להכנסת המוצר לאסדרה. האבסורד הוא שרוב המתחרים אפילו לא חשבו על כך, אבל כאשר המשרד החליט להכניס את השירות לרפורמה הם קפצו על העגלה בשמחה, ואפשר להבין אותם. הם מתחרים בבזק, הטלפוניה שלה היא אחד המוצרים שנהנים ממוניטין רב, ואם נותנים להם את זה כמעט בחינם אז למה לא לקחת?

אלא שהמציאות מורכבת יותר. פרטנר, סלקום ועוד מתחרים מציעים טלפוניה אינטרנטית בחינם כבר כמה שנים. סלקום מכרה טלפוניה בחינם למנויי האינטרנט שלה למשך שנה. ספקיות אינטרנט נוספות מציעות טלפוניה כמוצר משלים בחינם ולהוט יש כבר מאות אלפי קווי טלפוניה. הסלולר הפך למוצר תחליפי לחלוטין לטלפוניה הביתית ובהרבה מאד בתים בישראל ובעולם כלל לא מחזיקים טלפוניה אלא סלולר בלבד.

כך שתחרות לבזק בטלפוניה יש מזמן ולכן להכליל את השירות במסגרת הרפורמה זה בגדר לנסות לייפות את הכלה ותו לא. המטרה הייתה צריכה להיות מיקוד בהורדת המחירים של קווי האינטרנט של בזק וכאן הושגה המטרה של המשרד, אם כי ייתכן והמחיר צריך היה להיות יותר נמוך בהתחשב ברווחיות העצומה של בזק, אבל זה כבר דיון אחר.

חוסר הדיאלוג

לכל אורך התהליך, הדיאלוג בין בזק ומשרד התקשורת היה לקוי מיסודו. בכל מדינה בעולם רפורמה כזו לוקחת זמן, אבל תהליך כה איטי ומסורבל כמו בישראל הוא באמת יוצא דופן. בצרפת למשל לקח שנתיים ליישם שוק סיטונאי. בישראל זה ייקח 5 שנים.

למשרד התקשורת יש חלק נכבד בעיכובים, אבל גם לבזק שניסתה לעכב תהליכים למרות שבדרכה המתוחכמת ידעה להסוות זאת. בסופו של דבר התוצאה הסופית היא שבזק נכפית לבצע את אחת הרפורמות הקשות מבחינתה תוך כדי אי הסכמה ברורה ומחלוקת קשה עם משרד התקשורת.

זו לא דרך מומלצת ליישום רפורמה כה מהותית בלי שיתוף פעולה מצד חברת התשתית, אבל זה נגרם בשל חוסר היכולת של הצדדים לקיים ביניהם דיאלוג בריא ומו"מ. מבלי להיכנס לפרטים ומבלי לתאר שיחות אישיות שהיו בין שר התקשורת לשעבר גלעד ארדן לבכירים בבזק, המשרד ראה צורך בשבירת גבה של בזק.

כך שבסופו של דבר מה שקרה הוא שבזק בלית ברירה עותרת לבג"צ וכאן השאלה היא האם זה חכם ומה התועלת שתצמח לה מכך. יש הרבה נושאים שבזק צודקת בהם אבל מצד שני אי אפשר בשם הצדק והעוול לכפות על הרגולטור לקבל כל טענה שלה.

בסוף הרגולטור צריך לקבל החלטות ולהוביל מדיניות לעידוד התחרות. הציבור לא רואה את הפרטים הקטנים, מבחינתו הבג"צ הוא אמירה של בזק שהיא מתנגדת לתחרות כמונופול בשוק התקשורת על כל ההשלכות הנובעות מכך (תקופת בחירות, יוקר מחיה, הרווחיות העצומה של בזק, ועד עובדים חזק וכו').

את ההחלטה כאמור קבלה סטלה הנדלר, מנכ"ל בזק, בלית ברירה, אבל היא לא הייתה עושה זאת ללא הסכמת שאול אלוביץ יו"ר הדירקטוריון ובעל השליטה. ההסכמה של אלוביץ למהלך היא בגדר תעלומה, כיוון שהוא לוקח כאן סיכון גדול מאד. ראשית הוא לוקח סיכון משפטי שבג"צ ידחה את העתירה ויש סיכוי גבוה שכך יקרה, כפי שמלמד ניסיון העבר.

שנית, הבג"צ יוצר תמריץ שלילי מאד מצד משרד התקשורת כלפי בזק, והוא כבר הגיב כפי שנחשף ב"גלובס" הבוקר בהחלטה לעכב את ביטול ההפרדה המבנית. אלוביץ גם מוכן היה לשים על השולחן את ההתנגדות של המשרד למיזוג עם yes וכאן כבר מדובר באופרה אחרת לגמרי, משום שמדובר בהרבה כסף אישי שלו.

הערכה סבירה היא שבזק הגישה את הבג"צ לא באמת כדי לתקוע את הרפורמה, אלא כדי להכניס מתווך בינה ובין משרד התקשורת כי היא נכשלה בדיאלוג עימו. ניתן להעריך שבזק מבקשת כמו בבג"צ הקודם שהגישה באותו עניין, שישמעו אותה ושאולי יבטיחו לה שלא יערימו קשיים על מיזוג בזק-yes, השאלה היא האם הבג"צ הוא הדרך הנכונה? זו כבר שאלה שאין עליה תשובה חד משמעית.

קשה לראות כיצד משרד התקשורת יורד מהעץ של הכללת הטלפוניה בתוך השוק הסיטונאי. יותר נכון לומר שעכשיו שבזק הגישה בג"צ במטרה להוציא את הטלפוניה מתוך השוק הסיטונאי, המשרד יילחם עד הסוף כדי להשאיר. האם בג"צ יתערב בהחלטה כזו של רגולטור? סיכוי גבוה שלא. האם בג"צ יקנה את הטענה של בזק שהעלות ביישום הטלפוניה בשוק הסיטונאי עשויה להגיע למאות מיליוני שקלים והיא לא יכולה לעמוד בכך? סביר להניח שלא, כאשר השיקול מנגד של הרגולטור שיגיד לבג"צ שצריך לייצר תחרות אפקטיבית ובלי הטלפוניה זה לא יקרה.

וחוץ מזה, כאשר המשרד יצביע על רווחיות החברה כמונופול, מה תוכל בזק לטעון בדיוק? איך שלא מסתכלים על זה חוזרים לשאלת המיזוג עם yes. הבטחה של הרגולטור להסכמה למיזוג תמתיק לבזק את הגלולה המרה, כל העניין הוא איך תופרים את העסקה כך ששני הצדדים יוכלו להכריז שניצחו במלחמה ולגמור אותה.