גלגלו על הלשון את צירוף המילים הבא: חבר הכנסת דביר בנדק. זה לא יקרה בבחירות הקרובות, ובינתיים הוא אפילו לא מוכן להגיד בדיוק לאיזו מפלגה הוא מתכוון להתפקד; אבל יש סיכוי לא רע בכלל שנראה אותו בעתיד הלא מאוד רחוק מתמודד על הזכות לקבל כיסא במשכן ועוזר פרלמנטרי.
כשאני שואלת אותו מתי הוא מתכון לעשות את זה, הוא נאנח. רק לחשוב על להפסיק להיות שחקן עושה לו רע, "אבל כשאני משכיב את הילדה, אני חושב שצריך לייצר בשבילה מקום טוב יותר".
- אין לך פנטזיות באיזו מסגרת לרוץ? עם מי?
"לא. מה שכן, מזעזע אותי שלא מעניין אנשים לראות את התמונה הכוללת. אף אחד לא מרשה לעצמו לעשות את זה במעגל המשפחתי או הזוגי, אפילו שכולם יודעים שאי-אפשר לשים דברים בצד וצריך לדבר עליהם. זה כמו לעבוד בתוכנית טלוויזיה ולא לדעת מה הרייטינג שלה".
בנדק מתייחס לביקורת על התוכנית "הכול הולך": "אני פליט 'סברי מרנן', וגם שם חטפנו טוב-טוב. הייתי שם מההתחלה, והיה קונטרסט גדול בין הביקורת לבין הצפייה, כשהצפייה הייתה מאוד גבוהה.
"יש פערים בין טעמו של המבקר לזה של הציבור. ב'סברי מרנן' הופתעתי, זאת הייתה הפעם הראשונה שהשתתפתי בפרויקט שחטף נורא. אבל ב'סברי מרנן' זה גם לא היה אישי - לעומת 'הכול הולך', שהפעם הביקורת נגדי מאוד אישית".
- איך מתמודדים עם זה?
"הפעם באתי הרבה יותר מוכן לקבלת ביקורות קשות, מה גם שאני עובד רוב הזמן, ולכן אני פחות מוטרד ממה אומרים ויותר עושה. אצלי יש משהו ייחודי, אני חושב עם מי אני עושה את הפרויקט ולא על מה".
*** הכתבה המלאה - במגזין G
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
