המדינה היא עסק כושל

הפוליטיקאים הישראלים מסתכלים על התפקיד שלהם בצורה ערכית, אידיאולוגית, כשליחות ציבורית, אבל לא מפרספקטיבה של ניהול עסק - עסק ששמו מדינת ישראל. איך שלא נסתכל על זה, פוליטיקאים, ובעיקר מנהיגי המפלגות, הם מנהלים שנמדדים על פי ביצועים ושורת רווח והפסד, ממש כמו מנהלי חברות עסקיות, וככאלה התייחסות שלהם לכלכלה שגויה מהיסוד.

עם גרעון של עשרה מיליארד שקלים נכון לכרגע, מדינת ישראל משולה לחברה מפסידה. וכשחברה נמצאת בהפסד, השלב הראשון של כל מנהל נבחר הוא לעשות רה-ארגון ולבצע קיצוצים כדי לצמצם הוצאות. את זה עושים שרי האוצר לדורותיהם בהצלחה כזו ואחרת, אבל מכאן מתחיל הכשל התפיסתי. כל פוליטיקאי יודע לדקלם בעל פה את הנאום של "אין לנו ברירה אלא להטיל מיסים", ו"יש למסות את העשירים כדי לסייע לשכבות החלשות". אולם המיסוי, לא רק שלא פותר את הבעיה, הוא מחריף אותה.

כשיש כזה גרעון בתקציב המדינה, צריך לכסות איכשהו איכשהו כדי לא לפשוט רגל. הבעלים, דהיינו הציבור, מצפים מהמנכ"ל למלא את הקופה בדרכים יצירתיות ולא רק בהתייעלות, לפתוח שווקים חדשים, להכניס מוצרים חדשניים, ולעודד את העובדים למצוינות כדי להגדיל את ההכנסות, זאת אומרת התוצר.

ואצלנו? אצלנו מתמחים הפוליטיקאים שמנהלים את מדינת ישראל בהעברות של כספים מכיס לכיס. עוד מע"מ, עוד מס הכנסה, עוד היטל. מהכיס של האזרח לקופת המדינה. כל יום צץ רובין הוד חדש שמבטיח להוריד את המע"מ על משהו, על הדיור, על המזון, על התרופות, ואנחנו רק כביכול משלמים פחות, אבל בשורה התחתונה משלמים הרבה יותר ולא מצליחים לפתור את הבעיה האמיתית - מאיפה לעזאזל מכניסים למערכת כסף חדש.

הבחירות שנפלו עלינו בלי שבאמת רצינו בהן, הן הזדמנות לפנות לראשי כל המפלגות ולדרוש מהם להציג בפנינו תכנית ניהולית סדורה לגיוס מקורות מימון, תכנית שתפרט את האסטרטגיה של כל אחת מהן להגדיל את הכנסות המדינה. ושלא ינופפו בקו שמובילה נגידת בנק ישראל, הדוגלת במיסוי כבד יותר. היא עושה את תפקידה כשומרת הקופה הציבורית, לא כמנהלת. על הפוליטיקאים מוטלת החובה לראות את התמונה הגדולה ולהבין שמיסוי מעכב צמיחה. הנוסחה מאוד פשוטה: כשאזרחים צריכים לשלם יותר מיסים - הם קונים פחות.

בסינגפור, למשל, יש פקידות שעסוקה מסביב לשעון באיך להגדיל את התוצר ולכן התוצר המקומי הגולמי (התמ"ג) עומד על 50,000 דולר לנפש, ובעוד שאצלנו הוא מגרד את ה - 33,000 דולר לנפש. במדינת ישראל הפקידות עסוקה באיך לשסות מגזרים זה בזה ולהגדיל את המיסוי. הטענה שאי אפשר להשוות בין סינגפור לישראל שגויה. לא רק שנולדנו באותה השנה, גם הם מוקפים באוייבים מוסלמים, רק שהם מתנהלים בחכמה.

אז מכל המועמדים ששקועים עכשיו באיך למצוא חן בינינו, אנחנו דורשים, אל תהיו פופוליסטים, נחמדים, ומיטיבים. מספיק שתהיו מנהלים טובים.