1. ב-2014 נקבע רף נורמטיבי עליון חדש ואפקטיבי לשכר הבכירים בענפי הפיננסים: שכר בעלות של עד 3.5 מיליון שקל לשנה. זה קרה ביוזמת שר האוצר הקודם,יאיר לפיד, שראה במהלך יעד מרכזי עבורו, ואת הדרך לשם הוא עשה בעיקר בסיוע המפקחת על הביטוח דורית סלינגר, ודרך הסכם השכר של אייל לפידות, מנכ"ל הפניקס.
האחרון הפך למקרה הדגל, ויש שיגידו שהפך (לא במקרה) לשק החבטות של האוצר, וזכה ליחס אגרסיבי מאוד, שכוון כמעט לגמרי רק אליו, ושהביא אותו ואת הפניקס לסכם על שכר קבוע שלא עובר את הרף האמור, גם אם לא באופן קבוע.
בזמן שחברי הדירקטוריון בהפניקס חטפו בפומבי ובאופן חריג מאוד, בכירים בחברות אחרות הודיעו שיישרו קו עם תוכניות האוצר בעתיד, בהסכמי השכר הבאים. בינתיים, שר האוצר לפיד עזב את הממשלה, ולא ברור עד כמה התוכנית שלו להגבלת שכר הבכירים בשוק הפיננסי לעלות של עד 3.5 מיליון שקל לשנה (שמעליה לא יוכרו הוצאות השכר לצורכי מס), תשרוד את חילופי הממשלה ותישאר בראש סדר היום.
2. בשתי קבוצות ביטוח גדולות התנהלו בשנה החולפת מהלכים רציניים להעברת השליטה לרוכשים זרים. בהפניקס לידי משפחת קושנר האמריקאית, ובכלל ביטוח לידי קבוצת רוכשים סינים. לאחר מכן התנהלו בכלל מהלכים להשבת השליטה בפועל לקבוצת אי.די.בי פתוח, הפעם בידי אדוארדו אלשטיין ומוטי בן משה.
למרות כל זאת, גם ב-2014 לא נמכרה חברה. זאת בעיקר משום שהפיקוח על הביטוח לא באמת שבע רצון מבעלי השליטה העתידיים הפוטנציאליים, לפחות לפי שעה. את התשובות לשאלת הבעלות העתידית בהפניקס ובכלל ביטוח נקבל, אולי, רק ב-2015.
3. מבחינת חברות הביטוח, השנה החולפת התאפיינה במידה רבה ברווחים ובהפסדים חד-פעמיים, שנבעו ישירות מהריביות הנמוכות. מובן שהחברות הדגישו רק את עיבוי הרזרבות ואת הקטנת הרווחים, ושכחו לציין את רווחי ההון בתיקי האג"ח. כך או אחרת, הריבית הנמוכה ניבטת אלינו מכל שורת רווח בענף - ממריצה את שוקי ההון ומובילה לעליות (ואולי בכלל ניפוח?), מביאה לרווחי הון באג"ח, וגם מביאה להפסדים מגידול בעתודות ולכאב ראש בנוגע לשאלה איפה לשים את הכסף כדי להשיג רווחים בעתיד.
4. בתחילת השנה הצטרפה/שבה ענת לוין לקבוצת מגדל, שבשליטת שלמה אליהו, כמנכ"לית מגדל אחזקות וכיו"רית מגדל ביטוח. כעבור מספר חודשים התברר שלוין ומשפחת אליהו לא מסתדרים, והיא הודיעה על עזיבה. או אז עלה שמו של פרופ' עודד שריג, המפקח על הביטוח הקודם והאיש שאישר לאליהו לקבל את השליטה במגדל - כמחליף ללוין.
בעקבות כך התעוררה סערה והושמעה ביקורת רבה, שהביאה את שריג ואליהו לשנות את התוכניות, ולהודיעה על מינויו של שריג למנכ"ל אליהו ביטוח - בעלת השליטה במגדל. גם מינוי זה לא עובר חלק, ושריג זומן לשימוע בפני הפיקוח, שהביע התנגדות גם באופן פומבי.
בין לבין מונה ליו"ר מגדל ביטוח לא אחר מאשר עמוס ספיר, לשעבר יו"ר חברת הדירוג מעלות, שעבד שנים בצמוד למפקחת דורית סלינגר, שהייתה מנכ"לית החברה.
5. בכל שנה יש לפחות רפורמה רגולטורית בולטת אחת. בדרך כלל מדובר בוועדה, שבשעה המסוימת שבה מתפרסמות מסקנותיה היא מבטיחה לשנות סדרי עולם - בין אם היא מקיימת זאת לאחר מכן ובין אם לאו.
השנה היו לנו שתיים וחצי ועדות שכאלה. האחת היא ועדת גרמן, בראשות שרת הבריאות יעל גרמן, שבאה לסדר את תחום הבריאות והביטוח הרפואי בישראל בכללותו, וסיימה עם מסקנות משמעותיות ביחס לביטוחי הבריאות (של חברות הביטוח ושל קופות החולים), אך מבלי שניסתה לפתור באמת את בעיית תקצוב החסר הניכר שקיימת במערכת הבריאות הממלכתית.
כך או אחרת, מבחינת חברות הביטוח שמוכרות ביטוחים פרטיים לניתוחים בארץ, וקופות החולים שמספקות את השב"נים (שירותי בריאות נוספים מעבר לסל הממלכתי), ועדת גרמן והוראות הפיקוח על הביטוח לאחריה משנות א ביטוחי הבריאות הבסיסיים, שהתאפיינו לאורך השנים בכפל ביטוח (ולעתים אף ביותר).
בעקבות הוועדה תהיה פוליסת ניתוחים וחוות דעת שניות אחידה ורזה יותר בענף הביטוח (ללא החלה על הש"בנים לפי שעה).
אגב, במקביל קידם האוצר גם את הסדרת ביטוחי הסיעוד, בדגש על הביטוחים הקבוצתיים בקופות החולים ומחוצה להן, הגם שהבעיה בתחום זה רחוקה מלהיפתר.
6. הוועדה וחצי הנוספות היו באוצר, ונגעו לתחום ניהול כספי הציבור על-ידי הגופים המוסדיים בשוקי החוב: ועדת אנדורן לבחינת הסדרי החוב בישראל, שהחלה בהמלצות ביניים מפתיעות וחזקות, שנגעו גם בהלוואות הפרטיות וכללו מסלול עוקף בתי משפט (עם הכנ"ר) להסדרים מהירים, ושסיימה עם המלצות שלא נוגעות בהלוואות הפרטיות, ושמסדירות רק את האג"ח, וששומרות על מעמדו של ביהמ"ש כמקום היחיד לטיפול בחברות שלא עומדות בחובותיהן; כמו כן הייתה גם ועדת גולדשמידט להסדרת ההלוואות הפרטיות, שפרסמה מסקנותיה בתחילת השנה.
7. נוסף על כך, מדד התביעות של האוצר יצא השנה לדרך. אמנם היו אי-דיוקים במדד, שעודנו בוסרי במקצת, אבל מדובר במהלך חשוב מאוד, שעם הזמן יבהיר ללקוחות מי החברות שמשלמות מהר, ובכלל. נקווה שהמדד יתרחב ויבהיר גם מי מהחברות משלמות רק חלק, ומי ממהרות לשלם סכום ראוי לשביעות רצון הלקוח.
8. הפוליסות הפיננסיות לחיסכון שבו להרים ראש השנה, והשיווק שלהן גבר לא מעט בגלל שחקניות כגון פסגות והכשרה ביטוח, שמתקדמת תחת ניהולה של אתי אלישקוב. זה גם מוביל למאבק חדש-ישן בפוליסות אלה מצד גורמים שנפגעים מהסטת הכספים אליהן - למשל מצד המערכת הבנקאית שהפיקדונות שלה מאוימים במקצת מפוליסות אלה, במיוחד בימים אלה של ריביות כה נמוכות.
9. התארגנות העובדים בענף הביטוח נמשכה בחלק הראשון של השנה, והוועדים המשיכו לקום בחברות נוספות, אם כי הסכם קיבוצי שני עדיין אין. בינתיים מאוגדים העובדים במגדל, בהפניקס, בשירביט, ב-AIG ישראל, ובכלל ביטוח כבר יש להם הסכם קיבוצי. לפי שעה נראה שיש רגיעה בהקשר זה.
10. ועוד כמה דברים: גם בשנה החולפת ברח האוצר מטיפול בהשפעה השלילית של הריבית הנמוכה על הסבסוד הצולב בין החוסכים לפנסיה לפנסיונרים החדשים. באוצר מודעים לבעיה ועדיין לא מציעים לה פתרון, ולא ברור מדוע העיכוב הנמשך. האם באוצר מעדיפים לתת לבעיה להמשיך ולתפוח בשקט, כל עוד היא רחוקה מעין הציבור?
נוסף על כך, לסוכנים הייתה שנה לא ממש טובה, בעיקר בחוזר העמלות של סלינגר, שחזרה לעקרונות שהיו בתחילת ההסדרה והחמירה עם הסוכנים. בבית ההשקעות אלטשולר שחם החלו להקים חברת ביטוח. ואי אפשר שלא להזכיר את הסדר החוב הגדול באי.די.בי, ואחרים, שמהווים עוד חוליה בשרשרת שלצערנו לא פוסקת.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
