"לא יודע איפה הבית; לחזור לשחק בישראל? פסול מבחינתי"

ב-26 במארס 2008 נרשמה היסטוריה בכדורגל הישראלי. נבחרת ישראל התמודדה מול צ'ילה של ארתורו וידאל ואלכסיס סאנצ'ז, אז שחקנים אלמוניים שרק עכברי כדורגל דרום אמריקאי הכירו - למשחק ידידות באצטדיון ר"ג. הסתיים 0-1 לטובת הבחורים של קשטן. בדקה ה-78 ביצע המאמן חילוף, כאשר הוציא מהמגרש את יוסי בניון, כובש השער - והכניס במקומו את מי שסומן להיות יורשו של היהלום מדימונה, ואף הרבה מעבר לכך; שחקן שמומחי כדורגל ראו בו כישרון גדול הרבה יותר מווידאל או מסאנצ'ז: גיא אסולין. הקשר היה אז שבועיים לפני יום הולדתו ה-17!

אסולין מחזיק בשיא ישראלי שספק אם אי-פעם יישבר: מעולם לא הופיע שחקן כל כך צעיר במדי הנבחרת הבוגרת. ההחלטה לשתף את אסולין, שעזב עוד לפני גיל בר מצווה את טוברוק לטובת מחלקת הנוער של ברצלונה, ונכון ל-26 במארס 2008 היה חניכו של פפ גווארדיולה בברצלונה ב' - נועדה למנוע ממנו מלשחק בעתיד בנבחרת ספרד. עד כדי כך בנו עליו.

ובזמן שסאנצ'ז גדל עד לכדי הפיכתו לכוכב גדול בארסנל, בזמן שווידאל התפתח להיות המנהיג הבלתי מעורער של יובנטוס של פוסט עידן דל פיירו - אצל אסולין הסיפור מאז אותו יום אביבי בר"ג התפתח בהצלחה פחותה בהרבה. בברצלונה הבוגרת הוא רשם הופעה אחת, במסגרת גביע המלך, מול קבוצה מהליגות הנמוכות. אבל לא יותר מזה. עד גיל 19 הוא שיחק בברצלונה ב' גם תחת הנהגתו של לואיס אנריקה (כיום מאמן הבוגרים של בארסה) - ומאז החל לנדוד: קבוצת המילואים של מנצ'סטר סיטי, שבעה משחקים בברייטון, מעבר לראסינג סנטאנדר, משם גרנאדה ומיד בהשאלה להרקולס אליקנטה; היום הוא במאיורקה, יסגור עונה שלישית ברציפות בליגה השנייה בספרד. מאז תחילת העונה הנוכחית שיחק שישה רסיסי משחקים, פתח רק פעמיים בהרכב. מאיורקה מדורגת במקום ה-16 בליגה השנייה בספרד, נקודה אחת בלבד מהקו האדום שמוליך לליגה השלישית.

באפריל אסולין כבר יהיה בן 24. האם ההבטחה הגדולה לעולם לא תתממש? נפגשנו איתו כדי לדון על הסוגייה.

***

ניכר באסולין שהוא לא מורגל בריאיונות. העיתונות בקושי נגעה בו כשהיה ילד, היום היא אפילו לא מדווחת עליו. הוא נרגש במהלך השיחה שלנו, מחפש את המילים: "בסך הכל הייתה לי את הזכות לגדול במועדון הגדול בעולם. הייתה לי זכות להיות במועדונים מאוד גדולים, למרות שלא שיחקתי הרבה. כשיצאתי מהמועדונים האלה, אין ספק שזה משהו אחר ושונה. צריך להתמקד באיפה שאני נמצא, שזה מאיורקה. יש לנו קבוצה טובה, ואני מקווה שהדברים יראו טוב".

- מה בעצם התפספס?

"אין ספק שחלק מהנושא זה החלטות לא נכונות, מעברים למקומות שלא הייתי אמור לעבור. כשאתה נמצא באנגליה ולא מקבל דקות משחק, בשבילי זה סוג של בזבוז זמן. עברו הרבה דברים, זה מורכב. אני צריך להתמקד במקום שאני נמצא בו. אני בן 23, כל הקריירה לפני. זה אף פעם לא מאוחר להוכיח את מה שאני יודע. אני מקווה שהשנה יהיה בסדר. אני פחות מתמקד במה שהיה ומה היה צריך לעשות. זה משהו שולי. אני צריך להתמקד במה שצריך לעשות מעכשיו כדי שהקריירה שלי תלך קדימה ולא אחורה".

- מה היה דחוף לעבור לסיטי, מקום שהיה ברור שלא תקבל בו דקות משחק?

"המעבר לסיטי היה החלטה שלקחתי כשנגמר לי החוזה בברצלונה. לדעתי זו הייתה בחירה שגויה כי בסופו של דבר מה שעשיתי במנצ'סטר לא היה אפקטיבי. שיחקתי בקבוצת המילואים, לא הייתה אפילו ליגה. היו הרבה חודשים של משחקים ידידותיים. זו תקופה מאוד קשה להיכנס לבוגרים, כיוון שהם עשו החתמות מאוד גדולות, כמו טבז, אגוארו, באלוטלי, וסילבה, בהרבה מאוד מיליונים. בשביל שחקן שמשחק במילואים, מאוד קשה להשתלב בקבוצה הבוגרת. להיות שנה וחצי ולא לשחק ברמה מקצועית נכונה זה איבוד זמן בכדורגל, ונטייה להפסד דקות משחק, הפסד כושר. אם אפשר להגיד משהו טוב לפחות, זה שלמדתי הרבה דברים מהאימונים בבוגרים. זה מועדון ענק, אבל אני לא מסתפק בדברים האלה. הסיפוק שלי זה לשחק כדורגל ולהראות את היכולת שלי. וזה לא מה שעשיתי במנצ'סטר".

- לא שווה בנקודה כזו לחזור ולשחק, נאמר בקבוצת צמרת בישראל? לחזור הביתה?

"אחרי כל כך הרבה שנים בחו"ל, אני לא יודע כבר איפה הבית. לשחק בליגה השנייה זה לא משהו שאני שואף אליו לאורך זמן. זו לא ליגה קלה, ובוודאי לא נופלת מהליגה הישראלית. מבחינתי, אני לא שוקל להישאר זמן רב בליגה השנייה, זה סוג של מקפצה. אני נמצא היום במועדון גדול והמטרה שלי היא לשחק. בגיל שלי אני צריך לשחק בקבוצה באופן סדיר 90 דקות. ברגע שאמלא 90 דקות ויחזרו לי הביטחון, דקות המשחק והכושר, אנשים יראו שאני יכול להראות הרבה יותר. נכון שהמספרים לא בשמיים, לא הוכחתי את מה שאני יכול לתת. חוץ מזה, בארץ לא מראים, אז גם לא נזכרים. אנשים שכחו. זו גם טעות שלי, כי היו לי תקופות שרדפו אחרי לריאיונות, ואין ספק שסיננתי. ברגע שאתה מסנן, יפסיקו לרדוף אחריך. בארץ שכחו שאני קיים. אני רואה שחקנים שמשחקים ברמות נמוכות באירופה וכותבים עליהם בכל מקום, גם כשהם לא משחקים. שכחו שיש שחקן ישראלי שמשחק בליגה שנייה בספרד. זה לא כיף".

- אז תחזור לארץ, תשחק, ותקבל תהילה מפה ועד להודעה חדשה.

"בגיל 12 יצאתי לחו"ל כדי להיות במועדון הכי טוב בעולם. חזרה לארץ מבחינתי היום זה פסול בגלל כמה סיבות. קודם כל אני נמצא באירופה שזה משהו שהרבה מאוד שחקנים ישראלים היו רוצים. אני שם, יש לי דרכון ספרדי. מאיפה יהיה לי יותר קל להתקדם, מליגה ישראלית או מקבוצה ספרדית? לכן אני לא חושב שאחזור לארץ בקרוב. יכול להיות שיום אחד אשנה את דעתי".

- ולקבוצת צמרת ממדינה אחרת באירופה?

"הייתה לי הצעה בקיץ מברונדבי (דנמרק - ר"ע), בהרבה מאוד כסף, ולא הלכתי. יכול להיות שטעיתי, אבל בקיץ הקרוב אם תבוא הצעה טובה מאחת המדינות באירופה, אין ספק שאחשוב על כך בחיוב. השאיפה שלי היא לא לסיים בליגה השנייה בספרד".

- גם השעון הביולוגי דופק.

"אם אחשוב בקטע של שעון ביולוגי דופק, זה רק ישגע אותי. איך זה יביא אותי לאן שאני רוצה להגיע? אני צריך להאמין שזה לא מאוחר וצריך לעשות מה שצריך לעשות. זה לא מאוחר, צריך לחשוב בצורה חיובית ולהתאמן קשה כי זה הכי חשוב".

 היהלום שלא לוטש

***

למרות הכל, אסולין עשה את מה שאף ישראלי לפניו לא עשה: הוא גדל באקדמיית הכדורגל המפורסמת בעולם, הלה מאסיה ("החווה") המהוללת. קצת חוויות ממקור ראשון: "בברצלונה יש שיטה שהגיעה מהתקופה של קרויף. כשבא גווארדיולה לברצלונה, הוא הטמיע את השיטה הזו גם במחלקת הנוער. על-פי השיטה הזו השחקנים מחויבים להניע בצורה מהירה, לחפש את האגפים, ולא לשחק על תוצאה. אין דבר כזה סטייה מהשיטה. חמש שניות אחרי איבוד כדור, אם לא השגת אותו חזרה - זה מוות. אין דבר כזה לעמוד - מתנפלים על הכדור. השיטה הזו עברה בברצלונה הרבה שנים. לואיס אנריקה הטמיע את השיטה עם כמה שינויים. השיטה הזו קיימת גם בילדים. זו שיטה שמצליחה, אני אוהב את השיטה הזו, וקשה להתרגל לשיטה אחרת כשאתה יוצא מהמקום הזה. הכדורגל בחוץ הוא לא כל כך פשוט, אתה לא מקבל 10 כדורים בחמש דקות, אתה צריך לידך שחקנים".

- עם מי שיחקת שם?

"טיאגו (היום בבאיירן), מרטין מונטויה, מארק בארטרה, קרלס פלאנס (סלטה ויגו), כריסטיאן טיו (פורטו), זה השנתון שלי. עם מסי התאמנתי משהו כמו 20 פעמים".

- גם באימונים הוא עומד?

"בתקופה שאני הייתי, הליכה לא הייתה באה בחשבון. הוא היה רץ להביא כדורים. אם הוא עושה היום דברים כאלה, כנראה שיכול להרשות לעצמו".

- מסי או רונאלדו?

"מסי, בלי שום ספק. למסי יש מבחינתי יש משהו מיוחד שלרונאלדו אין. השחקן שהולך להיות אחד הטובים בהיסטוריה, וקצת מוקדם להגיד את זה - זה ניימאר. אני מתחבר אליו".

- אם לא היית יוצא בגיל 12 לברצלונה, איפה היית עכשיו?

"לא יודע. קשה לי לענות על שאלות כאלה. אני בטוח שהייתי משחק בארץ".

- הדרכון הספרדי מאפשר לך הרבה דברים שלאחרים לא.

"קשה מאוד להצליח בחו"ל, דרכון או לא דרכון, כי יש פה הרבה מאוד שחקנים. הדרכון הוא משמעותי, אבל הכי משמעותי זה היכולת".

- איזה נקודות מקצועיות אתה צריך לשפר כדי להצליח?

"עבודה קשה. אני אתן את הקפיצה ברגע שאבין שכדורגל זו עבודה קשה ונתינה, להקדיש את החיים לכדורגל. זה לא משהו שאין לי, אבל בגלל מעברים ושהייתי פה לבד, לא הגעתי למסקנה הזו עד שתפסתי את עצמי בידיים והבנתי שזו הדרך. אני רוצה לצאת מהמגרש ולהרגיש שנתתי את כל כולי, גם אם לא ילך טוב. ברגע שאתה נותן הכל, היכולת האישית תבוא לבד. משיחות עם מאמנים שספסלו אותי הגעתי למסקנה שאו שאני לוקח את עצמי בידיים או שהספינה לא תזוז".

- יבוא היום וכן תחזור לארץ?

"רואה את עצמי חוזר לגור בארץ. עזבתי בגיל 12, ואין ספק שאחרי כל כך הרבה שנים בחו"ל, מאבדים קצת את הישראליות. היה לי קשה בהתחלה, סבלתי הרבה זמן מבחינה חברתית, לא הרבה עזרו לי. עכשיו התרגלתי. אני דובר ספרדית שוטף, יש לי הרבה חברים ספרדים, אבל אני מגדיר את עצמי כישראלי לכל דבר, כיף לי בארץ. כרגע רואה את החיים שלי בחו"ל, כי אני כל כך הרבה שנים בחו"ל. כשאסיים עם הכדורגל, אני רואה את עצמי חוזר הביתה. לא רואה בית יותר טוב מאשר בארץ. אני לא סגור על זה ואולי זה ישתנה, אבל זו השאיפה".