ספר חדש ומעניין, המלווה סדרת טלויזיה, יצא בתחילת הסתיו בארה"ב. הוא נקרא 'איך הגענו הלום', סיפורן של "שש ההמצאות, אשר יצרו את העולם המודרני". לא, לא מנוע הקיטור, ולא נורת החשמל, ולא הטלפון. כל אלה הם תוצאות, לפעמים תוצאות מאוחרות מאוד, של "שש ההמצאות" המכוננות.
רמז: איש לא התפעל במיוחד מן הממציא או מהמצאתו ביום ההמצאה, בין השאר מפני שלא היה יום כזה. מחבר הספר, סטיבן ג'ונסון, כותב פורה ורב אנפין על המצאות ועל רעיונות, מעדיף לדבר על התהליכים הארוכים, המאפשרים המצאה, או מביאים אותה עד שכלול. הוא מתחיל את ספרו בחולות המהבילים (500 מעלות ויותר) של המדבר הלובי לפני 26 מיליון שנה. שם נולד הצורן הדו-חמצני, שאנחנו מכירים גם כסיליקה, או סיליקון דיאוקסיד. מחלציו יצאה הזכוכית. לפני 10,000 שנה, "אלף פחות, או אלף יותר", חצה מישהו את המדבר בדרכו מצפון אפריקה למצרים, ונתקל בשברי הזכוכית שכיסו את חולות המדבר. הוא נשא אותם למצרים, וממצרים הם התפשטו על פני העולם העתיק, עד שהגיעו לכלל שכלול ברומא.
לא כל המצאה התחילה לפני 26 מיליון שנה. אבל אנחנו מתקדמים בזכות תהליכים הדרגתיים, מטעים ג'ונסון. התפרצויות של גאונות אינן משנות את ההיסטוריה, אלא לכל היותר מחישות אותה, או עוזרות לה להתרכז.
זה ספר מתאים לעידן ברק אובמה, שנשיאותו נכנסת החודש אל שנתה השביעית, הזמן שבו פרשנים פוליטיים מעניקים את התואר "ברווז צולע" (או בעצם "חיגר") כמעט לכל נשיא אמריקאי.
אובמה הוא איש המאמין בתהליכים, המבשילים לאיטם, בוודאי במדיניות חוץ, אבל בכל תהליך אנושי. הוא נכווה קשות במערכת הבחירות שלו לפני שנתיים, כאשר הכריז "אתם לא בניתם את זה" כלפי יחידים, המתפארים בפריצות דרך נועזות. החברה שסביבם הכשירה את הדרך, הממשלה סללה אותה, הוא טען.
אה, כמה קיתונות של בוז ושל טינה יצק הימין על ראשו של אובמה. איך הנשיא מכחיש את האינדיבידואליזם האמריקאי, זה המקבל עליו סיכונים עצומים כדי לנצח. לא מעט מתומכי הנשיא התכווצו אז במושביהם, אחדים תלשו את שערם באופן דיסקרטי.
פלש, כבש, סיפח, דיכא
שמונה שנים של נשיאות אינן מספיקות להבשלת תהליכים, המתחילים במדבר הלובי במחשכי הפרה-היסטוריה. אבל הן מספיקות לתובנות, שקואליציות פרלמנטריות קצרות-ימים אינן מספקות לעומדים בראשן. אובמה הסב השבוע לראיון סוף שנה מעניין עם NPR, רשת רדיו ציבורית בארה"ב, ודיבר בו במידה ניכרת של נוחות על יתרונותיה של "סבלנות אסטרטגית" (http://tinyurl.com/obama-npr2015).
האין מדיניות החוץ שלו מוכיחה מה קטן הצורך להגיב באופן דרמטי על כל מאורע דרמטי? האין המראיין ומאזיניו זוכרים את הרושם רב-הכוח ורב-היכולת, שעשה ולדימיר פוטין בתחילת השנה, כאשר צפצף על העולם החיצון, פלש, כבש, סיפח, דיכא, התערב, חימש, שיקר, קרץ? איזו ארץ במשבר לא היתה רוצה מנהיג כפוטין, שאינו ממצמץ אפילו כאשר כל זרקורי העולם מסנוורים את עיניו?
ובכן, הרוסים מוסיפים להתפעל מן הגבר המכוון את ענייניהם זו השנה ה-16. אבל החלטותיו הנועזות חדלו בינתיים להצטייר כנועזות, והתחילו להיראות הרפתקניות, כמעט הימורי קזינו.
רוסיה עתה זה בזבזה את חמישית יתרות מטבע החוץ שלה, כדי להציל את הרובל, אבל הנשיא החזק הודיע לנתיניו ערב ראש השנה, כי מוטב שיתכוננו ל"שנתיים של משבר".
ברק אובמה מאמין, או לפחות נוהג כמי שמאמין, בגמישות הקונסטרוקטיבית של ההיסטוריה. ארץ גדולה וחזקה יכולה להמתין באורך רוח לשינוי הכיוון. המראיין מנסה לסחוט מן הנשיא רמז, שידה של אמריקה היתה בהתמוטטות מחירי הנפט (צנחו ב-50% בין פברואר לדצמבר). הרוסים ממילא מאמינים בזה. לא רק הם.
מנכ"ל Mitsui, ברוקר יפני גדול, המתמחה בהשקעות אנרגיה, הכריז לפני שבועיים, שאמריקה וסעודיה רקחו את המשבר הזה כדי להוריד את דאע"ש מנכסי הנפט שלה.
הנשיא סירב לתבוע אשראי. אבל הוא גם סירב לתבוע אשראי על ניתוק זרם האינטרנט לצפון קוריאה בשבוע שעבר. זה נשיא, שנכנס לבית הלבן בהבטחת שקיפות לכול שקיפות תמיד, אבל ניהל ממשל סמוי ושוחר-סוד כמעט בכל עניין. ובכלל, למה להגיב? כשיריביך שקועים עד צוואר בתיאוריות קונספירציה מגוחכות, משימתך היא להטביע אותם עוד יותר עמוק (ראו-נא מאמר מעניין להפליא של ההיסטוריון זאב וולטר לקוויר על התמכרות הרוסים לקונספירציות, (http://tinyurl.com/walter-russia-con).
מי היו מסוגלים?
החשק לנסות ולחזות את השנה הבאה מתמעט, כאשר אנחנו מתבוננים בעמדת החיזוי באחד בינואר 2014.
מי היו מסוגלים לחזות את התמוטטות הנפט? מי היו מסוגלים לחזות את פלישת רוסיה לאוקראינה, ואת סיפוח חצי האי קרים? מי היו מסוגלים לחזות את התמוטטות הרובל? בוודאי לא הבנק המרכזי של רוסיה.
מי היו מסוגלים לחזות את המפלה הניצחת של הדמוקרטים בבחירות לקונגרס, רק חודש אחד לפני שהאמריקאים גילו עד כמה ממשית ומקפת היא ההתאוששות הכלכלית של ימי אובמה?
וכמובן, מי היו מסוגלים לחזות את דאע"ש, הנשמעת כמעט כמו סיפור מדע בדיוני לא מוצלח במיוחד? ומי היו מסוגלים לחזות את התפתחותו ההדרגתית של שלטון-יחיד בסין? ואת הפניה החדה של הודו ימינה, בהנהגת ראש הממשלה החזק ביותר שלה זה חצי מאה?
כדי לחזות מאורעות כאלה אנחנו זקוקים לאסטרולוגים, לא להיסטוריונים או לפרשנים פוליטיים. זה לא שהמשוואה מלאה משתנים. מובן שהיא מלאה. זה שהמשתנים משתנים עוד לפני שאנחנו מבחינים, בחזקת "מה שאיננו יודעים שאיננו יודעים" (בהברקת הלשון המפורסמת של דונלד רמספלד, שר ההגנה שהכניס את אמריקה לעיראק ב-2003, והתוודה על מצוקת ה-unknown unknowns).
הנה אפוא רמזים על מה שאנחנו יודעים שאיננו יודעים ב-2015:
יהדקו, יתירו
המאורע החזוי ביותר של השנה הוא ההעלאה הממשמשת ובאה של שערי הריבית בארה"ב, בפעם הראשונה זה תשע שנים. שאלת הידוק החגורה מנסרת בחלל מאז התחילה ההתאוששות החיוורת מן 'המיתון הגדול' של 2008. אבל הזינוק המרשים בתוצר המקומי הגולמי ברבעון השלישי של השנה מבטיחה את ההידוק.
אין זה מן הנמנע שבאותו הזמן עצמו, או אולי קצת קודם, סין תחליט לרופף את החגורה, ולהנמיך את הריבית. תחזיות על משבר כלכלי בסין מדירות שינה מהרבה עיניים זה חמש שנים לפחות. המשבר הגדול לא התרחש, אבל אין זאת אומרת שהוא לא יתרחש גם השנה. ייקור הכסף בארה"ב ישפיע לרעה על סין, ובעצם על-מי-לא.
הקטנות מצביעות
בחירות, תחילה ביוון ואחר כך בישראל, עשויות לטרוף קלפים הרחק מעבר לגבולותיהן של הקטנות המצביעות. יוון, אם תצביע לטובת מפלגת שמאל רדיקלית, כפי שחוזים הסקרים; ישראל, אם תצביע לטובת הקואליציה הימנית ביותר בתולדותיה.
בחירות בבריטניה, בחודש מאי, מאיימות להרוס את ההסכמה החברתית, לרסק את הימין-מרכז שמשל בחמש השנים האחרונות, ולכוף את הרכבת הממשלה הבאה לרצונן של מפלגה אנטי-אירופית ושל מפלגה אנטי-בריטית. בריטניה כמובן הרבה פחות חשובה ממה שהיתה, אבל למאורעות כאלה יש פוטנציאל התפשטות. מפלגות שונאות סטטוס-קוו, מן הימין הקיצוני עד השמאל הקיצוני, מאיימות על שלומו של הקונצנזוס בספרד (בחירות בדצמבר, שמאל קיצוני), צרפת וגרמניה (2017, גם וגם). שאלות של כלכלה ושל הגירה מטילות צל ארוך מאוד.
בטורקיה יהיו השנה בחירות לפרלמנט. איו סיכוי סביר שמפלגת ארדואן תפסיד בהן, אבל הן יספקו עוד ראיות למידה שבה טורקיה נסוגה מן המודל של דמוקרטיה פחות או יותר ליברלית. הנשיא ארדואן מוכרח לנצח, מפני שהחוקה אינה מעניקה סמכויות ביצוע לנשיאותו. ראש ממשלה ממפלגה אחרת יהיה חופשי להתעלם ממנו. לא יקרה.
די דאע"ש
זו תהיה השנה האחרונה בחיי דאע"ש. היא תתמוטט תחת הנטל של קשיים כלכליים, אפקטיביות גוברת של הפצצות אמריקאיות, מאמץ קצת יותר רציני מצד טורקיה לבודד אותה. אבל ג'יהאדיסטים פרי-לאנסרים מבית דאע"ש יתפשטו על פני חלקים גדלים של ה'דאר אל-אסלאם', מן הפיליפינים ועד מפרץ גיניאה. הסיוט יימשך, ובמידה מסוימת יגבר, מפני שהפצצות לא יעזרו.
רוסיה תוסיף לאכול אותה. אבל הסיכוי של שינוי פנימי אינו ראוי כנראה אפילו לדיון רציני. שליט-היחיד בקרמלין ישתעשע בדעת הקהל, אולי אפילו יתיר במקצת את הרצועה. אבל אבוי למי שיתפתו להאמין בכנותו. הוא יוסיף לקשור נגד המערב, באמצעות אוסף מזעזע של בעלי ברית (איראן, צפון קוריאה, כמובן סין), אבל לא יעז לעלות על קייב, קל וחומר על ריגה או על וארשה.
וברק אובמה יוסיף לחכות לשינוי אסטרטגי טבעי והדרגתי באיראן. בראיונו עם NPR, המוזכר למעלה, הוא הביע תקווה שאיראן תתנהג יפה, ואו-אז תוכל להיות "מעצמה אזורית מצליחה מאוד". הרי לכם מחשבה מחממת-לב לכבוד השנה החדשה.
אגב, התחזית הנועזת ביותר של השנה באה מסטיבן קרטר, בעל טור בשירות החדשות של בלומברג. הוא חוזה הופעה קצרצרה של US Enterprise, ספינת הדגל של 'מסע בין כוכבים', בסרט החדש הממשמש ובא של 'מלחמת הכוכבים'. אם זה יקרה, הכול יוכל לקרות. נפתלי בנט יהיה סגן ראש הממשלה ושר הבטחון בממשלת זהבה גלאון, או ההיפך.
הרשימה העתונאית הנועזת של השנה: זה קל. כאשר יתברר שהאסטרונאוט הישראלי הבא בחלל החיצון סירב לקרקע את האפ-16 שלו כאשר הצטווה לטוס לעזה, יהיה מי שיכתוב בעיתונו, "הרעים למאדים".
תחזית לינואר 2016: כותב התחזיות הזה יסתתר מתחת לשולחן הכתיבה שלו, ולא יחזור לחזות.
רשימות קודמות ב- yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב- twitter.com/YoavKarny
כתבות
ני"ע
