נוסחת חישוב ריבית המשכנתא שלנו מגיעה לבית המשפט

"הדרך שבה נוהגים הבנקים אינה נכונה מבחינה מתמטית, אינה נכונה מבחינה כלכלית ואינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק. כתוצאה מכך גובים הבנקים מהלווים ריבית גבוהה מן המותר לפי הסכמי ההלוואה".

את הפצצה הזו הטיל לאחרונה פרופ' ירון זליכה, לשעבר החשב הכללי של המדינה, בחוות-דעת שנמסרה לבית משפט בבקשה לאשר תביעה ייצוגית נגד הבנקים על גביית יתר בהלוואות משכנתא.

בית המשפט המחוזי מרכז יידרש להכריע בקרוב בבקשה לאישור תובענה ייצוגית בעניין זה נגד שלושת הבנקים הגדולים בתחום המשכנתאות, מזרחי-טפחות, לאומי והפועלים.

התובעים, באמצעות באי-כוחם, עורכי הדין עדי קסטנבאום ואיל גולדנברג, טוענים כי חישוב לא נכון של הריבית בהלוואות שניתנות לדיור מביא לגביית ריבית עודפת, המהווה בפועל "ריבית דריבית", דבר שבהסכם ההלוואה נקבע במפורש שלא יחול.

לטענתם, מדובר על טעות שעלתה לנוטלי המשכנתאות 927 מיליון שקל (ההחזר שאותו הם דורשים).

מדובר בבקשה חשבונאית מורכבת. לא בכדי, הסיכומים שהגישו התובעים לבית המשפט נפתחים בנוסחת חישוב הריבית: (r 1)n-LxL, שאמורה להוכיח את טענתם.

בבסיס הטענה עומדת העובדה שבהסכמי ההלוואה נקבעה במפורש ריבית חוזית (נקראת גם ריבית תעריפית או ריבית נומינלית) שנתית - ולא חודשית. כך לדוגמה, המשמעות של ריבית חוזית שנתית בשיעור של 6% על הלוואה של 100 אלף שקל, היא כי הלוואה שתיפרע בתשלום אחד בתום שנה תישא ריבית בסך 6,000 שקל.

מוקד הוויכוח הוא בחישוב החודשי. לטענת הבנקים, ריבית שנתית של 6% שווה לריבית חודשית של 0.5% - בחישוב פשוט של 6 חלקי 12 חודשים.

"זו טעות והטעיה גם יחד", כותב זליכה. "ריבית שנתית וריבית חודשית הן שני דברים שונים בתכלית, אשר ההבדל ביניהן יסתכם בגובה תשלום סכום הריבית שיתבקש הלקוח לשלם. לכן, לא ניתן לקבוע בהסכם ריבית שנתית ולדרוש ריבית חודשית בשיעור השווה ל-1/12 מהריבית השנתית".

על-פי החישוב של זליכה, בהינתן הדוגמה שהבאנו פה, ריבית שנתית חוזית של 6% שווה לריבית חודשית בשיעור 0.487%, "בעוד שהיתרה העודפת מגלמת בפועל חיוב בריבית דריבית".

חזקה ולא כפל

זליכה, רואה חשבון, מציין כי חוות-הדעת מסתמכת על ניסיונו ועל מומחיותו. הוא מכהן בין היתר כראש ההתמחות בחשבונאות בקריה האקדמית אונו (ודיקן הפקולטה למינהל עסקים שם), ובעבר שימש כחבר הוועדה המייעצת לפיקוח על הבנקים, כסמנכ"ל כספים בחברות שונות וכ"חוקר ומומחה בתחום המימון והבנקאות".

"חישוב שיעור הריבית המתואמת", הוא מדגיש, "אינו יכול להתבצע באמצעות כפל וחילוק, אלא באמצעות פעולות חזקה ושורש". חישוב פשוט באמצעות חילוק על פני חודשי השנה יביא אותנו לאבסורד, שבו מי שישלם בסיומה של השנה (ההלוואה היא כאמור עם תעריף שנתי) יעביר לבנק 6,000 שקל (6%), ומי שפורע את ההלוואה מדי חודש ישלם 500 שקל (0.5%), ובסוף השנה ישלם גם הוא סה"כ 6,000 שקל.

"ברור שזו תוצאה בלתי מתקבלת על הדעת וסותרת את העיקרון הבסיסי ביותר של תורת המימון. הרי ריבית היא מכשיר שמשקלל את חלוף הזמן", מציין פרופ' זליכה.

הריבית החודשית, הוא מציין, אינה 1/12 מהריבית השנתית, אלא החישוב השנתי בחזקת 1/12. כשם שבריבית שנפרעת לאחר 10 שנים לא מכפילים את שיעור הריבית ב-10 כדי לחשב את סך התשלום, אלא מעלים את הריבית בחזקת 10 - על-פי נוסחת n(r 1) - כך, כאשר הריבית נפרעת לצורך הדוגמה מדי חצי שנה, לא מחלקים את הריבית ב-2, אלא מציבים בנוסחה n-1/2. וכאשר היא נפרעת מדי חודש, כמו ברבות מהלוואות בישראל, אין מחלקים את הריבית החוזית ב-12 כפי שעושים הבנקים, אלא מציבים בנוסחה n-1/12.

על-פי הדוגמה שלנו:

100,000-1/12(1.06)100,000x

486.76=

כלומר, הריבית החודשית אמורה להיות 486.76 שקל, ולא 500 שקל כפי שגובים הבנקים. אמנם, תשלום חודשי של 500 שקל מסתכם בסופו של דבר ל-6,000 שקל שנתיים (6%), אולם - כפי שמדגיש זליכה - העובדה שהריבית נגבית מדי חודש משמעותה שמחייבים את הלווה בריבית דריבית, מאחר שהמלווה נהנה מהריבית בגין הריבית ששולמה לו לאורך השנה, ולא הלווה.

"מצב אבסורדי"

"מגיעים אם כן למצב אבסורדי", הוא כותב, "בו בין אם הלווה פרע את הלוואה מדי חודש או רק בסוף השנה הוא ישלם את אותה ריבית. תוצאה כזו אינה יכולה להתקיים לא רק מבחינה מתמטית אלא גם מבחינה כלכלית, שהרי ההיגיון הכלכלי מחייב שהלווה שפורע בתדירות גבוהה יותר ישלם בפועל ריבית מתואמת נמוכה יותר".

בתקופה הקרובה נדע האם בית משפט יאמץ את גישת פרופ' זליכה ויאשר את התביעה הייצוגית. עבור מיליוני נוטלי משכנתאות מדובר בהכרעה שיכולה להיות שווה כסף רב.