לקנות שחקנים בינואר: כדאי? לא כדאי?

אחרי מחזור משחקי חג המולד, הכדורגל האירופי מחליף מהלך. הבמה מתפנה לעיסוק משני אך מרתק מאין כמוהו: שוק העברות השחקנים. בכלל, בשנים האחרונות נדמה שעבור חלק גדול מהעוסקים בכדורגל, והאוהדים בכללם, מכירה וכמובן קנייה של שחקנים זה העניין המרכזי. בדיונים בפורומים של אוהדים נראה שהדבר החשוב הוא מי משחק, האם השחקנים החדשים השתלמו, ואת מי כדאי לקנות כדי להחליף את הכישלונות, אותם יש למכור במהירות.

לסר אלכס פרגוסון יש מה לומר על הנושא. "זו תרבות של לעג וזלזול. אפשר לראות את זה בתוכניות הטלוויזיה בהן יושבים פאנליסטים ומעבירים ביקורת על מתחרים". פרגוסון אמר זאת על המבקרים של סטיב מקלארן, אבל הדבר נכון לגבי שחקני רכש, מאמנים, מנהלים ספורטיביים - כמו שכותב ג'ונתן ווילסון ב"גרדיאן": "מנג'רים ושחקנים חשופים לדינמיקה דומה - הרעיון, לפיו אם איכשהו ייווצר מספיק זעם ציבורי הם יידרשו לעזוב את המועדון לפי בחירת הקהל".

הזלזול באימון היא תופעה חדשה יחסית, ואופיינית לדור הפלייסטיישן. האוליגרכים, השייח'ים ושאר מיליארדרים ששופכים כסף ובונים קבוצות פאר יש מאין - רק הגבירו אותה. יותר מכל זה נכון לפרמיירליג - אז מה הפלא ששם גם הפסטיבל הקיצוני ביותר סביב החלון של ינואר. ווילסון כותב: "הפרמיירליג הפכה למקום שבו הפתרון לכמעט כל בעיה הוא לקנות עוד שחקנים".

הכסף הגדול בכדורגל יוצר מצב שאין זמן להשקיע כדי לבנות קבוצה נכון. עונה חלשה וירידת ליגה הפכו לאסון פיננסי שיכול לקטול מועדון. מרווחי הזמן לביצוע תיקונים קצרים מתמיד, ובצירוף לוח משחקים מטורף - ברור שלמאמנים קל יותר לדרוש שחקנים חדשים כדי להציל את עורם. גם לשחקנים המעבר התכוף טוב: עבור חלקם הגדול כל מעבר הוא הזדמנות מצוינת לשפר את מצבם הכלכלי. גם הסוכנים חיים מהמעברים הללו, ולתקשורת הם חיוניים כדי למלא עמודים וליצור עניין עם סיפורים ושמועות. וגם האוהדים המרותקים לזרם השמועות, האפשרויות והעסקאות, מאושרים. הקנייה והמכירה יוצרת אשליה ותקווה שמעכשיו דברים יסתדרו.

***

יש דוגמאות למועדונים שמצליחים למרות שהם עובדים אחרת: סאות'המפטון, מנשנגלאדבך או ויאריאל, שלא מתפרעות ברכש, אלא בונות קבוצה. "מי שעושה הכל נכון בקיץ, לא צריך לרכוש בחורף", כתב ה"קיקר" אודות "הרוכש הטוב בליגה", מקס אברל, המנהל הספורטיבי של מנשנגלאדבך. אבל גם אלה נתונים לחוקי השוק, וכוכביהם נרכשים על-ידי הכרישים שלמעלה. כך יקרה גם בחלון הנוכחי.

הבעיה עם חלון ההעברות החורפי היא שתוצאותיו בלתי צפויות. וברוב המקרים רוב ההעברות בינואר הן לא כאלו שהשאירו חותם. שני סוגים של שחקנים מגיעים בחורף: כוכבים יקרים שמועדון בכיר החליט שזה הרגע האופטימלי להביא אותם; או סותמי חורים זולים שיוצאים מקבוצה שנאלצת למכור או להשאיל. "החורף הוא יותר זמן של ניקוי אורוות", כתב ה"קיקר". כך או כך, הלחץ הוא אטומי. מי שמגיע להציל קבוצה בסכנת ירידה, נתון מהרגע הראשון ללחץ. מה עוד שבדרך כלל מגיע איתו ברכש פאניקה עוד חופן שחקנים לאותו מצב בדיוק. פול ווילסון קרא לזה ב"גרדיאן": "זריקת הקוביות האחרונה".

ההצטרפות למועדון באמצע עונה גם היא בעייתית. השחקן החדש חייב להתאים עצמו למצב, למאמן ולחדר הלבשה מגובש, ולעשות זאת בתנועה וללא תקופת ניסיון. לכן אחוזי ההצלחה נמוכים. בין 10 רכישות החורף היקרות בהיסטוריה (ר' טבלה), רק שחקן אחד נשאר יותר מארבע שנים במועדון הרוכש (אדין דז'קו במנצ'סטר סיטי). למרות שמדובר ברשימה הכוללת רכישות ב-25 מיליון אירו ומעלה, רק רכישת חורף אחת באמת השתלמה: לואיס סוארז לליברפול.

 העברות החורף היקרות בכל הזמנים

אם ניקח רק את חלון ההעברות בינואר שעבר, הרי שעבור 44 שחקנים חדשים שילמו מועדוני הפרמיירליג 165 מיליון אירו. מתוך אלה נותרו רק 15 שחקנים באותה קבוצה. רק 21 שחקני רכש בכלל היוו חיזוק לקבוצה (כלומר שיחקו לפחות 10 משחקים עם ממוצע של 60 דקות לפחות, או שותפו ביותר מ-20 משחקים). הדוגמה הבולטת לכשלון הייתה החלוץ היווני מיטרוגלו שהובא לפולהאם עבור יותר מ-15 מיליון אירו, שיחק 153 דקות ועזב בלי שמישהו הרגיש בחסרונו. המועדונים שלא השקיעו בחורף שעבר היו ליברפול, מנצ'סטר סיטי, סאות'המפטון, טוטנהאם וארסנל - שחוו עונה מצוינת למרות זאת.

בספרד, לעומת זאת, שילמו קבוצות הליגה הבכירה עשירית מהסכום באנגליה עבור 38 שחקנים חדשים. אבל גם כאן רק 14 נותרו בקבוצתם, ורק 20 היוו חיזוק ממשי. בגרמניה הוציאו קבוצות הבונדסליגה 40 מיליון אירו על 28 שחקנים - מהם כבר עזבו 10 את הקבוצה. ורק 12 חיזקו את הקבוצות שלהם. הכסף ששימש את המועדונים לרכש בקיץ אזל. "אנחנו נאלצים לצעדים קטנים ומדודים. בחורף לא יבוא שם גדול, זה בטוח", מתנצל מראש יואכים שמידט, ראש הוועד המנהל של שטוטגרט הנתונה בצרות בתחתית.

***

ומה הפעם? השיאים מינואר 2011 לא יישברו כנראה, אבל הגלגל ימשיך להתגלגל. השמועות על כל השחקנים הגדולים יתנפצו בוודאי עוד לפני סוף החודש. אבל מספיק שחקנים יעוררו התרגשות אצל קונים ומוכרים כאחד: מרטין אודגארד, המסי הנורבגי בן ה-16; ווילפריד בוני מסוונזי, המבקיע מספר אחת ב-2014 בפרמיירליג (20 שערים); שאקירי מבאיירן, מרקו רויס מדורטמונד, קווין סטרוטמן מרומא - אלה הרגעים המסעירים של הכדורגל המודרני בינואר.