נשארת - הפסדת

1. תמיד היא שם, הנקודה המכושפת, המפתה, שמנצנצת באופק. אנחנו מכוונים אליה, מנסים להתקדם לעברה. אולי לא נגיע אליה לעולם, ואולי דווקא כן.

איך אתה מרגיש אחרי האקזיט? אני שואלת אותו. הוא צוחק וחושב רגע. 'ללכת לאכול במסעדה יקרה זו כבר לא החלטה כלכלית בשבילי', הוא עונה. 'עשיתי המון כסף לאנשים כדי לא להיות תלוי בהחלטות השרירותיות של אחרים. בשורה התחתונה: התלות שלי היום מבוזרת מספיק, כך שאני יכול לאבד שלושה מתוך חמשת מקורות הפרנסה שלי, ועדיין לשרוד כלכלית. בשביל זה הייתי צריך לגדל אומץ, לא לתת לפחד לשתק אותי. זה מה שלמדתי: תזוז קדימה, ותיפול ותשבור את השיניים, ותקום. רק אל תפחד'.

אם תשאלו יועצים כלכליים זהירים איזה אחוז מההכנסות מומלץ לשים בצד לטובת השקעות, הם יגידו משהו כמו 10%. השחקנים הנועזים בשוק ילכו על שליש מההכנסות. אבל הוא, איש האקזיט, לא מסתפק בפחות ממחצית. אם אתה רוצה שהכסף שלך יעבוד, הוא מתעקש, צריך לקחת איתו סיכונים משמעותיים של 50% מההון שלך. כי נניח שמאוד הצליח לך והכסף גדל פי חמישה - אם השקעת רק 10%, עדיין זה יעשה שינוי קטן. זה לא מזיז את המחט.

'ההחלטות שלי לא היו כלכליות נטו', הוא מודה, 'תמיד חיפשתי את האקשן, את האדרנלין. אני צייד שאוהב לצוד, לא רק את הסטייקים שישבו בתנור'.

2. מכירים את זה שאתם נותנים ערך עצום במקום העבודה, אבל הערך הזה לא פוגש את התגמול שמגיע לכם? זה בדיוק מה שהיא הרגישה. היא ידעה שהיא צריכה שקט עכשיו. את האוטו, את ביטוח המנהלים, את הביטוח הפנסיוני, את המשכורת שדופקת בתחילת כל חודש. היא הובילה כמה מהלכים מצוינים והקפיצה את הארגון. איזו טעות עשתה כשהעדיפה אחוזים נמוכים ומשכורת סבירה, על פני המצב ההפוך. זה מה שקורה כשבוחרים בשקט ובביטחון, לכאורה. רק לכאורה. כשראתה שהיא מצליחה, רצתה לחתוך את החלק שלה מההצלחה הזו, אבל זה היה מאוחר מדי. השקט שביקשה - עלה לה מחיר. עכשיו היא מאוד לא שקטה. היא שיחקה בכסף גדול, אבל הוא לא היה שלה. היא הייתה מביאת הגשם, אבל נשארה יבשה.

3. הוא עבד בבנק והיה אחראי על הנגזרים, חי את אי הוודאות של העולם הפיננסי. עיסקה שהוביל ב-180 מיליון דולר, הבליטה פתאום את המכשיר הפיננסי שבנה. משקיע מחו"ל אפילו קנה את השיטה. בסוף השנה הניב הסיפור 18 מיליון דולר למחלקה שלו, והמנהלים החליטו לצ'פר אותו בבונוס, 100 אלף שקל. העלבון היה צורב. מכתב ההתפטרות שהגיש היה ספוג תחושת ניצול. לא עובד יותר בשביל אף אחד, הוא החליט, והלך להקים קרן גידור בעצמו.

כמו לעזוב זוגיות נוחה, אבל מאוד לא מספקת, אתה מגיע לנקודה שבה יש לך יותר מה להפסיד אם אתה נשאר. קו הגבול חמקמק. מה יכול להביא אותך להימלט מהמערכת הנוחה והמשומנת, ועוד בשביל לחסות בצלו של סיכון? מי מבטיח לך שתראה אפילו את המשכורת הסבירה שקיבלת קודם? כמה זמן תוכל להכיל את העמימות, חוסר הוודאות, ההרפתקה? אבל בתפר הזה, בסיכון - שם קורים הדברים הגדולים. שם קורים גם הרבה כישלונות. אלא שאפילו אם תחזור להיות שכיר, כבר לא תהיה אותו שכיר.

4. ניהול סיכונים זו הדרך שלנו להגן על עצמנו. למה אנשים פוחדים לזוז? כי הם טובים בלראות את הסיכונים. אבל יש משהו שהם רואים הרבה פחות: את ההזדמנויות. הרבה מהן דווקא נקרות בדרכנו, אנחנו רק לא רואים אותן, ובטח לא מממשים. אנחנו משקיעים יותר מדי בניהול הסיכונים ופחות מדי בניהול הסיכויים.

פרופ' ישעיהו ליבוביץ אמר לתלמידיו משפט חזק: 'מחפשי חופש לא ימצאו חופש. מחפשי חובה, אפשר שימצאו חופש'. הסיכוי להשתחרר קיים במקום הזה, שבו מוכנים להתמודד. רק אם אדם לוקח על עצמו חובה, היא נותנת לו את הכלים להגיע, אולי, לאיזו מידה של חוויית חופש.

5. הרבה מאוד נשים נרתעות מהעיסוק בכסף. גם היא. כמו רבים אחרים, מספרים גרמו לה להרגיש כמו ערימת ג'לי. אבל אז, כשהתגרשה, זה התפוצץ לה בפרצוף. 'הרגשתי חור שחור, שאין לי מושג מה קורה עם הכסף שלי, שאני חיה בעיוורון. החלטתי שאני חייבת להתמודד עם הפחד הזה', היא מספרת לי, 'התחלתי לקרוא מאמרים על השקעות, על הבורסה, על ריביות'. היא השתעממה עד מוות, אבל לא הרפתה.

כשהחליטה לבנות תיק השקעות היא רעדה. התנודתיות הרגה אותה, היא התחילה לבדוק את חשבון הבנק שלה כמעט כל יום. עכשיו החליטה שהיא קונה דירה קטנה להשקעה. 'את בטוחה שאת לא רוצה לקרוא למישהו?', שאל אותה המתווך, כשבאה לסגור חוזה. 'אני נראית לך כמו מישהי שצריכה עזרה?', נדהמה. '30 שנה אני בתחום', ענה לה, 'אף פעם לא ראיתי אישה באה לקנות דירה לבד'.

6. ובינתיים, אצלנו במערכת קורים דברים. היא נכנסה אליי לחדר, העורכת החדשה שבאה לעבוד אצלנו. כבר כמה שבועות היא עוברת על החומרים שאספנו על חופש כלכלי, צוללת אל תוך הראיונות, מתמסרת. כשנכנסה אליי, סגרה את הדלת אחריה. זה נראה רציני. 'מתחילת החודש את לוחצת לדייק את הדברים', היא אומרת, 'ואני קוראת על ההיא שהקימה עסק משלה וההוא שעזב הכול כדי להגיע לעצמאות. פתאום הבנתי. לא רוצה לכתוב על האנשים האלה. רוצה להיות האישה הזו, שיכתבו עליי'.

'אני חד-הורית', היא ממשיכה, 'אמרתי לעצמי תעשי בחירות בטוחות בחיים, תתפשרי. אבל עכשיו קלטתי. לא עוד. לא מוכנה לתת לפחדים לנהל אותי. רוצה להגשים את החלומות שלי. אני קוראת את החומרים האלה ועף לי המוח. זה בדיוק מה שאני רוצה, ואני אומרת לעצמי: גו אנד גט איט. זה סידר לי את הראש. זה מה שאני הולכת לעשות: להיות יזמית של אירועים קולינריים'.

אני קמה ממקומי ומחבקת אותה. 'אני רוצה לצאת ממעגל השכירות הזה של 10,000 שקל בחודש. אני פה שבועיים ואת מתלוננת שאנחנו לא מספיק מחודדים עם הנושא, אבל אצלי זה חדר לאפידרמיס, זה העיר אותי בענק.

'אין לי תודעת כסף, זה לא מעניין אותי. מאז שהיינו ילדים אמא שלי חסכה על כל שקל 80 אגורות. כשגדלנו היא קנתה לכל אחד מאיתנו דירה, מכלום. אני, לעומת זאת, במינוסים כבר שנים, חיה מעבר ליכולת הכלכלית שלי. עכשיו, בעקבות הגיליון הזה, אני קולטת איזו טעות אני עושה. כל ההתנהלות הכספית שלי צריכה להשתנות. אני מתכוונת להיות ב'זון' שלי ובתשוקות שלי, ובדרך גם אגיע לחופש כלכלי'.

7. ואני? מה אני הייתי עושה עם חופש כלכלי? אם היה לי, נניח, סכום כסף עצום, מה הייתי בוחרת לעשות? איפה הייתי משקיעה את הזמן והאנרגיות שלי? לא הייתי הולכת לדוג דגים בים, ואני דווקא די אוהבת ים. הייתי משתמשת בכסף כדי להמשיך לעבוד, ולעבוד חזק, בעיתון. רק בהבדל קטן אחד: כבעלים.

זהו הטור הפותח את גיליון "לייצר חופש כלכלי", ליידי גלובס