בתי ההשקעות בדרך להקמת מערכת שתתחרה בבנקים

האם בקרוב צפויה לקום תחרות משמעותית לבנקים בתחום המסחר בני"ע מכיוונם של בתי ההשקעות? ל"גלובס" נודע כי היוזמה להקמת מערכת אינטרנט סגורה באמצעותה יוכלו לקוחות הבנקים לסחור בני"ע דרך בתי ההשקעות קמה לתחייה. באחרונה העביר איגוד חברי הבורסה שאינם בנקים, בראשות ג'וליאן אסוס מאי.בי.אי, מתווה לרשות להלבנת הון ורשות ני"ע להקמת המערכת הסגורה, שתאפשר ללקוחות הבנקים לסחור בני"ע באמצעות בית השקעות, וזאת מבלי להגיע אליו ולפתוח אצלו חשבון כפי שנדרש היום.

מדובר בחשבון סגור שבו הכסף יועבר מחשבון הבנק של הלקוח אל בית ההשקעות, ויוכל לחזור אך ורק אל אותו חשבון בנק. כלומר, לא ניתן יהיה לפדות את הכסף ישירות מבית ההשקעות, וזאת כדי למנוע אפשרות להלבנות הון. לפי המתווה שהוגש, סכום הפעילות בחשבון יוגבל למיליון שקל. זהות הלקוח תאומת על ידי עותק של תעודת הזהות שלו וכן באמצעות עותק מאחד מהחשבונות שהוא משלם (חשמל, ארנונה וכדומה). חשבון הלקוח עצמו יאומת על ידי עותק סרוק בצבע של צ'ק מבוטל או תדפיס חשבון.

לאחר הזיהוי ומילוי טופס באינטרנט יוכל הלקוח להתחיל לסחור באמצעות בית ההשקעות, ולהעביר אליו כספים מחשבון הבנק מבלי שיצטרך את אישור הבנק. החשבון יוכל לכלול ני"ע בלבד, ואם הלקוח ירצה לשלב בו גם פיקדונות הוא יצטרך לעבור תהליך זיהוי רגיל מול בית ההשקעות, הדומה לזיהוי בפתיחת חשבון בנק.

כאמור, לפי המתווה, הלקוח יוכל להעביר את כספו לבית ההשקעות ללא צורך באישור או בפעולה אקטיבית כלשהי מצד הבנק, שעלול היה לחסום את המעבר באמצעות הצעת הנחות או באמצעות עיכובים בירוקרטיים. כעת מחכים באיגוד חברי הבורסה לאישורים הנדרשים מהרגולטורים השונים, ביניהם גם בנק ישראל, בכדי לקדם את המערכת.

פתרון לבעיית הסניפים

לפי הערכות, הבנקים שולטים ב-75% משוק הברוקראז', כששוק זה מתחלק לשני סוגי לקוחות עיקריים. בכל הנוגע לסוג הראשון, הלקוחות המוסדיים (חברות ביטוח, קרנות פנסיה וכדומה), ישנה תחרות סבירה בין הבנקים לבתי ההשקעות, מכיוון שלגופים הללו יש מודעות לגובה העמלות שנדרשות מהם, ולברוקרים נתח פעילות לא מבוטל מולם.

הבעיה נמצאת במגזר הקמעונאי. לפי הערכות, יש כיום כ-400 אלף סוחרים עצמאיים, אך רק כ-10% מהם עושים זאת באמצעות בתי ההשקעות. הרוב המוחלט של הלקוחות הללו פועלים דרך הבנקים על אף שאלה גובים עמלות הגבוהות באופן משמעותי מאלו שנגבות בבתי ההשקעות.

כך, לדוגמה, עמלת קנייה ומכירה של ני"ע בבנקים עומדת בממוצע על 0.5%. עם זאת, לקוחות גדולים או כאלו בעלי מודעות, יודעים להתמקח על העמלות הללו ולקבל הנחות, כך שלפי ההערכות ממוצע העמלות הללו עומד בפועל על 0.3%. לעומת זאת, בתי ההשקעות גובים עמלה של עד 0.1%.

בנוסף לכך, הבנקים גם גובים עמלת דמי ניהול ני"ע (המוכרים יותר בשם "דמי משמרת"), שלפי התעריפון מגיעים ליותר מ-0.5% בשנה. מדובר בעמלה שברוב המקרים בתי ההשקעות לא גובים. נציין כי המחירים הנמוכים נובעים בין היתר מכך שכיום אצל הברוקרים יש בעיקר לקוחות גדולים, שמקבלים גם בבנקים מחירים נמוכים יחסית. עם זאת, מכיוון שהברוקרים רוצים לחדור למגזר הקמעונאי, סביר להניח שגם ללקוחות הקטנים הם יציעו מחירים נמוכים.

כאמור, למרות שהבנקים גובים מחירים גבוהים יותר מבתי ההשקעות, הם עדיין שולטים בתחום הזה. אחת הסיבות לכך היא שכיום לקוח שרוצה לעבוד באמצעות חשבון בבית ההשקעות, נדרש להגיע אליו פיזית ולפתוח בו חשבון, ומהבחינה הזאת הברוקרים נמצאים בעמדת נחיתות ברורה מול הבנקים, שכן בניגוד לבנקים, להם אין פיזור סניפים ברחבי הארץ, ולכן נגישות הלקוחות אליהם מוגבלת.

הקמת המערכת הסגורה אמורה לפתור את בעיית הסינוף, שכן כל לקוח יוכל לסחור בקלות באמצעות בית ההשקעות באמצעות פתיחת חשבון באינטרנט. גם לא מדובר כאן בקונספט מהפכני אלא באימוץ של מאמצת פרקטיקה שכבר קיימת. כך, לדוגמה, לבנק ירושלים יש מערכת סגורה של פיקדונות, שבה ניתן להעביר לבנק פיקדונות מבלי לפתוח בו חשבון.

עיקרי המתווה המוצע להקמת מערכת המסחר הסגורה

■ הלקוח יפתח חשבון דרך האינטרנט ולא יצטרך להגיע פיזית לבית ההשקעות

■ הוא יזוהה באמצעות צילום תעודת הזהות וחשבון שהוא משלם (חשמל, ארנונה וכדומה)

■ חשבון הלקוח יזוהה באמצעות עותק סרוק של צ'ק או תדפיס חשבון

■ החשבון יוכל להכיל ני"ע בלבד

■ הפעילות בחשבון תוגבל למיליון שקל

מבורות השומן האחרונים שנותרו לבנקים

הפעילות בני"ע היא אחד מבורות השומן האחרונים שנשארו לבנקים. הבנקים נהנים כיום מכך שאין להם תחרות משמעותית בפעילות זו במגזר הקמעונאי, ולציבור אין מודעות לכוח המיקוח שלו בנודע לעמלות הללו, וגם לא לאלטרנטיבה של מעבר לבתי ההשקעות הזולים יותר באופן משמעותי.

המהלך הנוכחי עשוי להסיר חסם משמעותי: המעבר לבית ההשקעות ייעשה בלחיצת כפתור, דרך האינטרנט, ועם בירוקרטיה מינימלית. כיום, גם אם לקוח מחליט להעביר את התיק שלו לבנק אחר או לבית ההשקעות, הוא צריך לעשות זאת בסיוע הבנק וזה לא נותן לו לברוח מהר כל כך, אלא מנצל את ההזדמנות כדי להציע לו הנחות, להזהיר אותו מהמתחרים, ובכלל עושה הרבה כדי לא לאבד אותו. אם המהלך המדובר ייצא לפועל זה כבר לא יהיה בשליטת הבנק. מנהל הסניף עשוי להגיע בבוקר ולגלות שנכסי הלקוחות בבנק התכווצו ועברו לבית ההשקעות.

אבל למרות שעל פניו עשוי אולי להצטייר כאן מצב שלפיו התחרות הגדולה בפתח, והבנקים הולכים למלחמת מחירים בעמלות כמו מלחמת המחירים בענף הסלולר, הדרך לכך עדיין ארוכה. ראשית כדי שהמתווה שמציעים בתי ההשקעות ייצא לדרך, יש צורך באישור הרגולציה ובשינויים בחקיקה - ובקיצור, בתהליך ארוך שלאורכו, אפשר להניח, יישמע קולם של הבנקים והלחץ של הלוביסטים שלהם יופעל.

וגם בהנחה שהמכשול הזה יוסר והכל ייצא אל הדרך, ספק אם נראה נהירה המונית של משקיעים לבתי ההשקעות. הישראלים אוהבים לקטר על הבנקים, אבל לא ממהרים לעבור בנק ובוודאי לא לנטוש את הבנק לטובת גוף חוץ בנקאי כמו בתי ההשקעות. לבנק ירושלים יש, כאמור, מערכת דומה בתחום הפקדונות, ועל אף שהוא מעניק ריבית גבוהה ביחס לפקדונות הרגילים בבנקים, אין אליו נהירה המונית.

ובכל זאת, אם רק בשל החשש ממעבר נכסי לקוחות הבנקים יחלו להוריד מחירים ולקצץ עמלות, המאמץ בפתיחת המערכת הזו כבר היה שווה.