רני בלייר: "יותר חשוב לבלום שחיתויות מלחוקק חוקים"

רני בלייר נראה כמו רב, פשוט כך. יש לו את הזקן הדרוש שמתחיל אפרפר ונגמר לבן. הוא בגיל המתאים, 52, קלאסי עבור איש דת בעל ניסיון חיים אבל גם צעיר מספיק כדי להבין לליבם של נערים צעירים, ויש גם את המבט הטוב בעיניים שמקרין חוכמה ומנהיגות. האדפטציה של בלייר עבור התפקיד של יוחאי בסרט הדרמה "ההיפך" הייתה פשוטה למדי: כמה תלתלים ספורים נקצצו מצידי הראש, הזקן שויף וכך נוצרה האחדה מפלסית בין כל השערות, מהראש עד הסנטר, מה שעוזר לשכוח שבלייר הוא בכלל במאי קולנוע תל-אביבי שבשעותיו הפנויות מקים תנועות פוליטיות רדיקליות, ולא ראש ישיבה דתית לאומית בירושלים.

"ההיפך" הוא סרט באורך שעה שעוסק בדתיים-לאומיים. הוא נכתב בהשראת ספר שכתב דתי לאומי (יהושע גרינברג) ובוים על-ידי במאי דתי לאומי לשעבר (עמיחי גרינברג). עלילתו של הסרט, שישודר הערב (ד') בערוץ 1, עוסקת באיסור ביהדות לקיים יחסי מין או כל מגע אינטימי אחר בין גבר לאישה עד ליל כלולותיהם, ובאופן המאוד לא דיכוטומי שמצווה זו נשמרת בקרב ציבור הכיפות הסרוגות. גיבור הסרט הוא יוחאי (איתמר רוטשילד), שבשנות ה-80 התמנה לרב צעיר בסניף בני עקיבא בירושלים ובמסגרת תפקידו התאהב באיילת, נערה שגוססת מסרטן (קרן ברגר המצוינת). יוחאי נקרע בין אמונתו באיסור לקיים קשר פיזי עם אישה לפני הנישואים לבין התשוקה האדירה לאיילת, שמצדה דורשת לחוות עימו אינטימיות לפני מותה.

"ההיפך" הוא דוגמה יפה לעשייה קולנועית שאינה תל-אביבית, שמאלנית וחילונית. הסרט מצולם בצורה עדינה, ברובו גם כתוב טוב ובהחלט מייצג בכבוד את המגזר הדתי לאומי. מה שכן, לאור העובדה שהעלילה עוסקת בתכנים אמוניים ושעולם ההתרחשות כולו דתי, צורמת משהו העובדה שכל השחקנים בסרט (מלבד אילן נוב, שמגלם את הרב שעימו יוחאי מתייעץ בשנות ה-80) אינם דתיים.

"קודם כל צריך לזכור שבעולם הדתי אסור לאישה לשחק עם גבר על אותה במה", מזכיר בלייר, ש"ההיפך" הוא הסרט השני שבו הוא משחק תפקיד משמעותי אחרי "האם זה אתה?" של דני מנקין מ-2013. "אבל תן לי להגיד לך משהו אחר על כל העניין הזה של ייצוג מגזרים נוספים שאינם חילונים תל-אביבים בקולנוע הישראלי. אנשים הרי תמיד מתלוננים שהקולנוע בארץ הוא שמאלני, ולמה זה? כי כל מה שהוא אחר נחשב שמאלני. צריך לזכור שחלק משמעותי מהקולנוע הישראלי הוא קופרודוקציה עם חברות הפקה ממדינות אחרות, לרוב מצרפת ומגרמניה, והמפיקים והקהלים במדינות האלה מתעניינים בספארי הישראלי, בילידים. מה הכוונה? שאת הגרמנים והצרפתים מעניין לראות סרטים על הצבא, על הסכסוך, על חרדים ועל מתנחלים. זה מה שתופס באירופה.

"לא מעניין אותם סרטים שבוחנים סוגיות אנושיות אמיתיות במגזרים האלה, אלא מעניינות אותם תופעות שוליים שמפלרטטות עם העולם החילוני כמו גייז-חרדים, רומן בין ערבים, מין בקרב דתיים וכו'. גם 'ההיפך' הוא במידה מסוימת סרט 'שמאלני' כי הוא עוסק בקצה של הקצה - בדתיים שלא שומרים נגיעה, תופעה שהרבה צופים דתיים, בטח חרדים, יגידו שהיא מוקצית".

- אז האירופאים למעשה אשמים בכך שאין מספיק קולנוע ימני ודתי בארץ?

"לא, לא רק. צריך להבין שהאחריות היא גם על היוצרים עצמם וצריך שיבואו יותר יוצרים מהמגזרים האלה. אני לא חושב שיש מקום להתלונן כאילו לא נותנים ליוצרים ימנים או דתיים ביטוי, זה לא המצב. צריך לזכור שהקולנוע הישראלי התחיל על-ידי שמאלנים ובמשך עשרות שנים זה כל מי שעסק בתחום. רק בשנת 95', נפתחה מגמת הקולנוע התיכונית הראשונה במגזר הדתי. אני יודע כי אני פתחתי אותה, באולפנת להבה בקדומים. מה שאני מבקש מהיוצרים הדתיים והימניים זה פשוט סבלנות. התחלתם ללמוד, ליצור, ועכשיו אתם מתחברים לתעשייה. הכול בסדר. זו מגמה חדשה והיא עדיין בחיתוליה".

מדבר בלשון רבים

כשנתיים אחרי בחירות 2013, שבהן הוא התמודד על מקום בכנסת במסגרת רשימת "ארץ חדשה", שלא הצליחה לעבור את אחוז החסימה, רני בלייר חוזר בהדרגה להיות במאי קולנוע וטלוויזיה. הוא עדיין מעורב בפוליטיקה, כפי שתעיד הבקיאות שלו בכל אייטם פוליטי והכפייתיות שבה הוא מתעדכן בחדשות הבחירות בסלולרי שלו, אבל מבלה את רוב זמנו בעשייה הקשורה לקולנוע. בימים אלה הוא מלמד בחוג לקולנוע של מכללת ספיר במקביל ל"סטודיו לאומנויות המסך" שהקים ופועל מדירתו בגבעתיים, שם הוא מלמד כתיבה, משחק לטלוויזיה ופיתוח סדרות דרמה. יש לו שלוחה של הסטודיו במצפה רמון, לשם הוא נוסע אחת לשבוע כדי ללמד ובנוסף הוא מעורב בפרויקט של "קשת" איתור ותמיכה בכישרונות צעירים בתחומי הקולנוע והטלוויזיה מקרב בני נוער במצוקה.

ההרפתקה של "ארץ חדשה" גבתה ממנו מחיר אישי כבד והביאה אותו לפשיטת רגל. הוא השקיע את כל כספו בקמפיין של "ארץ חדשה", מה גם שלא עבד במשך חודשים ארוכים והקדיש עצמו לרשימה בלבד. במקביל לחזרתו ההדרגתית של בלייר לאיזון כלכלי, שותפו להקמת "ארץ חדשה", אלדד יניב, שממשיך בניסיונות להיכנס לכנסת, הודיע לפני מספר שבועות על ריצתו בפריימריז של מפלגת העבודה. בלייר לא רק שלא מובך כשנשאל לגבי תוכניותיו של שותפו לדרך הפוליטית, הוא גם מדבר על צעדיו של יניב בלשון רבים - "החלטנו לרוץ" למשל. הוא מתכוון לסייע ליניב בבימוי סרטונים לטובת הקמפיין שלו, כולל אחד בהשתתפות דב נבון שצפוי לעלות לרשת בימים הקרובים.

"אני הרבה מעבר לסתם תומך באלדד יניב ובבחירה שהוא עשה לגבי מפלגת העבודה", מבהיר בלייר. "החלטנו יחד שנכון יותר שהוא ירוץ לבד. לאלדד יש שם וניסיון ורקורד בשדה הפוליטי שלי אין, מה גם שתמיד הוא היה המתון יותר ואני הקיצוני. כשהקמנו את 'ארץ חדשה' אז אני ויתרתי על ה'רדיקלי' בביטוי 'שמאל רדיקלי', ואלדד ויתר על ה'לאומי'. מפלגת העבודה נתנה לו אפשרות להיכנס ולנסות להיבחר, שלא כמו במרצ למשל שלא בדיוק רצו לקבל אותו. האמת שלא שקלנו בכלל ללכת למרצ, הבחירה בעבודה הייתה ברורה וטבעית".

- במסגרת הקמפיין של "ארץ חדשה" דיברתם כל הזמן נגד השיטה ונגד הפוליטיקאים הרקובים בימין ובשמאל, ולראייה חשפתם סודות מביכים לא רק על ביבי אלא גם על פואד, למשל. איך זה מסתדר עם הצטרפות למפלגת העבודה, שהיא הרי מנגנון ותיק ומסואב לפרקים, האמא של הפוליטיקה הישנה?

"זה נכון שהיו ועדיין ישנם בעבודה כמה פוליטיקאים מהסוג הישן, אבל צריך לזכור גם שהלכו הביתה כוחות עבר כמו פואד ועופר עיני. תאמין לי שמי שעדיין מושחת ועודנו במפלגה - ייפול בסוף. אני ואלדד הסתכלנו בשנתיים האחרונות על מה שקורה במדינה ועל הממשלה והגענו למסקנה שהכול קורס, הכנסת קורסת, הממשלה קורסת ועוד רגע לא יישאר מה לתקן. במצב כזה, הבנו שאין סיכוי שנצליח להיכנס לכנסת עם מפלגה חדשה יחסית כמו 'ארץ חדשה', בטח כשהמגמה היא חבירה לגושים גדולים.

"אני יודע שכאזרח אני רוצה את אלדד יניב בכנסת. אני יודע שהוא יקום כל בוקר ב-06:00 ויעבוד קשה עד 01:00 בלילה, ולדעתי גם יעשה להרבה אנשים בכנסת בית ספר".

- נשמע שאתה מנסה לתאר גרסה מושכלת יותר שלו.

"עברו כולה שנתיים, כמה אפשר להתבגר בשנתיים? שמע, הקיצוניות של 'ארץ חדשה' הייתה ברובה בגללי כי אני אדם קיצוני ואנרכיסטי משהו. אלדד הוא אדם הרבה יותר מקצועי ורציני ואין לי ספק שהוא יימצא את ההגדרה החדשה של המיינסטרים".

- אחד הדברים שהדגשתם בקמפיין שלכן בבחירות הקודמות היה שאתם לא מחפשים להיות עוד חברי כנסת רגילים שמחוקקים חוקים אלא רוצים להיכנס לכנסת כדי לחשוף שחיתויות מבפנים ולהתנהג כמעין שילוב של עיתונאי ואקטיביסט, רק עם חסינות. זה עדיין הכיוון של יניב?

"אני מקווה מאוד שאלדד יותר ימנע מחוקים מטורפים ומסוכנים מלעבור מאשר יחוקק חוקים חדשים. אם חד"ש ומרצ יחוקקו 1,000 חוקים חשובים, ובמקביל יעבירו בוועדת הכספים מיליונים להתנחלויות מתחת לשולחן, אז מה עשינו בזה? אני חושב שיותר חשוב לבלום שחיתויות מלחוקק חוקים, ואני מאמין שזה יהיה הכיוון של אלדד, כמו שאמרנו כל הזמן בבחירות הקודמות - 'לעמוד זקופים מול בריוני הימין'".

- יכול להיות שבניגוד לאיך שתפסתם את עצמכם, הציבור הרחב ראה אתכם כחבורה תל-אביבית של אנשי ברנז'ה?

"תקשיב, 28,000 איש הצביעו לנו ומתוכם רק 5,000 מתל-אביב. עברתי על כל הקלפיות שבהם היו מצביעי 'ארץ חדשה', כולל קלפיות עם מצביע אחד. זה נפרש ממטולה ועד אילת, באמת, הרבה קבוצות קטנות של מאות ועשרות בכל עיר וישוב, בקיבוצים, מושבים ובכפרים ערביים. אתה יכול ממש לראות שהקולות מרוכזים לפי קהילות, שפתאום יש שכונה אחת באשקלון עם 50 מצביעי 'ארץ חדשה'. הצלחנו להביא 30,000 מצביעים בחודשיים עבודה ובעזרת קמפיין שכלל סרטונים בלבד. אם היה לנו יותר כסף ויותר זמן, כמו לפיד למשל ששם 9 מיליון שקל על הקמפיין שלו ותכנן אותו במשך זמן רב, אני בטוח שהיינו מצליחים להיכנס לכנסת".