בנק לאומי ושלוחותיו מעבר לים מוסיפים לנהל מסע קדחתני לאיתור לקוחות בעלי חובת דיווח לשלטונות המס בארה"ב (IRS) כדי להעביר את המידע על לקוחות אלה - פרטים מזהים ופירוט של חשבונותיהם - לגורמים הרלוונטיים בארה"ב. מזה כמה חודשים שולח בל"ל מכתבים ללקוחות "חשודים", כלומר לקוחות שלבנק יש יסוד להאמין שהם חייבים בדיווח ל-IRS (למשל, בעלי דרכון אמריקאי או גרין קארד), ובהם נדרשים לקוחות אלה להצהיר לבל"ל על אזרחותם האמריקאית, או, לחלופין, להצהיר שהם אינם אזרחי ארה"ב. הצהרת כזב היא, כמובן, עבירה פלילית.
מבחינת לקוחות הבנק בעלי חובת דיווח בארה"ב, שלא הצהירו על חשבונותיהם, מכתבים אלה הם איתות, שהגיע הזמן לנקוט פעולה מתקנת, כלומר לעשות מאמץ להיכלל בתכנית חנינה שמציע IRS לעברייני מס פונטציאליים: "תכנית גילוי מרצון של חשבון מעבר לים" (Offshore Voluntary Disclosure Program, או OVDP).
ל"גלובס" נודע, כי למרות מאמצי בל"ל נותרו עדיין לקוחות לא מעטים שלא נענו לפניות הבנק. התעלמות זו חושפת את המתעלמים לעימות משמעותי עם שלטונות המס האמריקאיים, לפעמים עם השלכות פליליות, שעלותו עלולה להיות הרבה יותר גבוהה מתשלום הכופר (הגבוה כשלעצמו) שכרוך בהצטרפות לתכנית החנינה.
בנק לאומי התחייב למסור ל-IRS מידע על לקוחותיו האמריקאים בהסכם שלו עם משרד המשפטים בוושינגטון, בעקבות הודאת הבנק שהוא סייע ללקוחות אמריקאיים לחמוק ממיסים בארה"ב. בדיווח שלThe Federal Tax Crime Blog על הודאת בנק לאומי, מ-22 בדצמבר, נכתב, בין השאר: "על פי מסמכים שהוגשו (לרשויות) על הפרשה, מסרה קבוצת בנק לאומי את שמותיהם של יותר מ-1500 לקוחות בעלי אזרחות אמריקאית, כחלק מההסכם שלה עם משרד המשפטים. על פי ההסכם, קבוצת בנק לאומי תוסיף למסור לרשויות (בארה"ב) מידע על פעילותה הבינלאומית ולספק עדויות ומידע שנוגעים לחקירות אחרות".
מקור אמריקאי, שעוקב מקרוב אחר הפרשה, אמר ל"גלובס", כי שמות 1,500 הלקוחות שמסר בנק לאומי ל-IRS הם בעצם שמות שהיו ידועים לרשויות המס. חלקם הם אמריקאים שהקדימו תרופה למכה ופנו ביזמתם ל-IRS כדי להצטרף לתכנית החנינה. אחרים הם אזרחים שדיווחו על חשבונותיהם כיאות. בשני המקרים, ביקש IRS להצליב את המידע. קבוצה שלישית מורכבת מבעלי חשבונות שלגביהם היה לשלטונות המס מידע עצמאי, שלא הושג באמצעות בל"ל (למשל: באמצעות הלשנות).
מעתה ואילך, בנק לאומי ושלוחותיו מעבר לים יחויבו לדווח לרשויות המס בארה"ב על שמות כל הלקוחות האמריקאים שלהם ועל חשבונות הבנק שלהם, וזו הסיבה לפניה הדחופה של הבנק ללקוחותיו במאמץ לאתר את אלה מביניהם שחייבים בדיווח ל-IRS. על פי הערכות בשוק, לבנקים בקבוצת לאומי יש חשבונות של רבבות לקוחות חייבי דיווח, וסביר להניח שלחלק מהם יש גם דרכון ישראלי.
עו"ד ציון לוי, ממשרד דירסון, לוי ופאנץ, בוושינגטון, שמתמחה בדיני מיסים בארה"ב ובייצוג לקוחות מול שלטונות המס בארה"ב, אמר ל"גלובס", כי האופציה של הצטרפות לתכנית החנינה OVDP עדיין פתוחה ללקוחות בנק לאומי ושלוחותיו גם עכשיו, אך עתה נעשתה האופציה הזו הרבה יותר נשכנית ומכאיבה. הבעיה היא, שבלעדיה מצבם של בעלי חשבונות בלתי מדווחים בבל"ל עלול להיות גרוע עוד יותר. קשה עם האופציה הזו, אך קשה הרבה יותר בלעדיה.
תכנית החנינה הזו נועדה לספק לעבריין מס פוטנציאלי הגנה מפני הגשת כתב אישום פלילי ולהסדיר מראש את תשלומי הכופר (לאחר תשלום מלא של המיסים שלא שולמו בעבר). סעיף 26 בתכנית קובע, כי המתוודה ישלם 27.5% מהסכום המצרפי הגבוה ביותר של כל חשבונות הבנק ונכסיו הפיננסיים האחרים הלא מוצהרים בשמונה השנים האחרונות.
אבל, וזה אבל גדול, מדגיש לוי, שיעור הכופר של 27.5% יועלה אוטומטית ל-50% אם הרשויות בארה"ב יוסיפו את הבנק שבו מוחזק החשבון הבלתי מוצהר למה שמכונה הרשימה השחורה של IRS - רשימת בנקים (או מוסדות פיננסיים) שמתנהלת נגדם חקירה, או בנקים שהודו שסייעו ללקוחות לחמוק מתשלום מס. לקוחות של בנק ברשימה השחורה, שהשתמשו בשירותי הבנק הזה לפתיחה ו/או תחזוק של חשבון בלתי מוצהר, ייצטרכו לשלם כמעט כפליים כופר אם ייצטרפו לתכנית החנינה (OVDP) מאוחר מדי (כלומר אחרי הוספת הבנק לרשימה השחורה).
זו הגיליוטינה שמאיימת על לקוחות קבוצת בל"ל, עם חשבונות בלתי מוצהרים, שטרם הצטרפו לתכנית OVDP. שלטונות המס בארה"ב הוסיפו את הקבוצה לרשימה השחורה ב-22 בדצמבר 2014 (למרות שהחקירה נפתחה זמן רב קודם לכן). קבוצת בל"ל נמצאת בחברה "מכובדת": USB, קרדיט סוויס, ציריכר קנטונבק, HSBC-הודו, ואפילו סטנפורד בנק באנטיגוואה, לשעבר בשליטת איל הנדל"ן האמריקאי אלן סטנפורד, שנדון ל-110 שנות מאסר על ניהול מוסד פיננסי שהיה בעצם תכנית פונזי משוכללת.
לוי אומר, כי לקוח של קבוצת בל"ל, שלא הצטרף לתכנית OVDP לפני 22 בדצמבר, וירצה לעשות כן עתה, יצטרך לשלם אפוא כופר של 50% על כל חשבונותיו, בבל"ל ובבנקים אחרים בכל מקום בעולם (גם אם בנקים אלה אינם כלולים ברשימה השחורה), כשהבסיס לחישוב תהיה השנה שבה נרשם הסכום הגבוה ביותר של כל החשבונות.
זה כמובן כופר אדיר ממדים, מציין לוי, אבל האלטרנטיבה עלולה להיות גרועה הרבה יותר. אם בעל חשבון לא מוצהר, בעל חובת דיווח בארה"ב, שלא הצטרף לתכנית החנינה, יעלה בחכת השלטונות האמריקאיים, הוא יצטרך לשלם כופר של 50% בשנה על כל חשבונותיו, וזה יוחל על כל השנים שבהן היה החשבון פתוח. כך, למשל, אם חשבון היה פתוח במשך שמונה שנים, הכופר יהיה 400%. היו מקרים שבהם אנשים נאלצו למכור דירות, או פשוט ירדו מנכסיהם, כדי לעמוד בתשלום הכופר הזה.
לדברי לוי, אחד מהמשפטנים המובילים בתחום דיני מסים בחוף המזרחי, "סיפורם של של רוב הלקוחות האמריקאיים בבל"ל, שמחזיקים בחשבונות בלתי מדווחים, רק מתחיל עכשיו, אם הם לא הצטרפו לתכנית OVDP עד עתה".
האם התנאים המחמירים של תכנית החנינה לא יניאו אנשים מלהצטרף אליה?
"ברור שהצטרפות לתכנית עתה היא יקרה יותר, אבל אינני בטוח שאנשים יבחרו להתעלם ממנה", אומר לוי. "אנשים צריכים להחליט: להצטרף לתכנית החנינה או להסתכן בתביעה פלילית שהעלות שלה, אם תהיה הרשעה, תהיה הרבה יותר גבוהה מ-50%, שלא להזכיר עונש מאסר של עד 10 שנים, תלוי בחומרת העבירה".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.