נגד הטרור? יש סדר עדיפויות

מיליונים צעדו בצרפת ובמדינות אחרות במחאה על הטרור, על הפגיעה בחופש הביטוי, על הפגיעה בדמוקרטיה, על האלימות והדורסנות של האסלאם הקיצוני. מיליוני אנשים מזועזעים, שהיו אדישים מדי במשך שנים עד שקיבלו סטירת-לחי מצלצלת, שאילצה אותם להוציא סוף-כל-סוף את הראש שטמנו בחול במשך שנים.

טוב שהם יצאו, וטוב שהם הקיצו מאדישותם המנומנמת. אמנם אי-אפשר לא להתפעל מהעוצמה הזאת של הפגנת מחאה ענקית, חוצה עמים ודתות, אבל אי-אפשר גם לא לתהות - מדוע איש מאותם מוחים המומים לא יצא מן הבית, במחאה, מזועזע עד עמקי נשמתו מכך ששתי ילדות ניגריות בנות 10 אולצו באכזריות בלתי נתפסת להתאבד, להתפוצץ בתוך המון סואן, לאחר שנחטפו ונאנסו. והעולם שותק.

הדעת אינה תופסת את הרוע, את האימה, את הסבל והכאב, את פחד המוות שהיו מנת חלקן של שתי ילדות קטנות. נפשות רכות, אומללות ולמודות סבל, אשר אתרע מזלן והן נולדו בחלק שכוח של העולם, שבו אנשים לא מוחים - לא על שלילת זכותן של ילדות לחיות בשקט ובביטחון, וגם לא על פגיעה בערכי הדמוקרטיה והחירות, כי מי בכלל שמע שם על דמוקרטיה ועל זכויות הפרט?

רשתות הטלוויזיה, תחנות הרדיו ואתרי האינטרנט סיקרו כל מחווה, כל נר וכל שלט בצעדת ההמונים. אי-אפשר היה להימלט מהסרטון שצילם הרוצח המוסלמי אמדי קוליבאלי - רגע הוא נשבע אמונים לדאע"ש, רגע הוא עושה שכיבות סמיכה, רגע שוטח את טענותיו נגד המערב. אבל לנשק החדש, המחריד, הרצחני, הלא-שפוי של האסלאם הקיצוני - התעללות בילדות רכות שילדותן נגזלה מהן באכזריות איומה - לא מצאו אמצעי התקשורת מקום.

ולמה בעצם שיימצא מקום? הרי מדובר באפריקה. בניגריה. בשתי ילדות כהות-עור. במלחמה שמתרחשת בחצר האחורית הרחק מדעת-הקהל המערבית, בקורבנות שנמצאים בקצה התחתון של שרשרת המזון. לדעת-הקהל, כפי שהיא מתבטאת גם באמצעי התקשורת במדינות המערב, יש סדר עדיפויות, והוא זה שקובע את היקף המודעות, המעורבות והמחאה.

הימים האחרונים הציגו את סדר וסולם העדיפויות הזה במלוא תפארתו: במקום הגבוה ביותר - רצח עיתונאים ופגיעה בדמוקרטיה ובחופש הביטוי. אי-שם למטה, בסדר הולך ויורד: התבצרות של ג'יהאדיסט בבית-קפה באוסטרליה, עריפת ראשים במזרח-התיכון, טבח של נוצרים בעיראק ורצח של ילדים יהודים בבית-ספר בצרפת.

כל אלה לא מצליחים לפרוץ את חומת האדישות וההדחקה; כי במקום הכי נמוך, מתחת לשלב התחתון בסולם העדיפויות - חוטפים שתי ילדות בנות 10, שאזקו אותן בכוח אל חגורת-נפץ, ושלחו אותן אל מותן רועדות מפחד, לרצוח עוד כמה עשרות אזרחים ניגרים חפים מפשע.