בלאט יחזיק מעמד בקליבלנד? הסטטיסטיקה דווקא לזכותו

סוגיית דייויד בלאט לא יורדת מהשולחן. שיחת המסדרון הספורטיבית האולטימטיבית שפתחה כאן את הבוקר בשבועות האחרונים ב-'נו, ישרוד עד סוף השנה?' שינתה פאזה ל-'נו, כבר פיטרו אותו?'. זה כבר לא עניין פרובינציאלי שלנו או קניבליזם מכוער מקומי. האש סביב כל דבר שבלאט עושה דולקת ו-ויראלית בארה"ב ויושבת במקומות גבוהים באתרים ובעיתונים המובילים. בפחות משבוע ההספק שלו כלל פליטת פה לא מוצלחת סביב החוזה של קווין לאב; יומיים אחריה הגיעה הדחיפה מלברון ג'יימס; רק יום עבר והגיע הדיווח על עוזר המאמן טיירון לו שחופר לו בורות מאחורי הגב. כן, ויש גם את העניין הפעוט של ההפסדים והכדורסל הגרוע של הקאבלירס.

אי אפשר לדעת באיזה יום יקום הבעלים דן גילברט על צד שמאל ויחליט לשים סוף לסבל של המאמן. אבל אם לוקחים את התרבות הארגונית ב-NBA, אז השנים האחרונות הראו שהרוב המכריע של השינויים מתרחש עד אמצע העונה. מי שעובר את השלב הזה, בדרך כלל, כבר זורם עד הסוף.

***

הסטטיסטיקה ההתחלתית הייתה דווקא מאוד בעד בלאט. בסוכנות ההימורים Bovada מלאס וגאס פתחו ערב פתיחת עונת ה-NBA בליין הימורים מכוער על "המאמן הראשון שיפוטר העונה", ובלאט אפילו לא היה בין השמונה ששמם הוצע למהמרים. גם עכשיו יש נטייה בציבור שלא להתייחס לרעשי הרקע בקליבלנד ולהאמין שדברים יסתדרו - סוכנויות ההימורים, שהן המדד הטוב ביותר להלך רוח, עדיין רואות בקאבלירס מועמדת לאליפות. בכל הסוכנויות הקאבלירס מדורגים במקום הרביעי מבחינת סיכויי הזכייה. הם מקבלים ביחד עם שיקגו בולס את הסיכויים הגבוהים ביותר לזכות באליפות המזרח. השאלה, כמובן, היא האם בלאט יהיה בסביבה כדי לראות את הדברים מסתדרים.

אם חוזרים לעניין התרבות הארגונית ב-NBA, אז הרוב המוחלט של הפיטורים נעשים בתום העונה. בשבע העונות האחרונות פוטרו רק 20 מאמנים במהלך העונה, ממוצע של 2.8 מאמנים לשנה. שיעור נמוך מאוד כשלוקחים בחשבון שמדובר בליגה של 30 קבוצות. העונה בינתיים שילם מאמן אחד בראשו (מייק מאלון, סקרמנטו קינגס).

השנים האחרונות מראות שרוב הבעלים מעדיפים להניף את הגרזן כמה שיותר מהר. הסיבה ברורה: העונה היא מאוד ארוכה וככל שנמהר לעשות את השינוי יש סיכוי טוב להציל את הקבוצה. לפעמים מדובר בקניבליזם של ממש: חמישה מאמנים מתוך ה-20 קיבלו מכתב פיטורים עוד לפני שהשלימו 15 משחקים (השיא היה עם מייק בראון שפוטר מהלייקרס ב-2012/13 אחרי חמישה משחקים). בשבע העונות האחרונות הסטטיסטיקה מראה שהסבלנות של הבעלים עומדת על 23 משחקים בממוצע לפני שהם מחליטים שזה לא זה. 13 מתוך 20 המאמנים פוטרו עוד לפני שנכנסו לשליש השני של העונה. רק שבעה פוטרו בשליש השני של העונה - אזור הזמן שבו אנחנו נמצאים עכשיו. אף מאמן לא פוטר אחרי המשחק ה-50 של העונה.

 כמה מאמנים פוטרו בעונות האחרונות ב-NBA

***

רק מה, גם ב-NBA מתקיים הכלל הידוע שלפיו חילופי מאמנים לא פותרים שום בעיה. קבוצה שהיתה גרועה ממשיכה להיות גרועה. אם לוקחים את שבע העונות האחרונות, אז המאמנים שפוטרו מתפקידם הצליחו בתקופת הכהונה הקצרה שלהם להשיג מאזן כולל של 273-143 שמשקף 34.3% הצלחה; ומה עשו הקבוצות הללו עם המאמנים החדשים שהגיעו בהמשך של אותה עונה? רשמו מאזן של 515-287, או 35.7%. שום שינוי.

דייב ברי, שעוסק באובססיביות בעניין חילופי המאמנים בבלוג freakonomics, חקר את ההשפעה של מאמנים והראה שהם לא משפיעים לא על התוצאות של הקבוצה ולא על הפרודוקטיביות של של שחקנים. "בסופו של דבר, מאמנים עושים פחות או יותר אותם אימונים, מקבלים את אותם נתונים ואינפורמציות, ופחות או יותר לוקחים אותן החלטות - כך שהתוצאה היא שהתוצאות עם מאמנים אחרים היא דומה".

ג'ף ואן גאנדי, מאמן NBA בעבר והיום פרשן במשחקי הליגה, שם על המוקד דווקא את הג'נרל-מנג'ר כאיש שאחראי לבעיות האמיתיות, ולא למאמן. כי הג'נרל-מנג'ר כאחראי הבלעדי לבניית הקבוצה, הוא זה שנותן למאמן את הכלים לצאת למלחמה. ואן גאנדי, שהתייחס לשרשרת הפיטורים בדטרויט פיסטונס בעונות האחרונות, אמר: "הסלוגן של דטרויט פיסטונס הוא כזה: כשמגיעים ימים קשים, אנחנו מפטרים את המאמן. זה לא יאמן. כולם יודעים שזאת ליגה של שחקנים - וכולם מסכימים עם הקביעה הזאת - וככזו הבנאדם הכי חשוב בכל ארגון הוא זה שבוחר את השחקנים. אבל אז כשאתה מפסיד, הג'נרל-מנג'ר משכנע את הבעלים 'יש לנו שחקנים טובים, זו האשמה של המאמן'".