על גבעה נישאת בבוואריה שבגרמניה, צופה אל נהר הדנובה, ניצב מקדש יווני. כאילו נעקר הפרתנון ממקומו על האקרופוליס באתונה, והובא למסע הופעות בגרמניה. אך בעצם זהו "מקדש יווני". במרכאות. העתק די טרי. לאוריגינאל היווני כבר מלאו 2500 שנה, ואילו זה, הבווארי, הוא בן 175 בקושי. וכדי להרבות בילבול, הוענק למקדש הזה השם ואלהלה (walhalla), שמקורו במיתולוגיה הנורדית דווקא.
כך קרוי שם, בממלכתו של אודין מלך האלים הצפוניים, היכל התהילה לגיבוריו שנפלו. גם כאן, בואלהלה שעל נהר הדנובה, בהיכל תהילה מדובר. לודוויג ה-1 מלך בוואריה בנה אותו, ושוכנים בו פסלים ולוחות כבוד לזכרם של גדולי רוח, מדע, מדינאות ואמנות גרמניים, החל במנהיגי השבטים הגרמאנים הקדמונים ומצביאיהם, ועד לקאנצלר המנוח קונראד אדנאואר, ולסופי שול - לוחמת נגד המשטר הנאצי שהוצאה על-ידם להורג, בעריפת ראשה בגיליוטינה.
אל ההיכל הזה הגעתי בנהיגה. מהירה. מסחררת. נוהג בב.מ.וו סדרה 6. קופה. דיזל. ובשמה המלא והרשמי: 640d. החניתי אותה במגרש החנייה, ונכנסתי אל המקדש היווני, כלומר, אל היכל-התהילה של גדולי גרמניה. ומייד אחזה בי רוח הקרתנות היהודית. האם גם אנחנו שם, או שמא שכחו אותנו. והרי לא מעט מבני-עמי נמנו על גדולי גרמניה.
צר לי. לא שכחו. ולאחר שמצאתי שם חיש קל את המשורר היינריך היינה (לכאורה מומר, ובכל-זאת מענקי הרוח היהודים), ואת מיודענו אלברט איינשטיין, נרגעה מעט הפרנויה היהודית שלי, ושוטטתי לי בניחותא בין הפסלים ובין לוחות הזיכרון.
ובעודי בוחן אותם, עלה הרהור מרגש במוחי: אולי אציע להנהלת המוסד הזה שבצמוד להיכל התהילה, יקימו גם את מוסך התהילה, "גאראז' ואלהלה", ובו ישכנו את אותן מכוניות יחודיות הראויות לתהילה ולהנצחה. למשל, את הב.מ.וו 640d בה הגעתי. מגיע לה. ולצידה, ואולי אפילו לפניה, אפשר להציב גם את המכונית השנייה בה נהגתי באותו יום מסחרר: ב.מ.וו. 750d. גם היא דיזלית, גם היא מרהיבה, ולשתיהן, כך אפשר לקבוע ללא כל היסוס, מגיע לשכון בהיכל התהילה המוטורי.
ועתה נחזור לקרקע המציאות הלא-מיתולוגית. שתי המכוניות דלעיל, ולצידן כמובן גם סדרות 6 ו-7 הבנזינאיות, הן השפיץ של הצמרת של היצרן הבווארי. פסגת היוקרה והיכולת. והנה, דווקא צמד הדיזליות היו הכוכבות באותו יום נהיגה מענג. לא חלילה שה-750i (הבנזינית) סובלת ממחסור כלשהו. אך הדיזליות היו אלה שהפתיעו. שהדהימו. ששיכנעו עד בלי די. כי הרי המוח האנושי, השבוי כולו בדעות קדומות, אינו מצפה לקבל תאוצה של 4.9 שניות ל-100 קמ"ש ממכונית השורפת סולר. הוא גם מסרב להאמין שמנוע דיזל יכול להיות שקט כל-כך, רהוט כל-כך ומתורבת כך-כך. ובעיקר הוא אינו מוכן לקבל שגם אוטו דיזל יכול להיות לימוזינת פאר כה מפנקת ומהנה.
הראשונה בה נהגתי הייתה ה-750d "רק" 280 כוחות סוס, אבל 74 קג"מ כבר ב-2,000 סל"ד. הנעה כפולה (X דרייב בלשון ב.מ.וו), וגיר 8 הילוכים חכם וזריז להפליא. מסלולי הנהיגה שהותוו לחבורת העיתונאים בני המזל היו תערובת נאה של כבישי נהיגה מאתגרים למדי, כבישים מהירים, עיקולים מהודקים ופניות מהירות. והכול חף מכל צפיפות מוטורית. תענוג. בעצם, לא מפליא; לאחר מעשה נתבשרנו כי אלה, בדיוק אלה, הם הכבישים בהם בוחנים מהנדסי ונהגי ב.מ.וו את דגמיהם החדשים.
התנעתי. לא שמעתי דבר. ניסיתי שוב, והודעה קצרה בישרה לי שהמנוע כבר פועל (האם הבחנתי בנימה קלה של לעג בהודעה הזאת?). דממה מוחלטת שררה. אינני זוכר שנתקלתי אי-פעם במנוע דיזל כה שקט. יצאתי לדרך. תוך 20 שניות שכחתי שאני מוביל לימוזינה מגודלת, מעל 5 מטרים אורכה, מעל 2 טון משקלה. תוך 30 שניות חשתי כאילו אני נוהג במכונית ספורט למהדרין; מדויקת, מתנהגת, מגיבה, אוחזת, שובבה. תוך 40 שניות כבר היינו מיודדים ממש, והתעופפנו מפנייה לפנייה, מהאצה לבלימה, מכביש הרים מאתגר לאוטובאן מסחרר. והמנוע, המנוע... 180 קמ"ש ב-2,000 סל"ד. האצה מ-120 ל-220 קמ"ש בזריזות שבה מכונית מקובלת מאיצה מ-80 ל-120.
והגיר, הגיר... מעלה הילוכים בתזמון מושלם, מוריד הילוכים בתזמון מושלם, מעניק גז ביניים מושלם בתזמון מושלם, למען לא יוטרדו הנוסעים מקפצוץ כלשהו בעת הורדת ההילוך, ולמען יתענגו האוזניים על רטינתו המתוקה של המנוע.
טרונייה אחת בכל זאת יש בפי: נראה כאילו מישהו ממוצא פולני הכין את מערך האזהרות של הממשק האנושי. זה, כמו אמא פולניה דאגנית, לא חדל מלהשמיע - באומר, בצליל ובתמונה - הערות בטיחות, אזהרות, נזיפות והוראות: "אתה מתקרב לפס לבן", "חצית פס מקווקוו", "שים לב להגבלת המהירות", "רכב מצוי ב'נקודה העיוורת' מצידך הימני", "עוד 2,134 קילומטר - טיפול", וגם - "אתה נראה עייף! אולי תעצור ותשתה משהו?"...
אך אל פסגת ההגזמה הגיע הנודניק הזה כאשר עצרתי את המכונית בפאתי יער, כדי להשקות את אחד מעציו בנוזלי גופי. בשובי, משוחרר ונינוח, אל המכונית - המתינה לי הודעה נוזפנית על הצג שנגד עיניי: "להבא, בעוזבך את המכונית, הקפד בבקשה לנעול את כל הדלתות". "מה זה העסק שלך?" מלמלתי בזעף לעבר הצג. אך שניות ספורות לאחר שחזרנו אל הכביש ואל חדוותיו, וכבר שבנו והתיידדנו כאילו לא קרה כלום.
אחרי הצהריים הופקדה בידי ה-640d הנזכרת לעיל. 230 סוסים, 63 קג"מ ב-1,500 סל"ד, 0-100 ב-5.1 שניות. אבל רזה ב-200 קילו מן ה-750d. הייפלא שגם היא הותירה אותי בפה פעור ובעיניים בורקות?
עימה הגעתי אל ואלהלה. בזכותה הגיתי את חזון "גאראז' ואלהלה" להנצחת יצירות מוטוריות מפוארות. ואף אם לא יתגשם חזוני, זכר אותן שעות מלהיבות שביליתי עימה ועם אחותה, לא ימוש מליבי לנצח נצחים, או עד שהשיטיון יגזול ממני את זכרונותי. מה שיבוא קודם.
הכותב היה אורח חברת BMW בגרמניה
ב.מ.וו גרנד קופה
חלק מהמתחרות
אאודי A5 TDI 3 ליטר
לקופה-חמש-דלתות של אאודי יש גרסת טורבו דיזל ספורטיבית, שמייצרת 245 כוחות סוס ומומנט מאסיבי. היא מסוגלת להאיץ מאפס ל-100 קמ"ש בפחות מ-6 שניות, להעפיל ל-250 קמ"ש ועדיין להחזיר צריכה של 17.2 קילומטרים לליטר. היא מיובאת רק לפי הזמנה.
מזראטי גיבלי דיזל
אפילו למזראטי יש גרסת ספורט דיזל במכונית הספורט-סאלון החדשה גיבלי. מדובר במנוע V6 משודרג בנפח 3 ליטר, שמייצר 275 כ"ס ו-60 קג"מ ומשודך לתיבה אוטומטית. התאוצה ל-100 קמ"ש 6.3 שניות והמחיר בארץ מכ-640 אלף שקל.
מרצדס CLS 350 בלו-טק
לארץ היא לא מיובאת, אבל למרצדס יש גרסת דיזל ספורטיבית-ירוקה של הקופה היוקרתית שלה. המנוע הוא 3 ליטר V6, אבל המומנט הוא 62 קג"מ, שזמינים כבר ב-1600 סל"ד. למכונית צריכה ממוצעת של 17.5 קילומטר לליטר ופליטה של משפחתית.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
