פיבקו טוב לשכונה, רע לדיירים

החודש נכנסו הדיירים הראשונים לבניינים שנודעו בכינוי "רביעיית פלורנטין" בת"א. בזמן הבנייה נמתחה על "הרביעייה" ביקורת, בגלל השוני הבולט שלהם מסביבתם הקיימת.

הביקורת היתה כלפי העיצוב ששידר יוקרה בחיפוי זכוכית ורפפות עץ, וכלפי ההצבה של הבניינים, שצורתם האובלית ניתקה אותם מרשת הרחובות הקיימת.

למרבה ההפתעה, המוצר המוגמר משתלב בשכונה ומוסיף לה ערכים עירוניים חשובים.

בזכות "הרביעייה" נולדה בשכונה כיכר מזמינה בעלת פתח רחב, ש"מגליש" את העוברים ושבים לתוכה, ונוצר שטח ציבורי פתוח שהיה חסר לפלורנטין כמו אוויר לנשימה. זה עומד בניגוד לתכנון "הרובע" ו"גבעת אנדרומדה" ביפו למשל, מיזמי בנייה רוויה שהוקמו בלב סביבה קיימת ונטולת מרחב ציבורי איכות. שני האחרונים נבנו כמבצרים, ושטחי הציבור בהם מתפקדים כמו באגדה העתיקה "הענק וגנו".

הכיכר בפלורנטין זכתה לתכנון נבון של כיווני רוח, אור וצל שינעימו השהייה בה בכל עונות השנה וברוב שעות היממה, והיא מוקפת בחנויות שלחלליהן קירות שקופים, כך שגם כשהפעילות פוסקת, הסביבה לא הופכת לאטומה.

בשלב זה יש בכיכר רק ספסלים קבועים שהתקין היזם, אך נקווה שהעירייה תביא בקרוב כסאות נוח ניידים ציבוריים, כמו בכיכרות האחרות.

הקפה של השכן

יחד עם זאת, מעל המרחב הציבורי המצוין הזה נבנו בערך 250 דירות, בחלוקת חללים בנאלית, איכות גימור בינונית ותכנון גרוע במיוחד. החיסרון הבולט הוא היעדר פרטיות, הנובע מחזיתות שבנויות מקיר שקוף לגמרי ומרפסת שהמעקה שלה שקוף גם הוא.

כך, בדירות שפונות לבנייני המיזם האחרים, יכולים דיירים להציץ מהסלון לכוסות הקפה הנמזגות במטבחי השכנים (ולחילופין - לבשל עם נוף לסלון השכנה). בדירות שפונות החוצה, לעומת זאת, יכולים העוברים ברחוב לצפות בנעשה בדירות גם בקומות שש ושבע, בגלל הבדלי גובה בין "הרביעיה" לרחובות השכונה.

כמה אירוני שאילן פיבקו, האדריכל המוכשר שקנה את עולמו בבנייה של בתים לעשירים, הצליח מעל ומעבר בתכנון פרויקט עם תרומה מפעימה למרחב הציבורי, אך הצליח קצת פחות בתכנון לדיירים, שקיוו לקבל שיכון יוקרתי בשיפולי שכונה עממית.