הסוד הוא במגזר העסקי

שנת 2014 הייתה שנה מאתגרת בכלכלה הגלובלית בכלל, ובמשק הישראלי בפרט. מבצע "צוק איתן", ההאטה המתמשכת, הרגולציה החונקת, הירידה בביקושים ובצריכה, אלה ואחרים הם רק חלק משלל הגורמים שהובילו לכך שהצמיחה במשק ירדה אשתקד מ-3.2% ל-2.6%, שיעור הצמיחה הנמוך ביותר מאז 2009.

המחאה החברתית ב-2011 העלתה על סדר-היום הציבורי והחברתי את שאלת יוקר המחיה בישראל, והיא ממשיכה להיות רלבנטית גם שלוש-ארבע שנים אחרי, בין אם היא מתבטאת ב"מחאת המילקי" ובין אם בוויכוח על חוק "מע"מ אפס" והשלכותיו. הרשתות החברתיות גרמו לשינוי תודעתי בתרבות השיח שלנו: מחברה שעיקר השיח בה נסב על ביטחון, וליתר דיוק, "קדושת" הביטחון, עברנו לדון בסדר-היום הכלכלי והחברתי, ומושגים כמו רגולציה, משילות, ריכוזיות וביורוקרטיה הפכו לדומיננטיים בשיח הציבורי.

גם בשנת 2014, נמשכה מגמת ההאטה במשק, והייתי אף מרחיק-לכת ואומר שהיא מסוכנת, שכן אם הירידה בצמיחה לא תיבלם ניקלע למדרון חלקלק מאוד שעלול להוביל למיתון. ואכן, האתגרים הכלכליים והמבניים של מדינת ישראל אינם שונים משל מדינות אחרות החברות ב-OECD.

ואם יהיו מי שיאמרו ש"מצבנו טוב משל כלכלות אחרות", היות שבתקופה שבה הכלכלה במדינות כמו רוסיה ויוון קורסת, שמירה על שיעורי צמיחה חיוביים נחשבת להצלחה, אומר כי מאמר זה לא בא לטפוח לעצמנו על השכם, אלא לדון בתובנות ובאתגרים הכלכליים והחברתיים שעומדים בפנינו בפתחה של שנת 2015.

"ארגז-חול קטן" במגרש המשחקים

שנת 2014 מסמלת יותר מכול בהיבטיה הכלכליים ובהיבטים אכיפים, "עליית מדרגה" במלחמתן של מדינות העולם בתופעת ההון השחור ובמאמציהן להגדלת החייבים בדיווח לרשויות המס. לא אחת עולה הטענה כי יש להגדיל את שיעורי המס כדי להגדיל את הכנסותיה של המדינה ממסים, ולצמצם את הגירעון בתקציב. בנוסף, נשמעת ביקורת על כך שחברות גלובליות כדוגמת גוגל, המפעילות כאן מרכזי-פיתוח, נוקטות מדיניות של תכנוני מס כדי להקטין את חבות המס שלהן.

אך העלאת שיעורי המס עלולה להיות חרב-פיפיות נגדנו, ואינה המזור לבעיית אי-השוויון ולתחלואי הגירעון בתקציב המדינה. אם נעלה את שיעורי המסים העקיפים, הנטל ייפול על שכבות הביניים; ואם נגדיל את שיעורי המסים הישירים, הנטל ייפול על העשירונים העליונים במדינה, וביניהם אלה הלוקחים סיכונים ומשקיעים במשק, יזמים המספקים מקומות תעסוקה ומסייעים להקטנת שיעורי האבטלה.

נזכיר, כי ישראל היא "ארגז-חול קטן" במגרש המשחקים הענק של החברות הגלובליות. בכך שהן מפעילות כאן מרכזי מו"פ, הן הופכות את הארץ לרלבנטית. למעניינת להשקעות. זהו אפוא מעגל-קסמים: העלאת מסים תגרום לכך שמעמד הביניים יכרע תחת נטל המס הנוסף, ואילו החברות הגלובליות מבינות כי הגלובליזציה מאפשרת להן להעתיק את מרכזי הפיתוח למשקים אחרים בעולם; וכך, עובדים רבים יישלחו הביתה, ומהם אין מסים, וחוזר חלילה. במקום להעלות את שיעורי המס יש להנהיג מדיניות המעודדת צמיחה והשקעות כאן, אצלנו בבית; ואת הנורמות והחוקים המקובלים בתכנוני-מס לחברות גלובליות, להשאיר ל-OECD.

"אומת הסטארט-אפ" שצמחה כאן מעוררת התפעלות רבה בעולם. יחד עם זאת, איננו יכולים להרשות לעצמנו שוק עבודה, שבו אם אתה לא מהנדס-תוכנה, אז אינך נמצא על "הגלגל". את החדשנות המאפיינת את שוק ההיי-טק יש להעתיק לענפים נוספים, וכך להשפיע על האצת הפריון והצמיחה גם במגזר הציבורי והפיננסי.

יש להמשיך במגמת שילובם של מגזרים נוספים בשוק העבודה, ובעיקר של גברים חרדים ונשים מבנות המיעוטים. השקעה ארוכת טווח במגזרים הללו תגדיל את התל"ג, ותייצר שיעורי צמיחה גבוהים.

הרבה מלל נשפך על מגזר העסקים הקטנים והבינוניים - שהוא מנוע הצמיחה של המשק, שהוא מייצר יותר ממחצית ממקומות התעסוקה בישראל, ועוד. בבחירות האחרונות (ינואר 2013), מפלגות הקדישו פרקים שלמים במצעים שלהן לטיפוחו של מגזר זה. מצד שני, מרבית העסקים הקטנים-בינוניים אינם שורדים, ולא השכלנו לטפח מגזר זה, כך שיהפוך מ-survivor ל-leader, כדוגמת הובלתו במדינות כמו פינלנד ודנמרק.

מאפייני המשק הישראלי מקשים על התנהלותו ועל יכולות ההישרדות של מגזר העסקים הקטנים. החסמים העיקריים העומדים בפניו הם היעדר נגישות מספקת למקורות מימון, ביורוקרטיה, חוסר ידע ניהולי ועסקי, מחסור בתשתיות פיזיות, ורגישות עסקית גבוהה יותר בתקופות האטה כלכלית, כגון זו שאנו חווים כעת.

צריך לזכור כי עסקים אלה מייצרים עשרות-אלפי מקומות עבודה, ולכן חובה עלינו להמשיך ולפעול השנה ליצירת סביבה עסקית בריאה וטובה עבורם, ולסייע להם להקטין את רמות הסיכון והאי-ודאות. כי ההצלחה שלהם היא הצלחתו של כלל המשק. את זאת אנו יכולים לעשות באמצעות שמירה על שיעורי מס וריבית סבירים, הקטנת נטל הביורוקרטיה, והגברת כושר התחרות באמצעות פתיחת ערוצי שיווק נוספים והפיכתם לגלובליים.

שנת 2015 עשויה להיות שנת השינוי, שבה נפסיק לעשות את השגיאות שעשינו בעבר, ונחתור ליצירת איזון בין מוסדות המדינה לאזרחיה. שנה שבה נעבור משלטון של פקידים לשלטון שבו גם לנבחרי-הציבור יש מה להגיד. גם ב-2015 ארגונים עסקיים יחויבו להמשיך ולהיות תחרותיים ורלבנטיים בשוק הגלובלי, הסוער, ובצד התחרות על המחיר הם יצטרכו לספק ערכים מוספים וחדשים.

חברות ידועות כדוגמת קודאק ונוקיה אשר כיכבו בעבר במלוא תפארתן ורשמו הצלחות גדולות, לא שרדו בסופו של יום, כי הן לא חזו בזמן אמת את השינויים הצפויים בתחום שלהן.

הסרת החסמים על יצוא נפט אמריקאי ושיווקו במדינות אחרות הם הזדמנות עבורנו. חשוב לזכור שיצוא הנפט האמריקאי לשוק החופשי אינו מתחיל ונגמר רק בהוזלת מוצרי הדלק, אלא פותח כר נרחב של אפשרויות ויכולת תחרות לחברות אנרגיה, תעופה, תיירות ועוד.

בצדו האחר של המתרס, עלינו לשמר את אזרחי המדינה התורמים לצמיחתה כדי שלא "יברחו" לארצות ניכר. כאזרחים, עלינו לנהל מחאות אמיתיות ולא פופוליסטיות, כאלה שיובילו לשינוי ולעלייה באיכות החיים של כולנו.

יותר מכול, עלינו לפעול באופן אינטנסיבי לחידושן של השקעות בישראל. המשק הישראלי נמצא בהאטה כמה שנים, ורמת ההשקעות בו נמוכה מדי. (על-פי נתוני הלמ"ס, ההשקעות בענפי המשק השונים ירדו ב-2014 ב-3.4%). ב-2015 עלינו להוביל שינויים שיגרמו להגברת יכולת התחרות, ולספק כלים יצירתיים ומעשיים למגזר העסקי, כדי שיוכל לשרוד את המצב הכלכלי בארץ ובעולם ולנווט בו בהצלחה.

הכותב, ממייסדי RSM שיף הזנפרץ, כיהן כנשיא לשכת רו"ח