הצ'יזבטים על אליפות אוסטרליה

כמו כל אירוע גדול, גם אליפות אוסטרליה שנפתחה היום (ב') מקודדת בזיכרון הקולקטיבי באמצעות מיתוסים, אמרות, וקלישאות שמעצבים את התפיסה שלנו לגביה. התפיסה הזאת השתנתה לאורך השנים, אבל חלק מהמיתוסים הישנים עדיין משפיעים עליה. הנה שלושה שכדאי לבחון מחדש בטורניר הנוכחי:

1. אליפות אוסטרליה היא עדיין הגראנד סלאם הכי פחות יוקרתי.

דירוג היוקרה מתחיל כמובן בווימבלדון: הסלאם הראשון (נוסד ב-1877, ארבע שנים לפני היו.אס אופן ו-14 שנים לפני אליפות צרפת), היחיד שעדיין נערך באותו מקום (The All-England Club) שבו הוא התחיל ועדיין משוחק על דשא, המשטח המקורי בטניס, בבגדים לבנים בלבד, זכר לאריסטוקרטיות של המשחק. אליפות אוסטרליה, שנוסדה ב-1905, סבלה מנחיתות לעומת הסלאמים האחרים לאורך המאה ה-20, בעיקר כי היא התקשתה למשוך את השחקנים הכי טובים בעולם.

עד 1946, בגלל המרחק הגיאוגרפי מאירופה ומאמריקה, מעט מאוד שחקנים זרים השתתפו באליפות אוסטרליה. גם אחרי שכוכבים כמו קן רוזוול, רוד לייבר, רוי אמרסון ומרגרט קורט עשו לטניס האוסטרלי שם בשנות ה-50 וה-60, הטורניר לא התרומם, בין היתר מפני שהמועד שלו השתנה כמה פעמים (מאז 1987 הוא נערך בקביעות באמצע ינואר) וסכומי הפרסים היו נמוכים. ביורן בורג, למשל, שיחק באוסטרליה רק פעם אחת. ג'ימי קונורס פעמיים. הנסיעה הראשונה של ג'ון מקנרו לאוסטרליה הייתה ב-1983, שש שנים לתוך הקריירה שלו. אנדרה אגאסי הגיע לשם לראשונה רק ב-1995, תשע שנים אחרי שהוא הצטרף לסבב.

ההיעדרויות של הכוכבים פגעו במעמד של הטורניר גם בעיני שאר השחקנים. בסוף שנות ה-90 המגזין הצרפתי "טניס" ביקש מ-108 שחקנים לדרג את ארבעת הסלאמים מבחינת יוקרה; אליפות אוסטרליה דורגה אחרונה. אלא שמאז דברים השתנו. בשנות ה-2000 אליפות אוסטרליה מזוהה עם השקעה עצומה בתשתיות (השנה חנכו במלבורן פארק, הקומפלקס שבו נערכת האליפות, גג נסגר שלישי - לעומת אחד בווימבלדון ואפס ברולאן גארוס וביו.אס אופן), אווירת קרנבל ביציעים (רוג'ר פדרר מכנה אותה "הסלאם השמח"), ומדיניות כמה שיותר ידידותית כלפי השחקנים, בראש ובראשונה מבחינה כלכלית.

בשנת 2007 סכומי הפרסים באליפות אוסטרליה עמדו על 20 מיליון דולר אוסטרלי; השנה יחלקו במלבורן 40 מיליון דולר אוסטרלי (32.5 מיליון דולר אמריקאי). במחירי הכרטיסים ובכמות הצופים אליפות אוסטרליה מדורגת שנייה (אחרי היו.אס אופן) בין הסלאמים. אפילו ברמת הידוענים לאוסטרליה אין במה להתבייש: ב-2014 נראו ביציעים ליאם גלאגר, שלושה חברי להקת פרל ג'אם, והשחקן זוכה האוסקר ג'פרי ראש.

המהפך שעבר הטורניר די הדהים את כריס אוורט האגדית, שזכתה בו פעמיים בתחילת שנות ה-80 וחזרה למלבורן כפרשנית ב-2013. "כל מה שאתה שומע מהשחקנים זה 'אנחנו אוהבים לשחק שם ואוהבים את האוהדים'", היא אמרה. "אני חושבת שזה הסלאם הכי ידידותי וההתרגשות של השחקנים לקראתו כפולה כי הוא הראשון בשנה. עד שמגיעים לרולאן גארוס ולווימבלדון וליו.אס אופן, אני חושבת שיש קצת יותר שחיקה, קצת יותר לחץ. רוב השחקנים אומרים שאליפות אוסטרליה היא הטורניר האהוב עליהם".

2. הסיכוי להפתעות באוסטרליה יותר גדול מאשר בסלאמים האחרים.

הלוגיקה מאחורי האמירה הזאת היא שבתחילת העונה, אחרי פגרה של חודש וחצי, הכוכבים עדיין לא בשיא בכושר ולכן ניתן להפתיע אותם. ואכן, לאורך השנים היו במלבורן לא מעט קמפיינים לא צפויים. ב-1997 קרלוס מויה הספרדי, אז 25 בעולם, הגיע לגמר. שנה אחר כך פטר קורדה הצ'כי, שישי בעולם, זכה בטורניר. ארנו קלמנט מצרפת הגיע לגמר 2001 מהמקום ה-18 בעולם. ב-2002 תומאס יוהנסון השבדי, 18 בעולם, זכה בתואר. בין 2003-2008 שלוש הפתעות נוספות (ריינר שוטלר הגרמני, פרננדו גונזאלס מצ'ילה וג'ו-וילפריד צונגה מצרפת) הופיעו בגמר, ובשנה שעברה סטן ואוורינקה משוויץ, אז שמיני בעולם, זכה בטורניר.

אבל אפשר, כמובן, גם להסתכל קצת אחרת על הנתונים. הזכייה של ואוורינקה, למשל, הגיעה אחרי שמונה שנים רצופות שבהן אחד מהשלישייה הגדולה (פדרר, נדאל, דג'וקוביץ') לקח את התואר באוסטרליה - דומיננטיות דומה לזו שהם הפגינו בכל הסלאמים האחרים. ובאופן כללי, אם מסתכלים על השורה התחתונה, כלומר על השמות שחרוטים על הגביע, רק שלושה שחקנים שלא מוגדרים/הוגדרו ככוכבים - קורדה, יוהנסון וואוורינקה - זכו באליפות אוסטרליה בעשרים השנים האחרונות.

הסטטיסטיקה הזאת לא צפויה להשתנות משמעותית בעתיד, גם מכיוון שהפגרה של הכוכבים בטניס הולכת ומתקצרת, כך שהסיכוי לתפוס אותם "קרים" רק יורד. בסוף העונה הקודמת, לדוגמה, פדרר, דג'וקוביץ' ואנדי מארי שיחקו בליגת הטניס העולמית באסיה (ITPL), מפעל חדש שמציע מיליוני דולרים בדמי השתתפות, וגם כמות משחקי הראווה הבודדים בפגרה גדלה כל שנה. "היו לי רק שמונה ימי מנוחה", אמר פדרר, שמתכנן לצאת לחופשה קצרה אחרי אליפות אוסטרליה, "כשהרמתי שוב את המחבט מיד הרגשתי שאני בכושר טוב".

3. רפא נדאל תמיד פורח מחדש אחרי פציעות.

המיתוס הזה, שלא קשור רק לאליפות אוסטרליה, מבוסס על שני הקאמבקים הקודמים של נדאל: ב-2010, אחרי עונה שבה הוא החמיץ ארבעה חודשים בגלל דלקות בברכיים, הוא זכה בשבעה תארים, כולל שלושה גראנד סלאמים (רולאן גארוס, ווימבלדון, יו.אס אופן); וב-2013, אחרי שבעה חודשים מחוץ לסבב (שוב בגלל הברכיים), הוא זכה בעשרה תארים, ביניהם שני סלאמים (רולאן גארוס, יו.אס אופן). הפעם נדאל חוזר מפציעות בפרק כף היד ובגב, שהשביתו אותו לאורך רוב החצי השני של 2014 (שיחק בשלושה טורנירים באוקטובר, לפני שדלקת בתוספתן גמרה לו את העונה).

הקאמבק הנוכחי של נדאל התחיל לא טוב. במשחק הראשון שלו השנה, בטורניר ראווה באבו-דאבי, הוא הפסיד 2-6, 0-6 למארי. שלושה ימים אחר כך הוא הודח בסיבוב הראשון של טורניר דוחא, אחרי הפסד בשלוש מערכות למיכאל ברר הגרמני, המדורג 127 בעולם. בעקבות התוצאות האלה נדאל אמר שהוא לא מחשיב את עצמו כאחד הפייבוריטים באוסטרליה, "אבל אחרי הרבה זמן בחוץ הראייה שלי יותר גלובלית. העונה שלי לא נגמרת שם. המוטיבציה והרעב שלי לא השתנו, כך שאני בטוח שאחזור לכושר הכי טוב שלי". הבוקר הוא מחק בסיבוב הראשון את מיכאיל יוז'ני 3-6, 2-6, 2-6.

הניסיון אמנם מלמד שלא מומלץ לפקפק בביטחון של נדאל, אבל קשה להתעלם מהתחושה שבגיל 28 הקריירה שלו עברה לצד השני של הגבעה. ב-2014, עוד לפני הפציעות, נדאל הפסיד בשלושה משחקים על חימר - לעומת תשעה הפסדים בסך הכל בתשע השנים הקודמות. הוא הפסיד לארבעה שחקנים שמדורגים מחוץ לחמישים הראשונים בעולם, כולל שניים מחוץ למאייה הראשונה. "אף פעם לא ראיתי אותו כל כך חלש", אמר פדרר, אחרי שנדאל הפסיד לאחד מהם, בורנה קוריץ', ילד בן 17 מקרואטיה, ברבע הגמר של טורניר באזל. "זה לא היה רפא שאנחנו מכירים".

בניגוד לפדרר, שעד עכשיו מצליח להישאר בשפיץ של המשחק גם בעשור הרביעי לחייו, נדאל נראה פגיע לקראת הפרק האחרון בקריירה שלו. "כמות האנרגיה שפדרר מוציא פר חבטה, אם אתה משווה בינו לבין רפא, פחותה משמעותית", אמר ג'ים קורייר האמריקאי, שדורג ראשון בעולם בתחילת שנות ה-90. "כולנו יכולים לראות ולשמוע את זה. מכיוון שהוא לא מתאמץ כמו רפא, מכיוון שזה נראה כאילו שהוא בהופעת בלט במקום באיזשהו סוג של קרב כמו שרפא נראה, אני חושב שקל לנחש שרפא לא יהנה מקריירה ארוכה כמו זו שרוג'ר נהנה ממנה כרגע".

בדבר אחד קורייר טועה: הרבה יותר קל להאמין במיתוס.