חרדים תמורת תמר

תחת טראומת בית-שמש והשאיפה לחזק את דרום הארץ התקבלה בשבוע שעבר המלצה להקים את העיר החרדית "כסיף" בנגב, לא רחוק מהעיר ערד, שאליה זורמים בשנים אחרונות חסידי גור רבים.

כוונות הוגי ההחלטה להקמת "כסיף" היא להקל על מצוקת הדיור של חרדים. הם מאמינים כי הקמת יישובים נפרדים תמנע סכסוכים עם חילונים, ועיר חדשה בנגב תחזק את הדרום שסובל מהגירה שלילית למרכז הארץ.

שני יישובים חלשים ונזקקים

אלא שהקמת כסיף לא תחזק את הנגב. כסיף תהיה עיר-שינה, שתתקשה להחזיק את עצמה באופן עצמאי, ותישען על סובסידיה ממשלתית. הדבר לא קשור לסוג האוכלוסייה המתוכננת ("חרדים שרובם לא עובדים"). גם ערד, החילונית, לא מחזיקה את עצמה. מהיווסדה לפני 52 שנה ועד היום, נשענת ערד על מענקים וסובסידיה מהקופה הציבורית, בנוסף להטבות-המס הישירות שמקבלים תושביה וגם יזמים שפותחים בה מפעלים.

כדי שעיר, כל עיר, תהיה עצמאית, היא צריכה מאסה של תושבים. הרבה תושבים מאפשרים לעסקים להיות רווחיים, כי יש להם קהל צרכנים גדול שמצדיק את קיומם. עסקים רווחיים מניבים ארנונה, וארנונה מעסקים היא מקור הכנסות אשר מחפה על ההכנסה מארנונה למגורים, שתעריפיה בישראל אינם מספיקים לתחזוקת עיר.

הקמת יישוב חדש - שזקוק לבניית תשתיות חדשות - הרבה יותר יקרה מתוספת שכונות ליישוב קיים. שכונה חדשה בעיר קיימת מנצלת תשתיות שכבר הוקמו. עלות בניית תשתיות ליישובים חדשים מגיעה למאות-מיליוני שקלים. במקום להקים בהון עתק עיר חדשה ונזקקת (כסיף), לצד עיר ותיקה ונזקקת (ערד), ולהנציח תלות של שני יישובים בתקציבי ציבור, עדיף להעביר את התקציבים שיועדו לכסיף לקופתה של ערד, כדי שתהפוך לעיר משגשגת ועצמאית, שיש בה גם שכונות של חרדים.

התקציבים ייטיבו עם תושבי ערד הנוכחיים, כי הם יושקעו בפיתוח העיר ומוסדותיה לכל מגזרי האוכלוסייה - חרדים וחילונים. התושבים החדשים שיגיעו, יגדילו את כוח-הקנייה הכללי ויתרמו לרווחי העסקים הקיימים. אלה יספקו גם מקורות תעסוקה לתושבים הוותיקים והחדשים, ויגדילו את ההזדמנויות הכלכליות והחברתיות שלהם. העסקים ישלמו ארנונה לעירייה, וכך יתקרב היום שבו תתנתק ערד מהתלות במענקים, בסובסידיות ובהטבות מהקופה הציבורית, ותהפוך לעיר עצמאית. גם אם רבים מאיתנו שרויים תחת הרושם של מריבות השנים האחרונות בבית-שמש, שבה המתח בין חרדים לחילונים הגיע עד לאלימות ולסילוף תוצאות בחירות - אפשר גם אחרת.

תחבורה ציבורית בשבת

עם קצת חזון, ערד יכולה להפוך לעיר של שלום בין יהודים, "שבת אחים גם יחד". עיר שבה חילונים, דתיים וחרדים, חולקים שירותים, מוסדות ומרחב ציבורי, תוך כבוד הדדי של ערכים שונים, ואפילו מנוגדים. לעיר-השלום ערד תהיה אמנה בלתי ניתנת לשינוי, שתכתיב את דפוסי הפעילות שלה.

למשל: בעיר-השלום ערד, לא תהיה בשבת פעילות מסחרית, אבל תותר פעילות פנאי ותרבות. כלומר, חנויות של מוצרים בני-קיימא וצריכה מיידית (לרבות טיב-טעם ו-AM-PM), יהיו סגורות, אך בתי-קולנוע, בתי-קפה, מסעדות, קאונטרי ובריכה, יפעלו. בעיר-השלום ערד, לא תהיה הגבלה על מכירת מזון שאינו כשר, למעט בשכונות הדתיות, אולם לא יהיו בה שלטי-חוצות עם נשים מעורטלות. יהיו בה שכונות שבהן תיאסר נסיעה בכלי-רכב בשבתות, אולם תפעל בה תחבורה ציבורית - בחינם - שלא תעבור בשכונות החרדיות וליד בתי-כנסת).

האפשרות לקבל תחבורה ציבורית בחינם בשבתות לחילונים, נובעת מהרגלי התחבורה של החרדים. החרדים הם המגזר בעל רמת המינוע הנמוכה ביותר בישראל (לרובם אין מכוניות פרטיות), והם צורכים תחבורה המונית בהיקף שמצדיק את קיומה בלי סבסוד. לכן התחבורה הציבורית בערד תפעל בחינם בשבת, בזכות הרווח משימוש אינטנסיבי של החרדים בימי חול. עירוב הצרכים השונים של אוכלוסיית ערד החרדית והחילונית ייצור סביבה כלכלית מיוחדת, אשר מאפשרת פתרונות מרתקים לחיים משותפים. תחבורה היא רק דוגמה אחת לכך.

אשת החזון טלי פלוסקוב

ערד הענייה והתלותית גובלת במועצה העשירה תמר, המונה כ-2,000 תושבים, וקופה שמתפוצצת מכספי ארנונה שמגיעים ממפעלי ים המלח ומפעילות התיירות הענפה. אם ערד תקבל את התקציבים המיועדים ל"כסיף" ותתאחד עם תמר, היא תהפוך לעיר עשירה ומשגשגת, עם יכולת לפתח בתוכה שכונות חדשות גם לחרדים. במקום לפזר תקציבים ביישובים קטנים והומוגניים, להפריד ולסכסך בין אוכלוסיות ולהחליש תושבים תוך הידוק התלות שלהם בשלטון המרכזי, צריך לאחד ולערבב, תוך הקפדה על שמירת הערכים והתרבות של כולם.

לשם כך ערד זקוקה לאשת חזון, מסוגה של ראשת העיר הנוכחית, טלי פלוסקוב. לו אני פלוסקוב, הייתי מעמידה את הדברים כך: חרדים תמורת תמר וכסיף, והבטחה ליישם את החזון "העיר ערד - עיר של שלום".