שוק הסלולר מקרטע: הצד האפל של רפורמת הסלולר

אם חסר דבר אחד בשוק התקשורת זו מנהיגות כלכלית. כזו שלא חוששת להגיד את דעתה ולא נחבאת אל הכלים כשהשוק רותח. מה שאנו רואים היום במשרד התקשורת זו מדיניות שמנסה להנדס את השוק מבלי שתבין שהמציאות עולה על כל דמיון. כמה אנשים ציפו שסלקום ופרטנר יאבדו 40% מערכן בתוך 3 שבועות, והמשקיעים יאבדו מאות מיליוני שקלים?

לא יעזור, רגולציה היא מקצוע בפני עצמו. זה עוזר שאתה טכנולוג או כלכלן, אבל בסוף כדי להצליח נדרשת אינטגרציה של כל התחומים ובעיקר ניסיון בהבנת התהליכים שמשפיעים על השוק הזה. לכן אבי ברגר, מנכ"ל משרד התקשורת, עושה פחות טעויות, והוא הרבה יותר מוערך מאשר קודמיו, אבל מכאן ואילך מגיע גם שלב הביקורת.

הבעיה של ברגר היא שעכשיו אנו רואים את שלב התוצאות של מדיניותו ומדיניות שר התקשורת שהביא אותו גלעד ארדן. מכיוון שארדן עזב, וברגר בעצם מנהל את השוק, אז למגינת-ליבו הוא הכתובת לטוב ולרע לכל מה שמתרחש היום בשוק התקשורת.

היכולת להשפיע עכשיו או לתקן היא קלושה. האם בכלל צריך לתקן, ואולי הכול בסדר? חסידים שוטים של השוק החופשי שחושבים שרגולטור צריך להתערב כמה שפחות או למעשה לא להתערב בכלל כמו אצלנו במה שקורה בשוק, מפספסים דבר אחד בסיסי: שוק התקשורת בישראל הוא שוק קטן שמחייב ניהול. בכל פעם ששר תקשורת לא היה פעיל, כמו למשל בנושא הסלולר לפני כחלון, נוצרה מפלצת סלולרית של טריאופול חזירי שלא היה כדוגמתו.

מצד שני, כשלא מנהלים רפורמות כמו עכשיו, מתרחשים נזקים בשוק, כי למשל בצד השני של המשקולת אין תחרות חזקה בשוק הקווי, והמחירים גבוהים מדי. רוצה לומר, רפורמות בישראל, כולל בסלולר דורשות ניהול ומעורבות, ובעיקר זקוקות לאיזונים.

בדיעבד כולנו חכמים, אבל קשה שלא להיזכר במה שאמר בזמנו פרופ' ירון זליכה כשחיבר את חוות-הדעת שלו בנושא הקישוריות בסלולר. זליכה אמר שאין ואקום. שצעדים דרסטיים בצד אחד של השוק יפגעו קשה בצד השני - כלומר בשוק הקווי.

כמובן שאף אחד לא הקשיב לו, אבל היום אנחנו יודעים שהוא צדק לגבי חוסר האיזון שייווצר מול בזק והוט. זה לא אומר שלא היה צריך להוריד את הקישוריות, אבל היום ברור שהעיכובים בפתיחת השוק הקווי יצרו חוסר איזון מטורף לטובת בזק והוט.

גם עדן ברטל, מנכ"ל משרד התקשורת, טען כל הזמן כי צריך לוודא שפרטנר וסלקום, שצריכות להיכנס לתחרות בקווי, יוכלו לעשות זאת על-ידי יצירת תנאים מתאימים. רק חבל שכשהיה שם התעכבה הרפורמה בקווי אצלו ואצל כחלון, והיום אנחנו משלמים את המחיר.

האם עכשיו, כשפרטנר וסלקום נמצאות במצב כה מורכב, כאשר הן נדרשות לפטר עוד אלפי עובדים, לקצץ בהשקעות השוטפות (ולהשקיע עוד עשרות מיליונים בטלוויזיה), מישהו מאמין שהן ישקיעו ויסתערו על השוק הקווי?

שתי החברות מחפשות איך לשרוד את השנה בלי להפסיד, וייתכן שאחת מהן אף חוששת ליותר מכך. האם מישהו במשרד התקשורת נתן דעתו על כך כשחשב על התבונה שבהכנסת שחקן שישי לשוק הסלולר?

אחת מהכוונות של הרפורמה בשוק הסיטונאי הקווי הייתה להוריד את הרווחיות העודפת של בזק, איך בדיוק זה יקרה עכשיו כשסלקום ופרטנר נחתכו במחצית משוויין בתוך כמה שבועות? הוועדים בחברות הסלולריות יושבים על צוואר המנכ"לים ולא יתנו להם לפטר עובדים אלא אם כן ישלמו היטב לכל פורש. מדובר בהוצאה של מאות מיליוני שקלים, אז האם זה מעניין מישהו במשרד התקשורת?

אירופה כמשל

כאן נכנסת לתמונה התגובה האוטומטית של השיח הציבורי הכושל במדינת ישראל. כל אזכור של משבר מקוטלג כאיום-סרק, ומי שמעז לדבר על איזונים ובלמים הוא אנטי-תחרותי, והוא בעד שמירת הסטטוס-קוו.

במילים אחרות, כל אחד שטוען כי חובה על הרגולטור לדאוג לתעשייה, על מנת שתהיה כאן תעשיית סלולר מתקדמת ולא מפגרת כמו בשנים האחרונות - מוקע אל עמוד הקלון כמשרתם של הטייקונים. תמיד, אבל תמיד, אנחנו לומדים דרך הרגליים במקום דרך הראש.

באירופה, נציבות האיחוד לענייני תקשורת הבינה מזמן שרגולציה כושלת שלא חשבה על קידום התעשייה, הובילה למשבר שהותיר את אירופה אחרי כל העולם בתחום ההשקעות ברשתות תקשורת מתקדמות. ומה אצלנו? האירופאיים קוראים להפקת לקחים ועוסקים בכך במרץ על מנת להיות מוכנים לדור החמישי בסלולר. שמעתם מישהו במשרד התקשורת מדבר על כך? למה אנחנו לא מכריזים על יעד - להיות בין הראשונים בהטמעת הדור החמישי. הטכנולוגיות הכי מתקדמות הם כאן אצלנו.

כמו שהיה קשה לבצע את הרפורמות בסלולר, עכשיו קשה יותר לגמול את הציבור מארוחות החינם שהתרגל אליהם. קחו את איטליה כדוגמה, מדינה טיפה יותר גדולה מישראל שעיכבה את ההשקעות בדור הרביעי במשך כמה שנים בגלל היפר-תחרות. פשוט לא השקיעו. מקובל לחשוב, ובצדק, שתחרות מובילה להשקעות, אבל בשוק שבו ברור שאין מקום ל-6 מפעילים, התחרות לא תוביל להשקעות יותר גדולות - להיפך.

ללמוד מדני רוזן

אם יש דמות אחת שצריך ללמוד ממנה זה דני רוזן, מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר, שכפה על החברות הסלולריות תדרים עוד לפני שהן בעצמן ידעו שיזדקקו להם. בתחילת שנות האלפיים כאשר הדור השלישי נכנס לעולם דאג רוזן להוציא את התדרים למכרז בשלב מאד מוקדם והחברות התקוממו נגד המהלך שלו.

רוזן התעקש, ומה קרה? מדינת ישראל הפכה להיות אחת המדינות המתקדמות ביותר בעולם בתחום הסלולר בזכות ההחלטה שלו. זה מה שנדרש ממנהיגים, ללכת נגד הזרם. היום כששואלים את משרד התקשורת מדוע לא משחררים תדרים נוספים, כמו למשל תדרים שפונו על-ידי הצבא בתחום ה-2,600 מגה הרץ, הוא משיב כי החברות לא ביקשו.

האם יש בישראל רשתות סלולר טובות יותר או פחות מאשר לפני שנתיים? התשובה היא חד-משמעית לא. יש יותר ניתוקים ברשתות, יש שירות הרבה פחות טוב, יש פיגור אדיר בהכנסת הדור הרביעי, והכי מדאיג - לא נראה שזה הולך להשתפר. מישהו מדד את הירידה בפריון כתוצאה מהעובדה שאנחנו מפגרים במשך שנים בדור הרביעי?

אז התחרות המבורכת עושה לנו טוב, אבל מה הקשר בין שחקן שישי שרוצים להכניס לתחרות בסלולר? איזו בשורה יביא שחקן שישי לשוק (וכאן אין מילת ביקורת על חזי בצלאל שזכה במכרז וייהפך לשחקן השישי, שהוא איש רציני מאוד, ומעשיו למען מדינת ישראל בשקט ובהסתר מוכיחים זאת), כשכולם יודעים מראש שב-5 שחקנים השוק לא מתאזן, ועוד מחלקים לו תדרים במחיר מסובסד כדי שיוכל לסחור בהם. הבעיה שהרגולטור אף פעם לא משלם את מחיר כישלונותיו - זה אנחנו שמשלמים.

עכשיו השוק נמצא בעיצומה של סערה שתחכה לשר תקשורת חדש שאין לקנא בו. שר חדש יידרש לאומץ רב מכיוון שהוא יהיה זה שיצטרך לאשר מיזוג בשוק, ועל-ידי כך גם להיות זה שיירשם שבקדנציה שלו המחירים עלו. במציאות הפוליטית בישראל לא בטוח שיש אחד כזה.

בקרוב או במאוחר השאלות ששר תקשורת ורשות ההגבלים יידרשו להן הן מצומצמות: האם לנהל את המשבר ולאשר מיזוג בשוק - או לתת לחברות להמשיך ולהישחק עד שמישהי תרים ידיים?

אפשרות שנייה היא לבוא ולהגיד שאם רוצים 6 מפעילים, חייבים להכניס תיקונים בהסכמי איחוד הרשתות, כך שהמעמסה תתחלק בצורה יותר הוגנת בין שחקנים חדשים לוותיקים. הסיכוי לכך מאד נמוך, כי בישראל חייבים לנסות את כל מה שבעולם נכשלו בו ורק אז לתקן.