רצח, הזנחה ונקמה: סיפורו העצוב של הירקון

"לפני 4 שנים וחצי יצאנו לרכיבת אופניים בירקון. השמש זרחה הציפורים צייצו מסביב והכל היה נראה פסטורלי וירוק, ועלתה לנו מחשבה לצלם את סרט הטבע הישראלי הראשון שהגיבור שלו יהיה הירקון", מספרים אבי לוי ואבי בלקין, שיצרו את הסרט "פתלתל" על הירקון.

הם אירגנו ציוד וקמו מוקדם בבוקר ויצאו לצלם בנחל המוכר, שמתחיל את דרכו מאזור השומרון ונשפך לים אחרי 28 ק"מ בשפך הירקון, ליד רידינג. "בסוף היום היה לנו כמה שוטים של ציפורים, קצת חיות כלואות בפינת הליטוף ושבלול מטפס באיטיות על בקבוק פלסטיק", מספרים היוצרים. "הבנו שסרט טבע לא יהיה פה ואז הכתה בנו המחשבה 'רגע, מה בעצם קרה לירקון?'".

בלקין ולוי אומרים שכולם מכירים את הירקון כתעלת ביוב אסונית, מזוהמת ומסריחה, אבל אף אחד בעצם לא יודע למה הטבע שלנו נראה ככה. "לכן יצאנו לשנתיים של תחקיר כדי לחשוף את סיפורו של הירקון, וגילינו שורה של תגליות שהיממה אותנו", הם מספרים על מה שהניע אותם ליצור את הסרט. ואכן, הסרט מצולם בזוויות מרהיבות ובטכניקות צילום שאנו פחות רגילים אליהן. כמעט ולא רואים את האנשים שמדברים בסרט, אך לא פעם אנו מכירים את קולם, וכל זאת כדי לתת לירקון את הכבוד המגיע, ואין ספק שמגיע לו.

קודם כל הירקון היה נהר! אמיתי! עם מפלים שוצפים ומים צלולים, היו הרבה מאוד כפרים ערביים וטחנות קמח סביב הירקון, ובעיקר היה נהר לפני שכולם התחילו לקרוא לו בשם "ירקון". הנחל מוזכר בתנ"ך כגבול נחלת שבט דן עם שבט מנשה (יהושע מ"ו) ונחשב לנחל הגדול ביותר במערכת נחלי החוף בארץ.

בתחקיר שלהם גילו בלקין ולוי דברים שאולי רובנו לא ידענו, או שכחנו, על הנחל. "גילינו גם את הסיפור המושתק ומושכח של המושבה הציונית הראשונה על גדול הירקון שנקראה 'ירקונים' והתפצלה מפתח תקוווה, ואת הסיפור הטראגי של האנשים האלו שחלמו להתמזג עם הארץ הזאת ולהיגאל בנופיה", הם מספרים וממשיכים. "גילינו גם שערב קום המדינה היה רצח בגן הוואי, שהיה בית קפה גדול מאוד לגדות הירקון בבעלות משותפת של יהודים וערבים, ושהרצח הזה גמר תקופה יפה של דו-קיום לגדות הירקון ובעצם היווה את יריית הפתיחה למלחמת העצמאות".

אבל התגלית הכי גדולה מבחינתם הייתה, שעם פתיחתו של מפעל ירקון נגב ביולי 1955, החלו לשאוב את מי הירקון אל הנגב ומאז ועד היום נשאבים כמעט כל מימיו החוצה מהאפיק. "השאיבה הזאת והאידיאולוגיה של בן-גוריון הביאה בעצם למצב שבו רוב האנשים שחיים בישראל לא ראו בכלל את הירקון כנהר, לא ידעו שהוא כזה והתייחסו אליו כאל תעלת ביוב זניחה ואז במשך עשורים זיהמו והתעלמו ממנו עד שהירקון החל לנקום", הם אומרים.

ואחרי שנתיים של תחקיר וצילום בלתי פוסק, עם ראיונות של עשרות אנשים, הם הגיעו לתוצאה הסופית שנקראת "פתלתל". "הסרט הוא פורטרט דוקומנטרי ששם את הנוף במרכז הסיפור, כגיבור ולא רק כרקע", מספר לוי. "דרך מסע שיט בן זמננו לאורכו המפותל של הירקון אנו שומעים את רעשי הטבע ואת קולותיהם של האנשים שחייהם השתלבו במי הנהר, בכך שאנו נמנעים להראות בני אדם בסרט (למעט בחומרי הארכיון). נקודת המבט שלנו עוברת אל המים והגדות והשמיעה נהיית שווה בחשיבותה לראייה. התוצאה היא סרט טבע חברתי ראשון מסוגו שלוקח אותנו למסע סוחף במימיו של הירקון, מים שזורמים בלב החברה שלנו".

במהלך כל שנות עשיית הסרט ראיינו היוצרים כ-80 איש עם קרבה כזו או אחרת לירקון, עם סיפור או זכרון שנצרו בכספת הנוסטלגית שלהם על הנחל. בסרט עצמו שומעים רק את קולם ולבסוף נשארו כ-25 משתתפים, ביניהם רוני סומק. אריק איינשטיין. משה אגמי. עודד תאומי. תמר אלאור. ישראל גודוביץ. מיקי בן כנען. אבנר דה שליט. עדנה גורני. יפה ברלוביץ. שלמה זנד. עמי סניטובסקי. נאווה סמל. מושיקו סילבס. אילן קוץ. מאירה יגיד חיימוביץ. חיליק מגנוס. חוני המעגל. עזריה אלון. זלי גורביץ. יאיר גרבוז. מוקי צור. רוביק רוזנטל. עודד מנדה לוי. אסף זלצר.

"בנוסף לאותם 25 משתתפים, היו אנשים נוספים שהתראיינו לסרט ולא נכנסו אליו, אך תרמו המון לתחקיר הסרט", הם מוסיפים.

ולסיכום, מה צופן העתיד לירקון? "יפעילו אותו עם שלט רחוק מאיזה בניין של העירייה", אומרים בלקין ולוי. "בבוקר יכנסו מים לאפיק ואז בלילה הם יחזרו כשבמהלך היום הם יסוחררו בכמה תחנות לאורכו. יהיה גם google virtual yarkon שיחליף את הצורך לילדים ומבוגרים ללכת ולחוות את הירקון…".

וברצינות, לדעתם של היוצרים "כל עוד לא יהיה פה שינוי אמיתי בתפיסה, שלפיה הטבע הוא משאב, משהו שאנחנו יכולים לנצל לצרכינו בלי לתת על זה דין וחשבון, וכל עוד לא נבין ש-מים זה נושא ערכי ושהיחס של חברה לטבע סביבה מגדיר את היחס שלה לעצמה ובעיקר מגדיר את היחס בין אדם לאחר סביבו, אז התחזית למעלה בהחלט יכולה להתממש. דברים מטורפים מזה כבר קרו בירקון".