מבחן דרכים: הונדה אקורד הייבריד - חשמל בכפות ידיך

תעשיית הרכב האמריקנית בדילמה. עד לפני כשנה, כאשר מחירי הנפט נמצאו בנסיקה עקבית, נחשבו המכוניות ההיברידיות למנוע צמיחה בשוק ומילאו שני תפקידים חשובים: הן איפשרו ליצרנים לעמוד בדרישות הסביבתיות ההולכות ומחמירות של הממשל הפדרלי וענו על הביקוש של צרכנים מודעי-חיסכון. כתוצאה הן מכרו בכמויות אדירות, במיוחד בקליפורניה שבה המס על בנזין הוא הגבוה בארה"ב.

אבל כיום, כשמחיר ליטר בנזין שם זול יותר ממחיר ליטר בירה, המצב משתנה. המכוניות ההיברידיות (והחשמליות) אמנם עדיין נקיות וידידותיות יותר לסביבה, אבל האמריקני הממוצע מתעניין בזיהום האוויר בערך כמו שהישראלי הממוצע מתעניין בפוטבול. כלומר, אם מוציאים מהמשוואה ההיברידית את החיסכון בהוצאות - נשארים עם ביקוש שבחודשים האחרונים צונח בקצב מהיר.

מה שרע לאמריקנים, לפחות במקרה הזה, דווקא טוב לישראלים, שעדיין משלמים על הדלק כמעט פי שלושה מהאמריקנים. ואם בעבר הביקוש למכוניות היברידיות בארצות הברית עלה על ההיצע והמחירים שמרו על יציבות, כיום יכולים שוחרי הייבוא האישי וסוחרי הייבוא המקביל למצוא בארצות הברית הרבה מציאות וליהנות מהטבת המס על המכוניות הללו בארץ.

אחת הנהנות בפוטנציה היא הונדה אקורד הייבריד האמריקנית, שמגיעה אלינו בחסות הייבוא המקביל של "אלבר". חיצונית, זו מכונית שונה מאד מהאקורד היפנית/אירופאית שמוכרת לנו היטב. היא נמתחת לאורך רציני של כמעט 4.9 מ' ומחצינה עיצוב יוקרתי, חלקלק וזורם, שנראה שקט מספיק עבור פנסיונרים מבוססים אך יכול לקסום גם למנהל ישראלי צעיר ושוחר סטטוס. בצבע הנכון (שחור במקרה שלנו) ועם חישוקים נאים, היא נראית יקרה הרבה יותר מכפי שהיא באמת.

כמו כל מוצר שמיועד לשוק האמריקני, תא הנוסעים של האקורד הייבריד מאמץ את המוטו "כמה שיותר, יותר טוב". מפתני הכניסה רחבים מאוד, המושבים הקדמיים תוכננו עבור לובשי מכנסיים במידה XXL, המושב האחורי יכול לאכלס שלושה מבוגרים ומרחב הרגליים מאחור לא יקפח גם את אלה שנועלים מגפי בוקרים במידה 12 (אמריקנית). רק תא הנוסעים מאכזב מעט בנפחו בשל הבליטה הלא צנועה של תא הסוללה מאחור.

עיצוב עמדת הפיקוד אופייני ומציג מערך קלאסי של מחוונים, קווים נאים עם צבעים בהירים שמעניקים תחושת מרחב, וכמובן מסך LCD גדול ועתיר אפליקציות ושירותי און ליין, שהוא היום פריט הכרחי כמעט בכלי רכב בארה"ב. הצד ההיברידי במערך הפיקוד צנוע יחסית וההסתגלות לתפעול האקורד הייבריד קלה.

איכות הייצור מרשימה ובידוד הרעשים הוא בליגה של מכונית יוקרה, אולי תודות למערכת אקטיבית לביטול רעשים. רמת האבזור של גרסת הבסיס תקנית למדי ומי שרוצה לחוות את מערך ההיי-טק הצפוף שעליו גאוותה של הונדה יצטרך להזמין את הגרסה היקרה יותר.

שני דברים עולים לתודעת הנהג מיד עם ההתנעה. הראשון הוא זמזום רקע חשמלי, שבוקע מתא המנוע ומלווה את הרכב בקילומטרים הראשונים של הנסיעה כשהרכב נע על כוח חשמלי בלבד. אנחנו לא בטוחים אם הזמזום הזה הוא באג הנדסי או הברקה שיווקית, מכיוון שהוא תורם לא מעט לתחושה העתידנית של הרכב ולבטח נשמע יותר מעניין מהשקט הטוטאלי של ההיברידיות הרגילות.

הדבר השני הוא מחשב המנוע, שמבשר לנהג כי לרשותו טווח נסיעה של יותר מ-1,000 קילומטרים בטרם יתרוקן המיכל. זו בהחלט לא בשורה שגרתית, ודאי לא במכונית מנהלים אמריקנית גדולה. בארה"ב האקורד מוצעת גם בגרסת פלאג-אין היברידית עתידנית, אך גם למערכת ההנעה ההיברידית הרגילה שמשווקת אצלנו אין מה להתבייש. המערכת משלבת מנוע 2 ליטר בנזין מהדור החדש של הונדה, מנוע חשמלי רב עוצמה וסוללת ליתיום מקוררת. כל המכלול הזה מייצר הספק משולב של 196 כוחות סוס ומגיב במרץ רב לפקודות הנהג.

הבעיה היא בתיבה האוטומטית הרציפה, שתחת עומס של האצה בריאה או עלייה מותחת את הסל"ד לטריטוריה קולנית וטורדנית, כאילו נוזפת בנהג "בשביל מה קנית היברידית אם אתה נוהג כמו ברברי?". מכיוון שלתיבה הזו אין מנגנון כלשהו לשליטה ידנית בהעברת ההילוכים, אין לנהג ברירה אלא להסתגל לאופי הפולני שלה ולסגל שיטת נהיגה חלקה ורגועה.

בנהיגה חלקה האקורד נינוחה ושקטה, ובקושי נשמעת ב-140 קמ"ש וצפונה. איננו יכולים לאשר את הנתון הממוצע של 20 ק"מ לליטר עליו מצהיר היצרן, אבל אין בעיה להשיג צריכה ריאלית של 15 ק"מ לליטר וטווח נסיעה מרשים מאוד בין תדלוקים. המצב החשמלי מאפשר לנוע כמה מאות מטרים על כוח חשמלי בלבד, כמו אצל טויוטה, אך בעיקר גימיק.

חלק גדול מההיברידיות מחייבות את הנהג להסתגל לתחושת היגוי מלאכותית ומנותקת ולתחושה מוזרה של הבלמים, שנובעת מהשימוש במערכת למיחזור אנרגיית ההאטה. האקורד לא שייכת לאסכולה הזו והיא מציעה היגוי נעים ומאוזן היטב, שאולי אינו חד כמו במכוניות סאלון אירופאיות אבל עדיין משאיר את הנהג בתמונה. גם הבלמים מציעים תחושה הדרגתית ומאוזנת. פרט לכך, זוהי מכונית נעימה לנהיגה נמרצת, עם כיול טוב של הבולמים, שמאפשר ספיגה טובה מאוד של מהמורות אבל עדיין שומר על נטיית גוף מרוסנת על כבישים מתפתלים.

אקורד היייבריד בגרסה ההתחלתית המיובאת לארץ עולה מעט פחות מ-200 אלף שקל - 30 אלף שקל יותר מהאקורד בנזין הבסיסית שמשווקת בישראל וכ-15 אלף שקל מעל גרסאות הבסיס של קאמרי הייבריד, שמשווקת אלבר עצמה (ובקרוב גם היבואן הרשמי). צריך עוד לראות איך יתמודד מערך השירות של היבואן החדש עם המכונית המורכבת הזאת, אבל אין ספק שבמחיר הזה מקבלים מכונית מנהלים ראויה, עם שם מותג נחשק ומצפון סביבתי מכובס למהדרין.

חלק מהמתחרות

 הונדה אקורד היברידית

טויוטה קאמרי הייבריד

היריבה של האקורד הייבריד בארה"ב ובארץ מציעה ממדים דומים ומנוע 2.5 ליטר עם סוללה מקובלת. הטויוטה היא איטית יותר אך חסכונית מאוד ומציעה את האיכות המוכרת של טויוטה. מחירה באלבר מתחיל ב-184 אלף שקל. בקרוב יציע גם היבואן הסדיר דגם בסיס מוזל

פורד מונדיאו הייבריד

השנה תנחת כאן גרסה היברידית של פורד מונדיא עם מנוע 2 ליטר בנזין, סוללת ליתיום ומנועים חשמליים רב עוצמה. היא מסוגלת לנוע במהירות עד 135 קמ"ש על חשמל ולהחזיר קרוב ל-25 ק"מ לליטר. דירוג בקבוצה ירוקה 2 מבטיח מחיר אטרקטיבי.

יונדאי סונטה וקיה אופטימה הייבריד

קיה ויונדאי ממשיכות לבחון יבוא של מכוניות המנהלים ההיברידיות מארה"ב, המציעות אבזור נאה וביצועים טובים תודות למערכות הנעה היברידיות. עד כה הן לא היו זכאיות להטבת המס, אבל שדרוג הדגם צפוי לפתור זאת.