פייסבוק מחצה את אבי לן כמו ג'וק. כדאי לו לתבוע אותה?

בשנים האחרונות רשתות חברתיות מהוות חלק חשוב בחיינו הפרטיים והעסקיים. הדף האישי והדף העסקי נתפס, ובצדק, כקניינם הפרטי של הגולשים, כתעודת הזהות שלהם, כדרך מרכזית לקשר בינם לבין החברים האמיתיים או הוירטואליים. אצל רבים, המדובר בקשר בינם לבין העולם: קבלת תגובות, ניהול שיח ציבורי וכדומה.

תארו לכם שקמתם בוקר אחר וגיליתם שחברת פייסבוק סגרה את הדף האישי או העסקי שלכם, והיא עושה זאת רק בגלל שהיא פייסבוק, והיא החליטה שלא התנהגתם כהלכה. בלי לבקש אישור מבית המשפט, בלי לאפשר לכם לנסות ולהתגונן כנגד רוע הגזירה, בלי לאפשר לכם לתקן את הטעון תיקון.

זה מה שמפעילי הדף "סטטוסים מצייצים" טוענים שפייסבוק עשתה להם, כאשר הדף הפופולרי מינף את הצלחת למכירת סטטוסים - בניגוד לתקנון של פייסבוק.

בימים האחרונים החליטה פייסבוק לעלות מדרגה נוספת בהפעלת כוחה, כאשר סגרה גם את הדפים האישיים של מפעילי האתר; דפים שעל-פי פרסומים שימשו להובלת הקמפיין נגד סגירת הדף העסקי.

פייסבוק טוענת כי הפעלת הכוח מצידה מוצדקת, הואיל ובעלי האתר חרגו מהמדיניות המוצהרת האוסרת פרסום סטטוסים בתשלום. המשמעות המעשית של אמירות ראשי החברה והתנהלותה ברורה: הגולשים הם אורחיה, דפי הגולשים בה הם קניינה, ברצונה היא תארח אותם, וברצונה תסלק אותם בבושת-פנים.

פרשת "סטטוסים מצייצים" מעלה שתי שאלות משפטיות חשובות:

1. מה ההצדקה לאפשר לתאגיד פרטי, שהינו דה-פקטו מונופול - לשמש כרגולטור ולכפות על הציבור כללים הנראים ראויים בעיניו?

כאשר מדובר בעסק המתחרה בשוק החופשי, אין נזק גדול כאשר עסק מנסה לכפות כללים מסוימים על ציבור לקוחותיו. לקוח שאינו מסכים לכללים יילך וירכוש שירותים אצל המתחרה. עסקים שיכתיבו כללים נוקשים ולא ראויים "ייענשו" על-ידי התחרות החופשית: עסקיהם ייפגעו, והם יתאימו את הכללים לטעמיו של ציבור הצרכנים.

ברור שאין זה המצב במקרה של פייסבוק. פייסבוק הינה מונופול במובן זה שכל אחת מצרכניה (כשלעצמו) אינו יכול לבחור להחליפה בספק אחר, הן בשל שיעור החדירה של פייסבוק ביחס למתחרים, וחשוב לא פחות בשל העלות השקועה של בעל הדף בתכנים שכבר העלה ובחברים שאסף לאורך השנים. על מונופולים, נזכיר, חלים כללים מחמירים הכפופים לחוק ההגבלים העסקיים.

2. האם פייסבוק יכולה לשמש גם מחוקק, גם שופט וגם מוציא לפועל של גזר הדין? במקרים בהם גוף פרטי צבר כוח מעין "שלטוני", החילו עליו בתי המשפט את כללי המשפט המינהלי, המחייבים רשויות שלטון. גופים פרטיים-שלטוניים אלה כונו על-ידי בתי המשפט "גופים דו-מהותיים".

רשימת הגופים הדו-מהותיים הורחבה מאוד במהלך השנים, והיא כוללת מוסדות בנקאיים, מוסדות המעניקים שירותים ציבוריים (כגון חברה קדיש"א) ועוד.

החלת המבחנים שנקבעו בפסיקה לזיהוי גוף דו-מהותי מובילה באופן חד-משמעי למסקנה כי פייסבוק הינה גוף כזה, וכי יש להחיל עליה את כללי המשפט המינהלי. פייסבוק מרכזת כיום כוח אדיר, מעל ומעבר לגופים דו-מהותיים שהוכרו עד היום, ואין כל טעם המצדיק לאפשר לה להפעיל את כוחה ללא מוסרות המשפט המינהלי.

להחלת כללי המשפט המינהלי על פייסבוק יהיו השלכות רבות. בין היתר תחויב פייסבוק ב"החלת כללי הצדק הטבעי" על פעולות פוגעניות, אותם כללים משפטיים שנועדו להגן על האזרח הקטן מפני השלטון.

בין היתר מחילים כללים אלה את החובה לשמוע את טענותיו של הנפגע בטרם תתקבל החלטה הפוגעת בו (הזכות לשימוע), החובה לנמק את ההחלטה הפוגעת, וחשיפה לביקורת שיפוטית.

עם החלת כללים אלה ניתן יהיה לוודא כי פייסבוק מפעילה את כוחה באופן שוויוני, מטעמים ראויים ותוך שיקול-דעת סביר. כך לדוגמה, ניתן יהיה לבדוק אם פייסבוק אכן הפעילה את הקריטריון האוסר סטטוסים בתשלום על כלל האתרים הרלוונטיים כטענתה - או בחרה באופן שרירותי רק אתר מסוים (כפי שטוענים בעלי "סטטוסים מצייצים").

בוודאי שאין לאפשר לפייסבוק לנצל את כוחה לצורך השתקת מבקריה: מנהלי הדף טענו כי כך עשתה פייסבוק כאשר סגרה את דפיהם האישיים, כשאלה שימשו להובלת קמפיין נגד סגירת הדף על-ידי פייסבוק. מדובר בפגיעה קשה בחופש הביטוי, שאין להשלים עימה.

העולם הווירטואלי נעשה משמעותי יותר ויותר בחיינו. בהתאמה, הגורמים השולטים בעולם הווירטואלי - ובוודאי שפייסבוק נמנית עמם - צוברים כוח ועוצמה חסרי תקדים. יש הצדקה להידוק הביקורת השיפוטית על תאגידי ענק אלה ולהגבלת יכולתם להפעיל את כוחם.

■ הכותב הוא שותף במשרד עורכי הדין יעקב סלומון, לפשיץ ושות'. אין לכותב כל קשר לדף "סטטוסים מצייצים" או לפייסבוק.