מחזיקים אצבעות לדראגי

בישראל, כידוע, אין כרגע מדיניות פיסקלית, אין תקציב, אין ממשלה, והמדיניות המוניטרית הגיעה לקצה גבול יכולת התמרון שלה, אלא אם כן יוחלט על חזרה להקלה כמותית כדי להוריד את הריבית במשק. בתנאים אלה, רק גורמים חיצוניים למשק הישראלי יכולים לשנות את תנאי הבסיס שבהם הוא פועל.

זעזוע חיצוני כזה התרחש בסוף השבוע שעבר, כאשר מריו דראגי, נשיא הבנק המרכזי האירופי, הודיע על תוכנית הרחבה כמותית של 1.2 טריליון אירו. דראגי הגיע למסקנה שהמדיניות הפיסקלית באירופה אינה מסוגלת להתגבר על החרדות של גרמניה, ובמקום לעודד צמיחה היא עודדה דפלציה, אבטלה, חנק וייאוש. כדי להציל את האירו, את האיחוד האירופי ואת העתיד של דרום אירופה, הוא החליט שהגיע הזמן למהלך משלו.

מהלכו של דראגי הביא, באופן מיידי, להתחזקות ניכרת של השקל לעומת האירו, בכמעט 2.5% ולפיחות של 0.7% של המטבע המקומי מול הדולר. בסך הכול, כך אפשר להעריך, ההשפעה על המשק, ברמת המקרו, תהיה חיובית, אם כי היא תהיה שונה מאוד מחברה אחת לאחרת, בהתאם לחשיפה של כל אחת לאירו ולדולר. יהיו חברות אשר ייפגעו במיוחד אם היצוא שלהן נקוב אירו והתשומות נרכשות בדולרים.

היחלשות נוספת של האירו יכולה להתרחש כבר בימים הקרובים, כאשר יתבררו התוצאות של הבחירות ביוון. במקרה קיצוני, השפעות החשיפה המטבעית על חלק מהחברות בישראל עשויות להיות משמעותיות, אם כי חלק מהן כבר מגולמות בשערי החליפין ובעסקאות גידור של המגזר המייצא בישראל.

עיקר ההשפעה על המשק המקומי תורגש רק בהמשך הדרך, כאשר יתברר עד כמה דראגי הצליח לממש את היעדים שהציב לעצמו. בתרחיש האופטימי, אם יתברר שהשווקים מתחילים להאמין שהפעילות הכלכלית בגוש האירו תתעצם, וגרמניה מצליחה להתגבר על חרדותיה, הרי שהאירו יתחזק, והדבר יקזז חלק מההחלשה הנוכחית במטבע האירופי לעומת הדולר.

התרחיש האופטימי גם מתבסס על ההנחה כי התאוששות בכלכלות גוש האירו, אפילו חלקית, תביא לעלייה בביקושים ולגידול בהיקפי הסחר העולמי, והדבר ישתקף בנתוני היצוא של ישראל, אשר כבר כמה חודשים מראים סימנים של התאוששות. בתנאים אלה, בנק ישראל יוכל להודות לדראגי, שחסך ממנו את הצורך להתמודד עם שיעור צמיחה נמוך בעזרת כלים מעטים. גם הממשלה הבאה תצא לדרך עם מעט רוח גבית.

מצד שני, קיים התרחיש הפסימי, שבמסגרתו מהלכו של דראגי מביא לאובדן אמון בו מצד ממשלות באירופה, המשקים החלשים לא מגיבים, והשווקים הפיננסיים מגיעים למסקנה שההרחבה הכמותית תוביל למשבר גדול. משבר אמון כזה יסכן את קיום האירו ויכניס את כלכלת האולם למערבולת לא פשוטה. ברור שמשקים קטנים ופתוחים, כמו ישראל, ייפגעו מיידית ממצב זה.

יש להניח שמריו דראגי פעל כפי שפעל מתוך אמונה שאין לו ברירה, ושהוא חייב ליטול את היוזמה, מכיוון שהסיכוי להצלחה גבוה מהסיכון של כישלון. בעולם של אי ודאות, אין לבנק ישראל מה לעשות פרט להחזקת אצבעות לנגיד האירופי.