קיצוני או ריאליסט? מה מניע את מי שאמור להיות ר"מ יוון

הן היו מחאות הסטודנטים הגדולות ביותר מאז המחאה של 1973 בבית הספר הפוליטכני באתונה שסייעה בהפלת משטר הגנרלים ביוון. סטודנטים שזעמו על רפורמות שהציעה בסוף שנות ה-90 ממשלת מרכז-ימין שהיו מבטלות הטבות כמו ספרי לימוד בחינם, השתלטו על יותר מ-90% ממוסדות החינוך והאוניברסיטאות ברחבי המדינה.

כדי לתאם את דרישותיהם, מנהיגי סטודנטים מרחבי אתונה התכנסו בבית ספר תיכון אחד, אמלוקיפוי. מול האסיפה הזו ניצב נציג בית הספר המארח, תלמיד בן 16 מליגת הנוער הקומוניסטי המקומית, אלקסיס ציפראס.

רבים מהתלמידים, בייחוד מהשוליים בשמאל, הטיפו לרפורמה רדיקלית במערכת החינוך במדינה. "לא רוצים בחינות, לא רוצים ציונים, רוצים בתי ספר פתוחים", מספר מתיאוס צימיטקיס, עיתונאי אתונאי שהיה אחד ממנהיגי הסטודנטים באותה אסיפה.

אבל לא ציפראס. למרות הרקע הקומוניסטי שלו, הוא דרש רק דבר אחד: לבטל את הרפורמה הממשלתית. למרות שהמחאות החריפו _ מורה אחד נהרג בהתנגשויות בין קבוצות תלמידים יריבות בינואר 1991 ציפראס, שהפך לאחד ממנהלי המו"מ הראשיים עם הממשלה, התעקש על שלו. כעבור שלושה חודשים, הממשלה פיטרה את שר החינוך שלה וביטלה את הרפורמות שתכננה, והמחאה הסתיימה.

חלפו 25 שנים, וציפראס, כעת בן 40, נמצא על סף מינויו לכהונת ראש ממשלת יוון כמנהיג סיריזה, מפלגת השמאל החדש הרדיקלית שצפויה לזכות בבחירות הכלליות המוקדמות היום (א'). אם כך יהיה, סיריזה תהפוך למפלגה הפופוליסטית הראשונה בגוש האירו שתעלה לשלטון מאז היכה משבר החובות את הגוש הזה בשנת 2010.

המקורבים לציפראס אומרים שהאיכויות שהוא הפגין באותו מאבק פוליטי ראשון בשנות ה-90 - בגרות על-טבעית, יכולת שכנוע ונטרול של דרישות קיצוניות יותר, התמקדות עקשנית ביעד העיקרי - הן אותן האיכויות שמאפיינות כל שלב בעלייתו המדהימה.

"מה שהוא אומר הוא - גם אם יש לך האג'נדה הכי נהדרת, והתוכנית החכמה ביותר, אם אתה לא חזק מספיק כדי ליצור רוב ליישם אותה, היא תישאר רק על הנייר", אומר ניקוס פפאס, ראש המטה של ציפראס.

אבל אותן הנטיות שלו גורמות למבקריו לטעון שבמקום דימוי האידיאליסט הגיבור שהוא מציג לבוחרים היוונים, ציפראס הוא למעשה פוליטיקאי ציני ומחושב הרבה יותר, שמשתמש בכריזמה ובפניו הנעריות הנאות כדי להקרין דימוי ידידותי כאשר הוא ממרפק את דרכו אל הצמרת.

"שאפתן מאוד"

"אני חושב שהוא שאפתן - מאוד", אומר חבר לשעבר בוועד המרכזי של סיריזה שהתנתק ממנה עם עלייתו של ציפראס. "הדבר שהכי מניע אותו הוא הרצון להיות ראש ממשלה".

אפילו קודמו של ציפראס כמנהיג סיריזה, אלקוס אלבאנוס, תוהה אם הרטוריקה של המפלגה תואמת את כוונותיה האמיתיות. "למפלגה יש שורשים רדיקליים בשמאל, אבל סיריזה היא כיום מפלגה מתונה", אומר אלבאנוס, שנחשב בעיני רבים למי שקידם את ציפראס במפלגה.

ציפראס עצמו מתלוצץ רק למחצה כשהוא מודה שיש במפלגתו אנשים שמגדירים אותו כ"רוצח סדרתי", שסילק מדרכו מנהיגים רבים מדור המייסדים של סיריזה, כמו אלבאנוס. כך או כך, השאלה אם ציפראס הוא מנהיג אידיאליסט שנחוש בדעתו להפוך סדרי עולם בגוש האירו, או עושה עסקאות קר-מזג שמוכן להתגמש בנושא תנאי סיוע החירום שיוון קיבלה, 245 מיליארד אירו, כבר מזמן איננה רק רכילות מסקרנת במסדרונות הפוליטיים של אתונה.

פחות מחודש אחרי שראש הממשלה הבא ייכנס לאחוזת מקסימוס, המעון הרשמי, תוכנית החילוץ של יוון בת חמש השנים אמורה לפקוע. חודש אחר כך יגיע מועד פירעון 4.3 מיליארד אירו. רבים מיודעי הדבר מאמינים שללא היפוך מדיניות חריף של ציפראס, יוון תיכנס לחדלות פירעון, תצית מחדש את הפאניקה בשווקים, ואולי אפילו תיאלץ לנטוש את המטבע האירופי.

"אני איש של פשרות, מפני שאני רוצה מטרות מציאותיות", אומר ציפראס בחיוך בלשכתו במטה סיריזה באתונה. "בו זמנית, אני נחוש מאוד אם אני יודע שחייב להיות מאבק".

מנהיג שמאל טיפוסי באירופה מגיע מרקע של איגוד עובדים או אקדמיה. הרקע של ציפראס הוא הדבר הראשון שמייחד אותו: אביו ניהל חברת בנייה קטנה באתונה, ומבחינה פוליטית הוא היה במרכז, והצביע בקביעות לפאסו"ק, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית המסורתית במדינה.

"זה היה בית פרוגרסיבי, מתקדם מאוד", אומר ציפראס. "המשפחה שלי לא הייתה שמרנית, אך היא השתייכה למעמד הבינוני".

למרות שהבית היה תמיד פוליטי, ציפראס החליט ללמוד דווקא בפוליטכניק, הטכניון של אתונה, הנדסה אזרחית כדי ללכת בעקבות אביו לתעשיית הבנייה.

חיידק פוליטי חזק

החיידק הפוליטי היה חזק, אך תחילת שנות ה-90 לא הייתה תקופה קלה לסטודנטים מהשמאל. כמו הדמוקרטים החדשים בארה"ב והלייבור החדש בריטניה, פאסו"ק אימצה את כלכלת השוק, והמפלגה הקומוניסטית היוונית נותרה בודדה במערכה עם קריסת ברית המועצות. ציפראס נמשך למפלגה חדשה שהוקמה על ידי קבוצת קומוניסטים לשעבר, שנקראה סינספיסמוס. המפלגה הזו ניסתה לבצע מודרניזציה בשמאל הקיצוני היווני, תוך מאבק קשה.

"אם הייתה לך בת זוג, זו לא הייתה בחירה פופולרית במפלגה הזו", אומר אנדריאס קריציס, חבר הוועד המרכזי של סיריזה שהיה פעיל מפלגת סינספיסמוס בפוליטכניק. "כדי להיות מעורב בפוליטיקה בצורה קולקטיבית, להחזיק חברה נחשב למשהו מוזר וביזארי, כמו ללמוד עב"מים".

ביום השנה לציון התקוממות הפוליטכניק נגד הכת הצבאית ב-17 בנובמבר 1973, קריציס עמד נדהם והשקיף עם המפלגות הממוסדות שמילאו את רחבת האוניברסיטה בתומכיהן על כרוזים, עלונים וכוח אדם. קומץ אנשי סינספיסמוס שהיו בקהל היו ללא ציוד וללא תוכניות - לגודל כעסו של המנהיג שלהם.

ציפראס הגיע, הביט בנו ושאל: 'למה אתם מביטים זה בזה?'" נזכר קריציס. כשהקבוצה התלוננה שכל המקומות הטובים בעצרת נתפסו על ידי מפלגות אחרות, ציפראס אפילו לא הגיב. "לא הייתה לו תשובה. במקם זה הוא עלה לקומה השישית של הבניין הקרוב ביותר, לקח שולחן לימוד והוריד אותו לרחבה".

זו הייתה המנהיגות שגרמה לוותיקי המפלגה לשים אליו לב. אלקוס פלמבורריס, אחד ממייסדי המפלגה, הגיע לפוליטכניק כדי לצפות בבנו מתמודד בבחירות לאגודת הסטודנטים ב-1993. במקום זאת הוא מצא את עצמו נמשך לצעיר הנאה שהצליח לכבוש את אסיפת הסטודנטים עד כדי כך שרשימתו זכתה בבחירות.

"כשהאסיפה הסתיימה, ניגשתי לציפראס ושאלתי אותו, 'מה העניין אתך?'", אומר פלמבורריס, שהוא כיום הגורו הפוליטי של ציפראס. "הוא הגיב באיפוק שמאפיין אותו גם היום: 'זה לא היה כזה דבר גדול לעשות'".

בשנת 2000 הופקד ציפראס על ניהול ארגון הנוער של סינספיסמוס - בדיוק כאשר ההפגנות נגד הגלובליזציה החלו לשטוף את העולם. המחאות הללו לא רק עזרו להחיות תנועת נוער מנומנמת, אלא גם חשפו את ציפראס לעמיתיו ראשי המחאה ברחבי אירופה. "הוא ראה שזה העתיד של השמאל", אומר דימיטריס צנקופולוס, יועץ משפטי של סיריזה.

"אנחנו יורמים"

כדרכו, ציפראס ניסה לרכך את הקצוות הקשים והמחודדים של המפלגה, אבל חלק מדור המייסדים של סינספיסמוס החל לחוש שלא בנוח עם מה שהם ראו כנכונות של פעילים להזדהות עם קריאות לאלימות.

מריה דמנאקי, הנשיאה הראשונה של סינספיסמוס שהתפרסמה כגיבורת ההתקוממות ב-1973, פרשה מהמפלגה ב-2003. למרות שהיא סירבה לבקשה להתראיין, שני חברי מפלגה אומרים שהסיבה לפרישה הייתה הפלירט שניהלו גורמים במפלגה עם אלמנטים אלימים מהשוליים.

"הם לא ניסו לגנות את האלימות או להצדיק אותה, אבל הם ניסו להסביר את הרקע לאלימות, את הסיבות החברתיות. אתם מכירים את הגישה הזו", אומר ספירוס ליקודיס, אחד ממייסדי המפלגה.

ליקודיס עצמו יסתכסך עם ציפראס בהמשך, במהלך ויכוח על התגובה למהומות הרחוב שפרצו אחרי הריגת נער על ידי המשטרה בדצמבר 2008. המהומות הללו חוללו הרס ניכר באתונה, ויריבים פוליטיים האשימו את סיריזה בהסתה לאלימות. היו במפלגה שחשבו שצריך לנקוט עמדה נחושה יותר נגד אלימות. "בלי קשר לרקע או לאידיאולוגיה, טרור הוא טרור, וזהו פשע", אומר ליקודיס.

המקורבים לציפראס צוחקים על הטענות שהם תמכו באלימות. "אנחנו יורמים", אומר קריציס. "זו הייתה מפלגה של משוררים, זמרים, אנשים שהם לא מצ'ואיסטים מאוד. היינו מתבוננים זה בזה ושואלים: 'זה מה שהם אומרים עלינו?'".

"אף אחד מאיתנו לא נעצר אי פעם על ניפוץ חלון ראווה, אבל הייתה תסיסה חברתית, ושמענו את הקולות", אומר ניקוס ווציס, חבר פרלמנט מוביל של סיריזה שעזר לגייס את ציפראס למפלגה ב-1993. "אנחנו לא תומכים באלימות, אבל אנחנו אוהבים שאנשים יוצאים להפגין ברחובות".

ב-2008 הודיע במפתיע אלבאנוס שהוא מתכוון לפרוש מההנהגה. שלא כמו הפריימריס בבחירות לראשות העיר אתונה ב-2006 (ראו מסגרת), הודעתו של אלבאנוס על מינוי ציפראס ליורשו התקבלה ללא התנגדות.

אבל מה שיבוא בהמשך לא יהיה רק המשבר הראשון בעלייתו הפוליטית הכמעט חלקה של ציפראס לצמרת. בפוליטיקה היוונית, זה הפך גם למבחן רורשאך (מבחן הכתמים הפסיכולוגי הידוע) של איך הוא נתפס בציבור.

"החלטתי להתנהג כמנהיג"

אחרי שנה ראשונה קשה כמנהיג המפלגה, ציפראס מצא לפתע את עצמו מאותגר על ידי אלבאנוס, קודמו והפטרון שלו לשעבר, שרצה להוביל את המפלגה בבחירות הארציות של 2009. בראיון איתו, אלבאנוס מסרב לדון במאבק ההוא עם ציפראס, אבל אנשים ששוחחו איתו אומרים שהוא האמין שהוא אמנם העניק לציפראס את הנהגת סינספיסמוס הקטנה, אבל הוא עצמו עסק בהקמת סיריזה - הקואליציה הגדולה ביותר של מפלגות השמאל החדשות.

ציפראס אומר שהוא האמין שזו הייתה זכותו להנהיג את המפלגה בבחירות של 2009. לכן הוא החליט להתמודד מול הפטרון שלו לשעבר. "זה היה הרגע שבו החלטתי להתנהג יותר כמו מנהיג", הוא אומר, "זו הייתה הפעם הראשונה מאז שנכנסתי לפוליטיקה שביקשתי לעשות משהו. בכל הפעמים האחרות, ביקשו ממני לעשות דברים".

מבחינת תומכיו של ציפראס, זו הייתה עמידה חזקה ומרשימה, אבל בעיני פוליטיקאים רבים ביוון, זו הייתה ההוכחה הסופית לכך שציפראס ידרוך על כל אחד כדי להפוך לראש ממשלה. "אלבאנוס היה אבא שלו, האבא הפוליטי שלו", אומר חבר ועד מרכזי לשעבר.

אלבאנוס לא ויתר בקלות, והשמיע האשמות של כעס כלפי ציפיראס, אבל עמדתו הנחושה של המנהיג החדש אפשרה לו לכבוש את המפלגה. "זו לא הייתה חוויה טובה", הוא אומר ל"פייננשל טיימס", "אבל לפני כן הייתי נשיא לתקופת ניסיון. אחר כך הפכתי לנשיא המפלגה האמיתי, כי היה לי הכוח של אנשים".

בבחירות של 2009, המפלגה השיגה תוצאה מכובדת. כעבור שלוש שנים, ציפראס יערער את ליבת הממסד הפוליטי של אירופה, כאשר סיריזה תהפוך למפלגה השנייה בגודלה ביוון אחרי הדמוקרטיה החדשה (מרכז-ימין) בבחירות הראשונות מאז שהמשבר היכה ביוון.

למרות שמקורביו אומרים שהוא נשאר אותו האיש שהיה סטודנט לפני 25 שנים, אלו שחולקים עליו מתעקשים לטעון שציפראס השתנה - והפך למתון יותר ופחות אנטי-אירופי - כשהוא עלה לצמרת.

ציפראס כבר אב - חברתו מימי התיכון והוא מעולם לא מצאו זמן להינשא - ולכן הוא עם שתי רגליו על הקרקע. הוא לוקח את שני בניו הצעירים לבית הספר ברגל, וכשמתאפשר לו, הוא משכיב אותם לישון בדירתו הצנועה בשכונה מעורבת במרכז אתונה. מקורביו אומרים שהוא בו זמנית גם החלטי יותר, שמפגין מעת לעת טמפרמנט ששובר את החיצוניות השלווה שהוא מקרין בפומבי.

אי הוודאות לגבי מה שציפראס יעשה אם הוא יכהן כראש ממשלה היא כעת נושא השיחה בכל חוג פוליטי ביוון.

"הוא מוכן לדון ולהשתמש בכישורי מציאת הקונצנזוס שלו כדי למצוא פתרונות, להישאר נאמן ליעדי קיצוץ החובות והגירעונות שהמדינה התחייבה להם - אבל בכלים אחרים ועם פוליטיקה אחרת, בלי צנע", אומר פלמבורריס. "הוא לא אחד שמטיח את הראש בקיר, כמו שהגרמנים אוהבים לתאר אותו".

IMF, הביתה". כתובת גרפיטי באתונה במחאה על צעדי הצנע *(צילום: רויטרס)

בן 32, ראש העיר אתונה

בשביל מפלגה קטנה כמו סינספיסמוס, הבחירות לראשות עיריית אתונה חשובות יותר מאשר למפלגות אחרות: מועמד בבחירות הללו יכול לקבל חשיפה זהה לזו של מועמדי שתי המפלגות הגדולות, הדמוקרטיה החדשה ופאסו"ק, בטלוויזיה. לכן, כאשר מנהיג המפלגה הקטנה הזו אלבאנוס הציע ב-2006 להריץ לבחירות את ציפראס, שהיה אז רק בן 32, רבים במפלגה לא אהבו את הרעיון.

"האמת היא שהייתי אז נגד מועמד כה צעיר לראש עיריית אתונה", אומר יאניס בלפאס, חבר הוועד המרכזי של סיריזה. כמו אחרים במפלגה, בלפאס האמין שהמועמד המתאים הוא מיכליס פפג'יאנקיס, ותיק המאבק נגד הכת הצבאית וחבר הפרלמנט האירופי זה 15 שנים.

גם ציפראס זוכר "עימות גדול" במפלגה על מועמדותו בבחירות לראשות העיר. אבל הוא היה נחוש. במקום להריץ קמפיין מסורתי, הוא ואנשיו התמקדו בצעירים. הם ארגנו משחקי כדורגל בין הומלסים מקומיים לכדורגלי עבר בפרישה.

"ניסיתי להשתמש בשפה צעירה ועדכנית יותר לצעירים", נזכר ציפראס. "אנשים רצו משהו אחר". התברר שזו הייתה החלטה גאונית. כאשר המפלגה צברה בסקרים הארציים משהו כמו 4%-5%, ציפראס זכה ב-11% מהבוחרים האתונאים. "זה היה הבום", נזכר צנקופולוס. "כל החיים של ציפראס השתנו".

למרות שהוא ניהל קמפיין חכם, אפילו יועציו הקרובים ביותר של ציפראס מודים שהמצע הפוליטי שלו לא היה חדשני. כמעט כולם מייחסים את ההצלחה ל"פנים החדשות" שלו. אך ההישג הזה חולל מהפך בקריירה של ציפראס. כל המחשבות על לימודי הנדסה הסתיימו. כעת הוא היה הפנים של המפלגה.