סערת הגז: גילה יתקפל בפני נובל או יסכן את משק הגז בישראל?

ערב החלטתו הסופית של הממונה על ההגבלים העסקיים פרופ' דיוויד גילה על הכרזת הסדר כובל על עסקת לוויתן, מונחת לפני מקבלי ההחלטות בתחום האנרגיה בישראל הדילמה הבאה: האם להציע ליזמי הגז עסקת חבילה, פשרה שתפתור באחת את כל המחלוקות המעיבות על פיתוח מאגרי הגז או להמשיך במסלול ה"בטוח" המוביל לעימות מול היזמים בבית הדין להגבלים עסקיים.

הצעות הפשרה שמונחות כרגע על השולחן מדברות על מכירת זכויות קבוצת דלק של יצחק תשובה במאגר תמר ועל השארת שותפתה האמריקאית נובל אנרג'י בשני המאגרים (אם אפשרות לדילול זכויותיה בתמר). במקביל נבדקים מנגנונים שיבטיחו שנובל לא תיקח חלק פעיל במו"מ למכירת גז לשוק המקומי, כך שתיווצר, לפחות למראית עין, תחרות בין ישראמקו בתמר לדלק ורציו בלוויתן. ואולם הדרך להשגת הסכמה על הצעת פשרה כזו בממשלה עדיין ארוכה.

כך או כך, מניות שותפויות הגז הישראליות בלוויתן - קבוצת דלק, דלק קידוחים, אבנר ורציו - זינקו היום בבורסה בשיעור חד של עד 8.4%. את העלייה ניתן להסביר בשמועות שהצדדים ינסו להגיע להסדר.

המסלול שמוביל ל"קץ הסכסוך" מותנה בהגעה להסכמה רחבה בין כל הרגולטורים העוסקים בתחום, ובהם רשות ההגבלים, אגף התקציבים באוצר, משרד התשתיות ורשות החשמל. מעבר לכך עולה השאלה איזה מעמד ותוקף יהיו להסכם כזה, האם הוא יחייב גם את הממשלה הבאה באופן שייצור ודאות בענף האסטרטגי למשק ולמדינה?

כרגע, נראה שהתשובה לשאלה השנייה פשוטה יותר. לגילה יש סמכות מלאה להגיע להסדר פשרה עם יזמי הגז, ללא קשר לבחירות. הממונה רשאי להוציא צו מוסכם חדש, והוא יקבל את אישור הממשלה החדשה שתיבחר. גילה יוכל להוציא את הצו המוסכם בתום השימועים לחברות הגז, שיחלו מחרתיים (נובל ביום שלישי, דלק ביום רביעי ורציו ביום חמישי). חוקי ההגבלים אינם מגבילים את גילה בזמן, וזה, אגב, נושא הראוי לדיון נפרד.

אם יחליט כי אכן מדובר בהסדר כובל, יעמדו לשותפות 30 יום לערער לבית משפט להגבלים עסקיים. אבל גם בתרחיש הזה, לכל אורך התהליך יכולים הגורמים המעורבים להגיע להסדר פשרה.

התשובה לשאלה הראשונה מורכבת הרבה יותר. הסכם סוף הסכסוך יחייב לוותר בשלב זה לפחות על הטלת פיקוח על מחירי הגז כדי לתת צ'אנס לתחרות. רשות החשמל תצטרך להסכים להסדר בנושא הסכמי הגז והמחירים. הממונה על הנפט יצטרך לאשר את תוכנית הפיתוח של לווייתן. המשנה ליועץ המשפטי לממשלה יצטרך כמובן לתת מטרייה משפטית לכל החבילה. צד נוסף, פחות חשוב אולי אך חיוני לא פחות להשגת הסכם פשרה, הוא היזמים עצמם.

תשובה, השותף הנוח מבין השניים, מוכן למכור את החזקותיו בתמר אך מסרב למכור את מאגרי תנין וכריש. נובל, לעומת זאת, נוקטת מדיניות של "אף שעל". החברה הטקסנית מסרבת בכל תוקף למכור את החזקותיה באחד משני מאגרי הגז או אפילו לדלל אותן.

ההתעקשות של נובל - לעומת הגמישות של תשובה - מוסברת באופן הבא: ההשקעה של תשובה בתמר היא במהותה השקעה פיננסית, ותשובה מריח היום הזדמנות נדירה לממש את זכויותיו. הסיבה לכך היא המשבר העולמי בתעשיית חיפושי הנפט והגז שנוצר כתוצאה מנפילת מחירי הנפט. המשקיעים המתוחכמים מבינים שהמשבר הזה צפוי לייצר הזדמנויות רכישה של פעם בדור למי שהפרוטה מצויה בידו. גם בנובל מבינים זאת, אך לחברה האמריקאית יש סיבות משלה לסרב לממש את זכויותיה.

ראשית, האמריקאים שונים מתשובה באופיים ומסתכלים על השקעותיהם בטווחי זמן ארוכים בהרבה. שנית, האמריקאים איבדו אמון בגילה ואינם מאמינים שיש ערך להסכמות איתו. שלישית, אחרי שהשקיעו בתמר את מיטב הטכנולוגיה שלהם, האמריקאים מתקשים לשאת את המחשבה שהתשתיות האלה יועברו לידיו של מתחרה. רביעית, האמריקאים משוכנעים שיש להם קייס משפטי חזק נגד גילה ושאין שום סיבה שייתנו לשנוא נפשם מראש את מה שהוא יוכל לקבל רק אם יתממש תרחיש ה-Worst case שלהם. הדרך היחידה שבה יסכימו לצאת מתמר היא בהליך הפקעה, שיהיה כרוך בתשלום פיצויי עתק.

מחלוקת פנימית

העימות מול נובל אנרג'י מעורר מחלוקת פנימית בממשלה. מצד אחד, המחשבה שהאמריקאים יכתיבו תנאים לממשלת ישראל מרתיחה לא מעט פקידים בכירים. מצד שני, אפילו המתלהמים הגדולים ביותר מבינים שישראל תתקשה מאוד למצוא חברה ברמתה של נובל אנרג'י אם זו תסולק מתמר או שתסתלק ביוזמתה. ליתר ביטחון, ערכו גורמים ממשלתיים בשבועות האחרונים גישושים כדי לבדוק את ההיתכנות להביא לכאן חברת אנרגיה רצינית - ניסיון פאתטי שהיה מועד מראש לכישלון.

בינתיים נראה שקבלת ההחלטה מתעכבת. אף שר אינו יכול להתערב בשיקול דעתם המקצועי של הפקידים, והם מתקשים להגיע להסכמה ביניהם על עמדת הממשלה.

 מפת האינטרסים