ברחבי העיר המדברית ירוחם ניתן למצוא כיום מאות מגרשים ריקים ועצובים למראה. דווקא על רקע פריחתה של העיירה הדרומית, בעקבות הביקוש הגואה של משפחות רבות שמעוניינות לקבוע בה את ביתם ועתידם, נדמים אותם מגרשים ריקים לשיניים חסרות הפוגמות בחיוך שמתאמץ כל-כך להיות אופטימי.
למה לא בונים על אותן קרקעות רפאים, מגרשים נדיבים בשטח של 350-500 מ"ר? אחת משתיים: מישהו מחכה שעוד מעט - אחרי שהילד יסיים שירות צבאי, אוניברסיטה, כמה שנים במרכז הארץ - הוא יבוא לבנות את בית חלומותיו במגרש שקנו לו אבא ואימא. האפשרות השנייה היא, שמדובר במגרש שקנה משקיע ממולח מאזור המרכז. או שהוא יצליח לעשות סיבוב על המגרש (באתרי האינטרנט מחירי המגרשים הללו מאמירים כמעט משבוע לשבוע), או שאחרי הפרישה לפנסיה הוא יממש חלום רחוק לבוא ולבנות לו בית במדבר.
לא מדובר בטעויות היסטוריות. ביום חמישי האחרון (22.1) תם המועד להגשת הצעות לרכישת מגרשים לבנייה עצמית בירוחם - 146 מגרשים לבנייה בשכונה הדרומית החדשה, שכונת אופק. 575! הצעות הוגשו לחברה הכלכלית של ירוחם. 414 מההצעות, 72%, הן הצעות של ישראלים שאינם תושבי ירוחם. חלקם אולי מעולם לא דרכו בה. 30% מתגוררים בגוש דן וצפונה, ואין סימנים לכך שהם מתכוונים להעתיק את דירתם דרומה.
לפני חצי שנה היינו באותו סרט. 470 איש הגישו הצעות לרכישת 176 מגרשים בירוחם. גם אז, זכו בהגרלה עשרות אנשים שכף רגלם כנראה לא דרכה בירוחם (למעט ביום שבו הגיעו להגיש את טופסי המכרז).
נראה שמדובר בישראלים ששמעו על "עיר הבה"דים", שעוד מעט נפתחת בסמוך לירוחם, ואמורה להזרים ביקושים גדולים לנגב; ועוד סיבה חשובה: מדובר באנשים שכבר תקופה ארוכה רוצים להצטרף לחגיגת הנדל"ן בישראל. אין הרבה מקומות בארץ שמאפשרים להם לקנות מגרש של חצי דונם ב-200 אלף שקל בלבד (הזוכים ייקבעו בהגרלה ולא לפי הצעות המחיר). סוף-כל-סוף, בזול ובקלות, גם הם הפכו למשקיעי נדל"ן.
לאחרונה פורסם ב"גלובס" שמשקיעי הנדל"ן תפסו נתח של 56% - מקום ראשון בכל הארץ! - בכלל העסקאות לרכישת דירה בירוחם בשנה האחרונה. הבעיה היא, שבעוד שרכישת דירה להשקעה מוסיפה לפחות להיצע עוד דירה להשכרה, קשה למצוא יתרונות ברכישת מגרש שיעמוד שומם תקופה ארוכה.
תנאי המכרז קובעים אמנם שמחצית מהמגרשים ילכו בהגרלה לתושבי ירוחם, אולם אין מניעה שהתושבים המאושרים שיזכו במגרשים לא ישמרו אותם לתינוק שזה עתה נולד. ואף שישנה דרישה חוזית שמחייבת רוכשי מגרשים גם לבנות עליהם בית (יש חובה להגיש תוכנית תוך 12 חודשים, ותוך 36 חודשים להקים בית), אין באמת אכיפה בשטח.
לאנשי משרד הבינוי ולמפקחי רשות מקרקעי ישראל רק חסר שיגידו שהם מתעמרים באנשי ירוחם, בעוד אצל השכנים הבדואים אין דין ואין דיין.
לפני כשנה, בפברואר אשתקד, הגיע שר הבינוי אורי אריאל לטקס חגיגי בירוחם, שבמסגרתו הניח אבן-פינה לשכונה החדשה. שנה אחרי - למרות מאות המגרשים שכבר שווקו - אפילו טרקטור כדי ליישר את השטח לא עלה על המקום. כי כשהקונים הם משקיעים ותושבים ותיקים, למי בוער? במקום לפתות מאות ישראלים מכל הארץ לבוא ולגור בירוחם, מסתבר שירוחם מפתה קודם כול משקיעים ותושבים שהצטרפו לטרנד ההשקעות הכי חם במדינה. מדובר באבסורד מדהים. מרחבי הנגב הם כמעט אינסופיים. ההיצע התיאורטי של קרקעות לבנייה הוא בלתי מוגבל, ושום דבר לא מפריע לירוחם, עיר המונה כ-10,000 תושבים, להצטופף או להתרחב כאוות רצונה.
בעולם נורמלי, אין שום היגיון להחזיק קרקע ריקה בתור השקעה במקום כמו ירוחם. מי שמדבר על בעיות הביקוש האדיר מול ההיצע הדליל מסתכל תמיד לתוך גוש דן, ולא מדמיין שאותה חלמאות מתקיימת גם בסוף העולם. החלמאות הזו גם הופכת את הרוכשים התמימים, שכן התכוונו לבנות בית בירוחם לבני ערובה. בשכונות החדשות אין עדיין מדרכות ותאורה. במשרד הבינוי מגדירים את אותן מותרות כ"סיום פיתוח", הממתין לכך ש-70% מהמגרשים יהיו בנויים. אבל כשמרבית המגרשים הם בידי משקיעים ותושבי ירוחם שמחכים שהילד יגדל, במשרד הבינוי יכולים להיות מרוצים. יעבור עוד שנים עד שאנשיו יצטרכו למצוא את התקציב הנדרש כדי לסיים את הפיתוח בשכונות החדשות של ירוחם.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.