חושף כינוי ה"צ'יקן-שיט": "נתניהו אסון, מזיק לישראל"

אתמול (ג'), ביום שבו הודיעו מחוקקים דמוקרטים בקונגרס על התלכדותם סביב נשיא ארה"ב, ברק אובמה, ועל הסתלקותם מתמיכה בסנקציות חדשות על איראן, פרסמו שני בעלי טור משפיעים בארה"ב מאמרים בגנות התנהלותו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כלפי ממשל אובמה ועל הפגיעה הקשה שגורמת התנהלות זו בתמיכה האמריקאית בישראל.

ג'פרי גולדברג, העיתונאי שחשף באוקטובר אשתקד את כינוי הגנאי 'צ'יקן-שיט' שהדביק לנתניהו בכיר בבית הלבן, כותב עתה באתר של המגזין "אטלנטיק", תחת הכותרת "אסון נתניהו": "הדרך שבה מנהל נתניהו את יחסיו עם אובמה מאיימת על האופי הדו-מפלגתי של התמיכה האמריקאית בישראל. התרגיל החמקני של רה"מ (ניהול מגעים על נאום בקונגרס בלי תיאום עם אובמה) - תרגיל שהגה שגריר ישראל בארה"ב, רון דרמר, והוציא אל הפועל יו"ר בית-הנבחרים, ג'ון ביינר - מחולל ניכור בין ישראל לבין שלושה ציבורים אמריקאיים בעלי חשיבות מכרעת מבחינת ישראל".

בראש ובראשונה, כותב גולדברג, מסתמן קרע בין ישראל לממשל: "ההתנכרות בין נתניהו לבית הלבן נראית עתה כבעלת אופי של קבע. נתניהו יתקשה מאוד לשכנע את הממשל להקשיב לביקורות שלו על עסקה פוטנציאלית כלשהי עם איראן אם וכאשר היא תושג".

נתניהו הרחיק גם מחוקקים דמוקרטים רבים, ובכללם מחוקקים יהודיים על גבעת הקפיטול, מוסיף בעל הטור: "מחוקק יהודי בקונגרס אמר לי, שהוא חש זעם והשפלה בעקבות תחבולת נתניהו לנאום בקונגרס 'מאחורי גבו של הנשיא'. מחוקק דמוקרטי לא יהודי אמר לי בסוף השבוע, שהנזק שגרם נתניהו ליחסי ישראל עם ארה"ב עלול להיות "בלתי הפיך".

וראש הממשלה מסתכן ביצירת קרע גם עם ציבור נוסף, גדול יותר מהשניים הקודמים: יהדות ארה"ב, או לפחות רוב גדול של היהודים האמריקאים שהצביעו פעמיים בעד אובמה בשתי הבחירות הקודמות לנשיאות.

"החלטת נתניהו לשסות מפלגה אמריקאית אחת ברעותה - וזו בדיוק משמעות התרגיל שלו לארגן לעצמו נאום בלי לשתף את הבית הלבן ומחוקקים דמוקרטים ביזמה - מעמידה את היהודים האמריקאים שתומכים בישראל במצב בלתי נוח ועכור", כותב גולדברג. " צעד ישראלי שמאלץ את יהודי ארה"ב לבחור בין נשיאם לבין מנהיג המדינה היהודית, שהתנהגותו מעוררת בהם בחילה, כל צעד כזה אינו עולה בקנה אחד עם האינטרס הישראלי".

"מדוע אין נתניהו מבין, שיצירת ניכור בינו לבין הדמוקרטים אינה עולה בקנה אחד עם האינטרס של ארצו"?, שואל גולדברג ומשיב: "עד כמה שאני מבין, רה"מ מטיל ספק בכך שהדמוקרטים הם תומכים טבעיים בישראל, או שהוא חושב שבקרוב הם יפסיקו להיות כאלה, והוא מאמין בבירור שאובמה הוא יריב אמיתי. בעל הטור מציין שבמאמרו מאשתקד, שזכור בעיקר בגלל 'צ'יקן-שיט', מצוטטת אמירה של נתניהו, שלפיה הוא "מחק" את אובמה.

"עדיין אינני מבין את חשיבתו של נתניהו", מוסיף בעל הטור. "אין כל חשיבות לכך שראש ממשלה ישראלי מוצא שנשיא אמריקאי מסוים קביל עליו או לא. מדינה קטנה, בעלת ברית, שתלויה בארה"ב, אינה יכולה 'למחוק' נשיא בלי שיהיו לכך תוצאות נוראות".

הוא ציין שהשגריר הקודם של ישראל בוושינגטון, מייקל אורן, אמר בעקבות ההתלקחות החדשה ביחסי נתניהו עם וושינגטון, כי "עדיף לבטל את הנאום בקונגרס כדי לא לגרום לקרע עם הממשל האמריקאי. צריך הרבה אחריות והתנהלות פוליטית שקולה כדי לשמור על האינטרסים (של ישראל) בבית הלבן".

אבל, מוסיף גולדברג, הסגנון והביצוע של תרגיל נתניהו, והאטימות הכללית שנודפת מהתרגיל הזה, מצביעים על כך שרה"מ, ושגרירו הנוכחי בוושינגטון, אינם מבינים כיצד לנהל את יחסיה של ישראל בבירת ארה"ב. נתניהו רוצה שיהיה לו תפקיד בעיצוב הסכם גרעיני עם איראן, אם אכן יהיה כזה. מפעולותיו האחרונות עולה, שהוא לא בדיוק יודע מה הוא עושה".

"לישראל אסור להיהפך לעוד נושא מוזר"

מאמר ברוח דומה פורסם אתמול ב"וושינגטון פוסט", מאת בעל הטור ריצ'ארד כהן. נתניהו כרת ברית עם הרפובליקנים בקונגרס וקשר עצמו אליהם, כותב כהן. מדיניות החוץ של הרפובליקנים האלה, שמתעבים את אובמה עד עמקי נשמתם, היא בעצם מדיניות פנים: להשמיד את הנשיא.

"מה שמטריד אותי ביותר היא האפשרות שהתמיכה הדו-מפלגתית בישראל תיהפך לנושא פוליטי שנתון להתנגחויות בין שתי המפלגות", כותב בעל הטור. "זה אולי מפתיע, אבל היו זמנים שבהם השמאל באירופה ובארה"ב אהב את הציונות... עכשיו השמאל האירופי נטש את ישראל ומעריץ תחתיה את הפלסטינים, בהפגנה של נאיביות מדהימה".

"האנטי-ישראליות של השמאל האמריקאי עדיין אינה מוצקה", מוסיף בעל הטור, "אבל אי אפשר לטעות במגמה. אפילו כמה יהודים אמריקאים, במיוחד הדור הצעיר, מגלים יחס אדיש או קריר כלפי ישראל. זכר השואה, שהולך ומתפוגג, שוב אינו משמש ככבסיס לתמיכה רגשית בישראל. בשעה ששיעור נישואי התערובת בקהילה היהודית עובר רף של 50% , הקהילה הזו הולכת ומתכווצת ובה בעת גם מאבדת מהשפעתה. מבחינת צעירים יהודיים רבים, וגם לא יהודים, הממשלה הימנית בישראל שוב אינה אטרקטיבית. שנים רבות חלפו מאז שהארי בלפונטה שר את 'הבה נגילה'".

"דור שלם של אמריקאים שתומכים בזכויות להט"ב (הקהילה הלסבית, הומוסקסואלית, טרנסג'נדרית ובי-סקסואלית) , בנישואים חד-מיניים ובחירות הנשים לבצע הפלות, ושחוששים מההתחממות הגלובלית, עומד לתמוה על קנקנו של ראש ממשלה ישראלי שמאמץ אל לבו את היו"ר הרפובליקני של בית-הנבחרים, שמגלם באישיותו את כל מה שהצעירים מתעבים", כותב כהן. "לישראל אסור להיהפך לעוד נושא מוזר שבו תומכים רק הימנים בארה"ב, כמו הזכות לזהם את האטמוספירה או להפוך את מיליוני מהגרים לפושעים".