אובמה מחזר אחרי הודו

זה היה שידוך לא צפוי בהחלט: ראש הממשלה הימני ביותר בתולדות הודו, עם רקע דתי לאומני, ונשיא אמריקאי פרוגרסיבי, שאת דעותיו על כלכלה וחברה השווה השבוע עיתון ימני בארה"ב עם "פיטר פן"; נרנדרה מודי, בן 64, שבילה את כל חייו בפוליטיקה, משחר נעוריו - וברק אובמה, בן 53, שעלייתו לשלטון היתה התשובה האנטי-פוליטית של אמריקה למשברי העשור הראשון של האלף.

בשנה ה-68 של עצמאותה, הודו סוף סוף התאהבה. זה על כל פנים הרושם שעורר ביקורו החגיגי מאוד של נשיא ארה"ב בדלהי. הוא היה אורח הכבוד במצעד החגיגי של 'יום הרפובליקה', המציין לא רק את היום שבו הוכרזה הרפובליקה ההודית, ב-1950, אלא גם את היום שבו התחיל המרי ההודי הלא-אלים נגד שלטון בריטניה, ב-1930.

התנועה הלאומית ההודית היתה מטבע הדברים אנטי-בריטית. היא לא היתה מוכרחה להיות אנטי-אמריקאית, אבל זה מה שקרה לה. הודו העצמאית נעשתה ציר של מה שהתחילו לכנות "המדינות הבלתי-מזדהות". הן לא הזדהו, במובן הזה שלא הצטרפו אל שום ברית צבאית רב-צדדית; אבל רובן היו אנטי-מערביות לתיאבון, ופיתחו קשרים הדוקים עם הגוש הסובייטי.

"הודו פרשה ממחנה הבלתי-מזדהות", צוטט השבוע דיפלומט הודי בכיר בדימוס. זו אולי לשון הפלגה, אבל אפשר לטעון שהשבוע צפינו בתפנית היסטורית ביחסים הבין לאומיים. ואם מישהו מהם נוטים לבטל את החשיבות של מסע נשיאותי להודו, הם מוזמנים לעיין בעיתונות הסינית הרשמית. המסע הזה, והידידות האמיצה שהופגנה במהלכו, התחילו אזעקה עולה-ויורדת בבייג'ין. מאמר מערכת הזהיר את הודו מפני "המלכודת האנטי-סינית" שארה"ב טומנת לה.

זה כשלעצמו סגנון מדאיג, טבוע בחותם של ימי המלחמה הקרה. סוף סוף נשיא סין עצמו ביקר בהודו לפני כמה חודשים, והתקבל בכבוד רב. מודי יצא מגדרו להביע עניין בהרחבת היחסים עם סין ובביסוסם.

החרדה מפני סין

מדוע אפוא סין כה מודאגת מביקור אובמה? אין מנוס מלהניח שהיא קוראת כתובת סמויה על הקיר. שותפות אסטרטגית וכלכלית בין הודו לארה"ב טבעית הרבה יותר משותפות בינה ובין סין. המעמד הבינוני ההודי, המתואר כיום כ"גדול ביותר בעולם", נוטה מערבה. מיליוני הודים, המועסקים בטכנולוגיה עלית או קשורים בה, שואבים השראה מאמריקה הפתוחה והנועזת. ונוסף על זה, הפזורה ההודית באמריקה גדלה והולכת. הודים-אמריקאים מגיעים אל עמדות השפעה ושלטון, בפוליטיקה ובעולם התאגידים (מיקרוסופט ופפסיקו, למשל).

סין מודאגת, מפני שממשל אובמה מדבר בגלוי זה שנים אחדות על הצורך לבלום אותה. ארה"ב מנסה לכונן קואליציה רחבה, מאוסטרליה ועד הודו, מיפן עד אפגניסטן, כדי למנוע תרגום ישיר של העוצמה הכלכלית הסינית ללשון הפוליטיקה והצבא. החרדה מפני כוונות סין מציינת את פעילותן הדיפלומטית של שורת ארצות במזרח אסיה, בייחוד אלה השוכנות לחופי ים סין הדרומי וים סין המזרחי. סין רוצה להפוך את הימים האלה לאגמים פנימיים, שלאיש זולתה לא תהיה בהם דריסת רגל צבאית או כלכלית. יפן, וייטנאם, הפיליפינים, אינדונזיה ומלזיה אינן מסכימות.

אבל שאיפותיה הטריטוריאליות של סין אינן מוגבלות לגבולותיה המזרחיים. היא מוסיפה לטעון לבעלות על שטחים ניכרים של הודו, שבעיניה נגזלו ממנה מכוח עורמה בריטית לפני מאה שנה, בשעה שהבריטים היו אדוני דרום אסיה. מפות סיניות חוזרות ומציינות מדינה שלמה של הפדרציה ההודית, הימאצ'אל פראדש, כחבל סיני לכל דבר. תקריות לאורך הגבול המשותף מתרחשות מפעם לפעם, ונוגעות לבעלות על אדמת טרשים צחיחה, או על קרחונים נידחים. אבל הן מעוררות התרגשות ניכרת בהודו.

מפלגה לאומנית עלתה לשלטון בהודו באביב שעבר, ופטריוטיות ואהבת מולדת בוקעות משופרותיה. היא אמנם צבעה את עצמה בצבעים של פרגמטיות, והבטיחה לבוחרים ספקנים שהיא מתעניינת בראש ובראשונה בצמיחה כלכלית. אבל בסיס הכוח שלה מוסיף להיות הימין הדתי ההינדואי.

"יצרו-נא בהודו"

בראש סדר היום ההודי אמנם עומדת צמיחה כלכלית. לאחר שלוש שנים של דשדוש או נסיגה, שהעמידו בספק את התיימרותה למעמד של "נמר" אסיאני, הודו חוזרת למוטב. אפשר שהשנה, או בשנה הבאה, היא תרשום שיעור צמיחה גדול אפילו מזה של סין. הממשלה החדשה חרתה על דגלה רפורמות, אשר יקלו במידה רבה על זרים לעשות עסקים בהודו. רבים מאוד ניסו בעשרים השנה האחרונות, מאז התחילו שערי הודו להיפתח; ורבים מאוד נכוו. הרגלים ביורוקרטיים נפסדים ושחיתות מסיבית משאירים את הודו הרחק מאחורי הפוטנציאל העצום של שווקיה.

גם כך, הודו הצליחה לחלץ מאות מיליונים מעל קו-העוני הנומינלי (נומינלי מאוד), ויש בה לפי הערכה בין 250 ל-350 מיליון בני אדם המצדיקים את האיפיון "מעמד ביניים". פירושו של דבר שהם מפתחים תיאבון לצריכה. את התיאבון הזה מקווה נרנדרה מודי להשביע באמצעות יוזמתMake in India, "יצרו-נא בהודו".

כדי שהעולם החיצון ייענה לקריאה הזו, הודו צריכה לטפל באופן דחוף בבעיות רגולציה ותשתית. את הקטגוריה הראשונה אפשר לפתור בחקיקה. זה 25 שנה ויותר שלא היתה בהודו ממשלה בעלת יכולת חקיקה כמו זו הנוכחית. אף כי בהודו יש ממשלת קואליציה, למפלגת העם ההודית (BJP) יש רוב פרלמנטרי בזכות עצמה, וכל שותפיה הם אמנם זוטרים, בכל מובן שהוא.

התשתית היא עניין אחר. שום חקיקה אינה יכולה לחבר בן-לילה את כל חלקי הודו בדרכים רב-מסלוליות, או לעשות סדר בכבישי דלהי, מומבאיי ובנגלור. שום חקיקה אינה יכולה לגמול את הודו בן-לילה מהשתעבדות לפחם בתחנות הכוח שלה, או להבטיח אספקה סדירה של חשמל אפילו בעיר הבירה. כשלונות התשתית ניכרים אפילו בפרויקטים שהושלמו, כמו למשל דרך המלך מדלהי לאגרה, "כביש 6" לכל דבר, שנסיעה בו מתנהלת לפעמים במשך קילומטרים מבלי להיתקל אפילו ברכב אחד. מי רוצה לשלם דמי-כניסה, כשאפשר שלא לשלם, ולהתנהל באטיות בכביש צר וצדדי ולא בטוח.

אמריקה חפצה ביקרו

הזמנת אובמה אל מצעד יום הרפובליקה - הנשיא האמריקאי הראשון מאז ומעולם במצעד הזה - היתה איתות פוליטי וכלכלי. אף היענותו המהירה היתה איתות. ראש הממשלה מודי היה מסורב אשרה עד סמוך לנצחון הבחירות שלו. האיסור על כניסתו לארה"ב הוטל עוד בימי ג'ורג' בוש הבן. הסיבה: הוא היה ראש הממשלה של מדינת ג'וגאראט, במערב הודו, ב-2002, כאשר לפחות אלף מוסלמים נטבחו בידי קנאים מן ההינדו (נקמה על הצתת רכבת, שבה נסעו צליינים הינדואיים).

הכול נשכח, אם לא נסלח. בניגוד לרושם שמבקריו מעוררים, אובמה הוא לאמתו של דבר איש פרגמטי, בוודאי פרגמטי יותר מקודמו. הוא לא רק הסכים לבוא ליום הרפובליקה, אלא שלח את מזכיר המדינה ג'ון קרי ליריד מסחרי בגוג'אראט, בבת עינו של מודי. את ישראל ייצג ביריד שר החקלאות יאיר שמיר. נוכחות קרי היתה מדהימה למדי, ביטוי של שינוי ערכים ושל שינוי אוירה, בחזקת הודעה, שאמריקה חפצה ביקרו של ראש הממשלה החדש.

כל הסימנים מעידים, שמודי יחזיק בשלטון לאורך ימים - ובחוזקה. מאז נצחונו הגדול בבחירות הכלליות בחודש מאי הוא הנהיג את מפלגתו לנצחונות היסטוריים בבחירות במדינות אינדיבידואליות של הפדרציה, כולל מהרשטרה, שמומבאיי היא עיר בירתה. מפלגתו אפילו לא טרחה להודיע מראש מי יהיו ראשי הממשלה של המדינות האלה אם תנצח. היא הציגה רק מועמד אחד, מודי. מודי הוא נוסחת ההצלחה שלה בכל מקום, כולל בבחירות המקומיות באיזור עיר הבירה דלהי, שיהיו בעוד שבועיים ופחות.

ארה"ב חיזרה אחרי הודו הרבה שנים. זה התחיל עוד בזמן הנשיא טרומן, בסוף שנות ה-40. הנשיא אייזנהאור היה הראשון שביקר בהודו. ג'ון קנדי בא אחריו. לינדון ג'ונסון עשה מאמצים גדולים להטות את הודו מעמדת הבלתי מזדהה. האמריקאים חשבו את העמדה ההיא ללא-מוסרית, מפני שאיך אפשר שלא הזדהות במאבק בין טוב לרע. לא עזר להם. אפילו פלישת סין להודו, ב-1962, שהסתיימה בכיבוש של חלק מקשמיר, לא העבירה את הודו מערבה. הודו היתה מחוץ להשג היד האסטרטגי של המערב (וגם של ישראל, שלא הורשתה לפתוח בה שגרירות עד 1992).

"כלכלה של 20 טריליון"

השינוי לא התחיל השבוע. ההתקרבות בין ארה"ב להודו נמשכת זה עשרים שנה ויותר, עם עליות ומורדות. הכבידו מאוד הקשרים הצבאיים ההדוקים בין ארה"ב לפקיסטן, שאיבה היסטורית מרה לה עם הודו מאז עצמאותן. אבל השבוע לחצו הודו וארה"ב על דוושת הגז.

אמנם נשיא ארה"ב אינו עומד בשיא כוחו, ויש לו הרבה פחות השפעה על תהליך החקיקה בוושינגטון ממה שיש למודי על התהליך בדלהי. אבל עצם נוכחותו של נשיא אמריקאי מהלכת קסמים על כל עיר בירה. ההודים לא עצרו את נשימתם כאשר ביקר אצלם שי הסיני, או פוטין הרוסי, רק לפני חודשיים וחצי. לעומת זאת, כל ילד בדלהי ידע שאובמה בעיר.

סיסמת-השווא המפורסמת של שנות ה-50 במדיניות החוץ ההודית היתה hindi-chini bhai-bhai, זאת אומרת "הודי וסיני הם אחים". "האח הסיני" נעץ מאכלת ארוכה בגבו של ההודי. לרוע המזל, הודו אינה יכולה לבחור את שכניה, אבל נראה שהיא מנסה לחזור ולבחור את אחיה ואחיותיה.

חשיבות הבחירה תתחוור ככל שיגדל כוחה הכלכלי של הודו. מודי מדבר על "כלכלה של 20 טריליון דולר", זאת אומרת גדולה אפילו מזו של ארה"ב. עוד חזון למועד, אבל בדלהי החזון מטפטף בימים האלה מכל נקבובית, יהיה המועד אשר יהיה.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny