דירוג אשראי אישי - בקרוב אצלנו?

דירוג אשראי ורומנטיקה לא הולכים בדרך כלל ביחד, אלא אם כן מדובר בארה"ב - שם התפתח בשנים האחרונות מנהג מוזר: לפני דייט ראשון נוהגים בני הזוג (או אימהותיהם) לברר מהו דירוג האשראי האחד של השני. בישראל, לעומת זאת, אין דירוג אשראי לאנשים פרטיים אלא רק למדינה ולחברות ציבוריות המבקשות לגייס הון בבורסה - אך המצב הזה עשוי להשתנות בעתיד.

הנהגת דירוג אשראי אישי הוא רעיון שנבחן היום ברצינות על ידי הוועדה לשיפור המערכת לשיתוף בנתוני אשראי - ועדה בינמשרדית בראשות סגן ראש המועצה הלאומית לכלכלה מוריס דורפמן, שמונתה באוגוסט האחרון על ידי ראש הממשלה ושרת המשפטים.

ציפי לבני כבר אינה בתפקיד, אך הוועדה הכוללת נציגים של אגף התקציבים באוצר, בנק ישראל, רשות ההגבלים העסקיים, משרד המשפטים ומשקיף מטעם הרשות למידע וטכנולוגיה - ממשיכה להתכנס מדי שבוע ומתקדמת בהכנת הדוח שעשוי לחולל מהפכה בענף האשראי ובחייהם של אזרחי המדינה.

כבר היום למעשה "זוכים" 10 אחוזים מהאוכלוסייה לדירוג אשראי משלהם. את המילה זוכים שמנו במרכאות משום שמדובר בכבוד מפוקפק להיכלל ברשימה שחורה. חוק נתוני אשראי שנחקק ב-2002 מחייב את הבנקים להעביר מידע על לווים בעייתיים ללשכות נתוני האשראי. בישראל קיימות כיום שתי לשכות כאלה המופעלות על ידי חברות פרטיות: האחת של דן אנד ברדסטריט; והשנייה של BDI.

רשימת הלווים הבעייתיים מתייחסת לאנשים שחשבונותיהם הבנקאיים מוגבלים לאחר שלא פרעו את חובותיהם באופן שיטתי, אך עלולים להיכנס אליה גם סתם אנשים שרשמו צ'קים ללא כיסוי. כמו כל רשימה שחורה גם זו מוציאה קבוצה שלמה של צרכנים מחוץ לכללי המשחק הרגילים בעולם האשראי הבנקאי.

בנוסף, אפשר להכניס לרשימה רק נתונים שליליים ואין אפשרות לצ'פר באמצעותה לווים שדווקא מקפידים לשלם את חובותיהם בזמן. העובדה שהמידע מתייחס רק לחלק קטן מאוד מהאוכלוסייה מותירה חסם גדול לתחרות בשוק האשראי, שאותו נסביר מיד.

תחרות מועטה

מערכת מתן האשראי בישראל נחשבת ריכוזית גם בהשוואה בינלאומית וסובלת מתחרות מועטת לא רק ביחס לסקטורים אחרים בכלכלה, אלא גם ביחס לפעילויות אחרות בתחום סקטור הבנקאות (בשוק המשכנתאות, למשל, מתנהלת תחרות סבירה). השוואות שנערכו בין מרווחי הריבית בישראל ובמדינות אחרות הראו כי חוסר התחרות במערכת גובה מחיר מלקוחות הבנקים שמשלמים ריביות גבוהות יותר יחסית על משיכות יתר והלוואות, בהשוואה ללקוחות במדינות שבהן מתקיימת תחרות של ממש בין הבנקים. הפרמיה שישלם לווה בגלל חוסר התחרות עשויה להגיע ל-3 עד 5 אחוזי ריבית על האשראי.

אם הבנק שלכם הציע לכם לאחרונה לקחת הלוואה בסכום מסוים, אתם יכולים להניח שההצעה מתבססת על דירוג אשראי פנימי שהוא עושה לכל לקוחותיו.

המציאות הזו מעניקה יתרון מכריע לשני הבנקים הגדולים שמחזיקים ביניהם מידע על 80% מהלקוחות במשק. כדי להבין מדוע מדובר בחסם כה משמעותי לתחרות בענף האשראי, נניח שלקוח של אחד משני הבנקים הגדולים מחליט לבקש הצעות נוספות לאשראי ופונה לאחד הבנקים הקטנים.

הבנק החדש, שאמור להתחרות בבנק הגדול, מעוניין להציע ללקוח הצעה תחרותית, אך הוא נמצא בתנאי נחיתות ברורים: הבנק יכול לבקש מהלקוח תלוש משכורת והצהרה על נכסים נוספים, אבל זה לא העיקר. התנהגות הלקוח בעבר היא המנבא הטוב ביותר של סיכויי החזרת ההלוואה. נכון להיום אין לבנק החדש שום מידע על הרקורד של הלקוח של הבנק הישן.

יתרה מכך, עצם הפנייה של הלקוח תעורר אצל הבנק החדש חשד לפיו לבנק המקורי היו כנראה סיבות טובות שלא לתת את האשראי בתנאים שביקש הלקוח. התוצאה של פער המידע היא שהבנק האלטרנטיבי חייב להגן על עצמו באמצעות הקשחת תנאי מתן האשראי, בדרישה לביטחונות יותר טובים או בדרישה לריבית גבוהה יותר.

כלי לחינוך פיננסי

דירוג האשראי האישי אמור להיות גלוי לכל גוף בנקאי ובדרך זו לחסל את פערי המידע האנטי-תחרותיים. מעבר לתרומתו לתחרות יש לדירוג האשראי האישי גם משמעות חברתית-ערכית חשובה. כל עוד אין ללקוח דירוג אשראי אישי משלו יתומחרו סיכוני האשראי שלו בהתאם לממוצע של הקבוצה שאליה הוא משתייך - נניח תושבי דימונה או קשישים. לא מזמן פורסמה באחד מכלי התקשורת שיחה שניהל מוקדן עם סניף בנק בקריית שמונה בעניינו של ערבי ישראלי שביקש לפתוח חשבון בבנק. בשיחה נאמר למוקדן ש"אנחנו לא נותנים אשראי לערבים מהכפרים האלה".

מעבר להנצחת סטריאוטיפים, הממוצע הקבוצתי גורם עוול כפול: הוא אינו הוגן כלפי הלווים שמקפידים לשלם את חובותיהם, ומעניק ללווים הגרועים בעלי מוסר תשלומים נמוך הטבה שהם אינם ראויים לה.

דירוג אשראי בארה"ב הוא על סמך התנהגות פיננסית. במילים אחרות מה שמעניין את הבנק זה לא המשכורת אלא התנהגות האשראי - מי מחזיר הלוואות בזמן. דירוג האשראי האישי אמור לאפשר ללווים בעלי רקורד חיובי בתשלום חובות לקבל ניקוד גבוה, גם אם הם מגיעים מרקע סוציו-אקונומי בעייתי, ולהיפך - לווים אמידים ובעלי נכסים שאינם טורחים לשלם את חובותיהם ייפגעו בדירוג האשראי שלהם. מדובר כאן, אם תרצו, בכלי לחינוך פיננסי בשיטת המקל והגזר שיביא לשיפור מוסר התשלומים של האוכלוסייה ולחיזוק הכלכלה הישראלית.

עד כמה יכול דירוג האשראי האישי לשפר את מצבם של הלווים הישרים? הניסיון שנלמד מארה"ב מראה שרקורד נקי שווה בין 3 ל-5 אחוז בריבית. פער משמעותי ביותר. הניסיון האמריקאי מראה בבירור שדירוג אשראי אישי משפר את הנגישות לאשראי של העשירונים התחתונים בחברה. אגב, ככל שאדם הוא בעל פחות נכסים כך יש להתנהגותו משקל רב יותר. בישראל סביר להניח שהשיקול המרכזי יהיה תנאי העבודה של הלווה. עובד מדינה, למשל, יקבל אשראי בתנאים נוחים בהרבה מעצמאי, אפילו אם משכורותיו האחרונות של האחרון גבוהות יותר.

תנאי מקדים לדירוג הוא הקמת מאגר מידע שיאחסן מידע מהמערכת הבנקאית על כלל בעלי החשבונות במערכת. המידע שבמאגר ישמש לפיתוח מודלים סטטיסטיים מהימנים לניבוי יכולת החזר האשראי. ההנחה היא שככל שיהיו יותר נתונים פיננסיים על כל לקוח במאגר, כך יקטן הצורך להיעזר בנתונים דמוגרפיים שעלולים להנציח סטריאוטיפים. בשלב זה לא ברור האם המאגר יהיה בבעלות ממשלתית או פרטית, אך נראה כי הוא יופעל על ידי חברה פרטית. הבנקים, גופים מוסדיים ומוסדות חוץ-בנקאיים יוכלו לרכוש מידע מהמאגר בתעריף מופחת, בהסדר דומה לזה הנהוג בארה"ב, וייתכן כי בעל החשבון יוכל לקבל בחינם פעם בשנה את דירוג האשראי שלו עצמו.

בנקודה זו מתעוררת הבעיה המשפטית הגדולה - החשש לפגיעה בפרטיותם של מקבלי האשראי. בכתב המינוי של הוועדה נקבע במפורש כי המידע לא יכיל פרטים אישיים שיאפשרו לזהות את הלקוחות עצמם. בנוסף מדגיש כתב המינוי כי הנפקת דוח אשראי מהמידע במאגר תוכל להיעשות רק לאחר קבלת הסכמתו של הפרט ורק לבעלי רישיון לפי חוק שירות נתוני אשראי.

האם בכך נפתרה הבעיה? כנראה שלא. "הסכמה" היא מושג גמיש מאוד. אפשר להסתפק בהסכמה קולקטיבית כתחליף להסכמה אישית; אפשר להתעקש על קבלת הסכמה מפורשת ומראש לכל הנפקת דוח אשראי בנפרד; ואפשר להסתפק בהסכמה לא-מפורשת (למשל הסכמה שבשתיקה) שתינתן פעם אחת באופן גורף להנפקת דוחות מכאן ולהבא.

הוויכוח על ההיבטים המשפטיים צפוי לעמוד במרכז דיוני הוועדה הממשלתית. "בשורה התחתונה יש כאן שאלה של תועלת משקית מול ערך של פגיעה בהגנת הפרטיות", אומר גורם המעורב בעבודת הוועדה.