קמפיין תחת לחץ

סקר מכון רפי סמית שנעשה עבור "גלובס" ביממה האחרונה סותר את האמת המוחלטת הרווחת שסדר יום ביטחוני משרת את הימין. חרף האירועים הביטחוניים בצפון, תמונת המצב הפוליטית נשארה סטטית. המחנה הציוני גרף 25 מנדטים, אל מול הליכוד שנשאר יציב עם 24. התיקו ההולך ומתקבע בסקרים מדיר שינה מעיני ראש הממשלה שמחפש בנרות מהלך שובר שיוויון.

האינדיקציה הטובה ביותר לפאניקה שאוחזת בנתניהו היא הנדיבות חסרת התקדים שהוא גילה בימים האחרונים כלפי משה כחלון. כפי שפורסם לראשונה ב"גלובס", במהלך השבוע האחרון ניהל עורך דינו של נתניהו, דוד שמרון, מגעים עם כחלון באמצעות קובי אחיו, והציע לו חבילה חלומית אם תסכים כולנו להתאחד עם הליכוד: תיק האוצר, אחריות על מנהל מקרקעי ישראל, שילוב של תשעה מועמדים בשיטת הריצ'רץ' ברשימה משותפת עם הליכוד והדובדבן שבקצפת - מינוי לממלא מקום ראש הממשלה. מדובר במכירת חיסול. גורמים ששמעו על ההצעה חשבו שבעל הבית השתגע. בשתי הקדנציות האחרונות לא הסכים נתניהו למנות לתפקיד אף שר, מחשש לתקדים אולמרט שמהמקום ה-33 ברשימה הפך לראש ממשלה עם אשפוזו של שרון. אם כחלון לא היה מסרב, מי שלא רצה אותו כיו"ר המנהל, היה מקבל אותו כמ"מ רה"מ.

ההצעה הזו מלמדת מה גודל החשש של נתניהו מרובי ריבלין, ועד כמה צריך לחשוש נפתלי ממהלך עוקף בנט. לו שמרון היה מצליח לקנות את כחלון בקסמיו ובתופיניו, היה מבטיח נתניהו לעצמו את הרכבת הממשלה הבאה, ובאותה הזדמנות היה זוכה באפשרות לסגור ממשלה עם הרצוג ולהיפטר מבנט, ואולי גם לנטרל את ליברמן מלהיות לשון מאזניים. Win Win Situation.

זה אולי מוזר במקומותינו, אבל כחלון דבק בעמדתו הראשונית ומצהיר שכולנו תתמודד כמפלגה עצמאית. הרשימות יסגרו הערב. נתניהו ידחוף לכך עד לרגע האחרון. מעניין לאיזה כיוון ידחוף בנט.

ישראל ביתנו זוכה בסקר ל-5 מנדטים. תכל'ס, מצבו של ליברמן קשה. זה כמעט על סף אחוז החסימה. על פי הסקר הזה ישראל ביתנו חוזרת לנקודת המוצא וזוכה לאותו מספר מנדטים בדיוק כמו זה שהיה לה כשהתמודדה לראשונה בבחירות 99. צחוק הגורל שהמפלגה שהתעקשה בקדנציה הנוכחית על העלאת אחוז החסימה ל-3.75%, עוד עלולה שלא להיכנס לכנסת, ולהביא לעליה בכוחן של המפלגות הערביות שהתאחדו בדיוק מאותה הסיבה. האירועים בצפון תפסו את ליברמן בסין, בלי יכולת למקסם את זמן האוויר שניתן חינם לכל דורש באולפנים. מצד שני, נסיעה לחו"ל באמצע קמפיין מעלה תהיות האם ליברמן באמת מתכוון ללכת עד הסוף.

אין אווירת מהפך

יש פער עצום בין הסקרים שמנבאים להרצוג ולבני עליה במספר המנדטים לבין התחושות בתוך המפלגה. אין שום הלימה. בסקרים נרשמת התרוממות. בשטח יצאה הרוח מהמפרשים. אין אווירת מהפך. למזלו של טרכטנברג, שליש מהכיסאות באירוע השקת נבחרת המחנה הציוני השבוע בגני התערוכה היו ריקים, כך שאת עלייתו לבמה ליוו קריאות בוז אנמיות, יחסית לתכנון המוקדם. רק בהתערבות מזכ"ל המפלגה חיליק בר נמנעו מיואל חסון צעקות דומות.

זעמם של הפעילים יצא על טרכטנברג ששובץ במקום שהיה שמור לעבודה ולא על חשבון מקומות התנועה, אבל הכעס האמיתי הוא כלפי לבני. מאז איחוד שתי המפלגות הם מסתובבים בבטן עם תחושה שהרצוג מכר להם את המפלגה. רק ברגע האחרון הצליח ריצ'רד פרס למנוע באולם הפגנה נגד חוק שקידמה לבני בקדנציה החולפת, שאליה היו מצטרפים בקלות לא מעט מאנשי העבודה הוותיקים. השקט באולם בסופו של דבר נשמר אבל במטה המחנה הציוני התסיסה נמשכת. בעבודה טוענים שאנשי לבני ובעיקר בעלה (כל אחד והשרה שלו) השתלטו על קומות שלמות במטה והותירו את מרבית אנשי העבודה ממודרים, ואת הח"כים ללא תפקידים בקמפיין. בקרוב התחקירים. מחיאות הכפיים הסוערות שקיבל עמיר פרץ כשנכנס לאולם נתנו טעימה מהתהליך שיחל מיד לאחר הבחירות אם הרצוג לא ירכיב את הממשלה. יחימוביץ' נגד פרץ טייק טו.

חשיפה לצפון

הסלמה במצב הביטחוני עלולה להעמיד את רשימת המחנה הציוני בבעיה. רשימת נעמ"ת שמובילה את צמרת העבודה, הופכת לפחות רלוונטית. איזה דימוי בטחוני יכול לתרום איציק שמולי מול בוגי באולפן ערוץ 2? שום מעיל עור שחור על יחימוביץ', שפיר או מיכאלי לא היה מנצח את הבטלדרס של נתניהו. ה"אנחנו או הוא" שהמציאו גאוני המחנה הציוני עוד יתגלה כבומרנג. המזל שלהם הוא ידלין, עלה התאנה הביטחוני שעולה בכל כלי תקשורת אפשרי לדבר, והוא אפילו לא ברשימה. הוא קמפיינר מצויין לענייני ביטחון, אבל כמה יכול אדם אחד לרוץ מאולפן לאולפן?

לראש הממשלה עושה נסראללה שירות לא רע. מאז ומתמיד נתניהו יכול לסמוך על הערבים שיהיו ערבים ובתקופת בחירות יעלו לסדר היום את הנושא הביטחוני. להבדיל ממבצע עמוד ענן שתפס את ישראל באמצע קמפיין בחירות 2013 אחרי שנתניהו חבר לרשימה משותפת עם ליברמן, המצב הרעוע בצפון תופס את נתניהו כשהוא מתמודד לבד ומתחרה על קולות הימין. בבחירות הקודמות נתניהו לא היה בלחץ לקדם פעולה צבאית ברצועה. הליכוד כבר היה ביתנו, ולא היה צורך להסלים את המצב בעזה. עכשיו, כשהתחרות מול בנט גוברת, רק אלוהים יודע איך זה ייגמר.

מבחינת נתניהו עדיף העיסוק בהרי נפתלי מאשר במני נפתלי. זה גם יחסוך את המאמצים במציאת שכפ"צים שיצאו להגנת בעיות השתיה לכאורה של שרה. כל מי שיוצא להגנת הגברת עושה זאת לאחר פניה שקיבל או מתוך הבנה שזו הדרך לקבל תפקיד. הפרגון שהפגין לפיד השבוע לשרה מאותתים שהוא הבין שאם הוא לא רוצה למצוא עצמו באופוזיציה, יש לו שתי אפשרויות: להשלים עם נתניהו ולהחמיא לגברת, או שיאלץ לתפוס טרמפ על גבו של האח בנט בדרך לקואליציה. גם יחימוביץ' יצאה להגנתה. היא אולי לא תהיה בזכות זה שרת האוצר, אבל שרת בריאות אולי כן. יש על מה לדבר. בינתיים יחימוביץ' ולפיד באו באופן מיידי על שכרם: ידיעה מפרגנת בעיתון הבית ישראל היום.

לא מתנצל, מתקפל

הקריירה הפוליטית המרשימה של אלי אוחנה מלמדת שיו"ר הבית היהודי לא באמת מכיר את הדי.אנ.אי של הציונות הדתית. אם היתה לבנט היכרות פחות שטחית הוא היה מבין ששריון כדורגלן מזרחי זה צעד אחד יותר מדי, שארון הספרים היהודי לא כולל את הגביע של בית"ר ירושלים למרות שהסמל של הקבוצה הוא מנורת המקדש. בנט, שלא העריך את עוצמת ההתנגדות טעה פעמיים: פעם אחת כשלא הבין שהספרדים של הבית היהודי חושבים כמו האשכנזים של המפלגה. אין הבדל בין כיפה לכיפה. הם לובשים בשבת חולצה לבנה, שרים שירים של אברהם פריד ופיוטים מבית אבא, ולא יכולים להשלים עם העובדה שכדורגלן שדגמן שמפו נגד קשקשים ייצג אותם בכנסת. הטעות השנייה היא שמזרחיות היא הדבר הכי רחוק מעולם הערכים של הציונות הדתית. בנט רצה מישהו לרוץ איתו, והם רצו מישהו להתגאות בו.

מבחינה תיאורטית שיריונה של ד"ר ענת רוט שנדחקה למקום לא ריאלי בפריימריז היה אמור לעצבן אבל מבחינת מצביעי הבית היהודי אין יותר נמוך מכדורגלן.

האסימון נפל לבנט כשהליבה של הציונות הדתית התחילה להתמרד ואבי המכינות הצבאיות הדתיות הרב אלי סדן איים להצעיד את אלפי חייליו מהבית היהודי לאלי ישי. חניכי המכינה, שהתחנכו על גבורתו של רס"ן רועי קליין לא חשבו שגיבור התרבות שלהם יהיה אוחנה. הכדורים היחידים שעושים להם ריגושים זה 5.56 ולא אלה של משחק הכדורגל. אתמול במהלך היום קיים בנט התייעצויות חירום לפתרון המשבר. זה היה רק עניין של זמן עד שהאיש שלא מתנצל, ישים את האקדח במגרש של אוחנה ויצא מהחדר. לכדורגלן לא נותרה ברירה אלא להגיד שהוא מוותר על התפקיד.

מוסר ההשכל של הסיפור הוא שהמפד"ל ניצחה את הבית היהודי. בנט רצה ברשימה את דני דיין וקיבל את מוטי יוגב, הוא הריץ את ענת רוט וקיבל את יהודית שילת. לא רק שכל הכוכבים החילוניים נשארו בחוץ, הבוקר המפד"ל הוותיקה גרמה לו להתקפל בפרשת אוחנה. עכשיו ברור מעל לכל ספק שאם מישהו שחלם שם על איחוד עם הליכוד, זה לא היה עובר. ספק אם בנט יצליח בכלל לקבוע לבד מי יהיו שרי הממשלה מטעמו. סביר להניח שהוא לא יוכל להכריע לבד עם יועציו. הוא יהיה חייב להתייעץ עם חברי הסיעה.

עסק משפחתי שיש לו מפלגה

לעומת הבית היהודי, הליכוד מתנהל כמו עסק משפחתי שיש לו מפלגה. כדי להכריע בסוגיית השריונים במפלגת השלטון התכנסו באחרונה בני הזוג שרה ובנימין נתניהו לא מעט פעמים והזמינו לביתם כמה יועצים. הכל נשאר במשפחה. בנוהל הרגיל. בשלישי בלילה, יומיים לפני פקיעת מועד הגשת הרשימות לכנסת, זימנו אליהם הנתניהוז כמה אנשים קרובים שלא כללו את ניר חפץ. בבית בבלפור כונסו מנהל הלשכה שמעמדו מתחזק דוד שרן, ראש הסגל לשעבר הרי הרו והיועץ אהרון שביב, אבי תורת קמפיין המשילות הצולע. חפץ, מנהל הקמפיין ויועצה האישי של שרה, הופתע לגלות שהוא מודר מהפגישה המכריעה ביותר בסאגת השיריונים בליכוד. האם זה מלמד על ההיחלשות של חפץ? אולי איבד את כוחו במעגל קבלת ההחלטות? או שסר חינו אצל הגברת בעקבות השבוע הקשה שחוותה? ואולי כבר יש מי שמתחמם על הקווים ועומד לרשת את מקומו?

כך או כך, הפגישה הלילית נועדה לבחון בפעם האלף את מועמדותן של שתי הדוקטוריות: לימור דרש-סממיאן, שמי שקידם את מועמדותה הוא גלעד ארדן, אך היא מינוי של גדעון סער פר אקסלנס; וענת ברקו, מזרחנית מבר אילן. קורות חייהן של השתיים נסרקו במסרקות ברזל כבר ביום שישי, לפני כניסת השבת, אולם כרגיל, ביום ראשון שב נתניהו ממנוחת הסופ"ש בבית וההחלטה התהפכה. בלשכה החלו לעוף שמות חלופיים, החל ממלכות יופי מקומיות ועד למיס עולם. נעשו פניות ללינור אברג'יל, ליאנה חודריקר, אך התשובות השליליות המשיכו להגיע. המקום ה-11 בליכוד, כך התברר, לא כזה נחשק. המרדף אחר מועמדים כבר היה כל כך מביך שבישיבת סיעת הליכוד נשמע שר התחבורה ישראל כץ מסנן בבדיחות שאולי הגיע הזמן לפנות לגאולה אבן, לקול צחוקם של הח"כים הצוהלים.

בלית ברירה, הוחלט בהתייעצות הלילית לחזור שוב לחוקרות האנונימיות מהאקדמיה ולהביאן לאישור מזכירות הליכוד. כשכונסה הישיבה, התברר לנתניהו שהחברים דורשים הצבעה חשאית, ושאין לו בכלל רוב. אף אחד לא הצליח למצוא את הרציונל שבשריון שתי חוקרות לא מוכרות בציבור במקום את דיכטר למשל. השתיים מאוד מוכשרות בתחומן אבל מגנט מנדטים הן לא. קשה להאמין שיסחפו קולות מהימין. מה גם שאת חברי המזכירות לא עשו באצבע. את נתניהו הצליחו להאכיל בכך שסממיאן היא מינוי של ארדן, אך על חברי התנועה אי אפשר לעבוד. להם ברור שמדובר במקורבת לסער שמונחתת להם על הראש.

הלחצים שהפעילו במהלך הלילה על נתניהו להוציא את סממיאן מהרשימה נשאו בבוקר פרי. את השיעור הראשון שלה בפוליטיקה למדה הדוקטורית עוד לפני שבכלל אושר שיריונה: עד שזה לא גמור זה לא גמור. במקום להביא את שמה לאישור המזכירות שלף נתניהו שפן חדש ישן והחזיר את בני בגין בדקה ה-90 לשורות הליכוד.

הבן, האם ורוח הקודש

אפשר רק לברך הגומל שהתקרית בצפון לא התרחשה ביום שבו פורסמו התצהירים שטענו להתפרצויות זעם של שרה בשל הטיפה המרה. בימים שבהם הגברת חוטפת מהתקשורת ללא רחמים, הטלפונים שיוצאים מהבית בבלפור לאקווריום במשרד רה"מ גורמים למנהיג המדינה לעצור הכל ולהעביר את המשך הלו"ז הביתה. חוץ מאירועים שנועדו לתקשורת, עובדי הלשכה מקבלים הוראה לבטל כל דבר שעל סדר היום. עושים סטופ. ענייני המדינה עוברים לדום ונפתחת מסכת התייעצויות שאליה מזומנים הקודקודים המקורבים התורנים כדי לבחון אפשרויות יציאה מהברוך. האיראנים יכולים להיות רגועים בימים כאלה.

בשבוע שבו נחשפנו להרגלי השתייה של שרה (יין אדום, לכל המתעניין. טעם טוב יש לגברת) ואב הבית מני נפתלי עמד במוקד, זה זמן מצויין לתהות לאן נעלמו עובדים אחרים שהתמודדו במעון ראש הממשלה עם הנהגויות חריגות. ויקטור סרגה למשל, שימש נהג ועובד במעון עוד מהקדנציה הקודמת. הוא גם אחד מגיבורי פרשת הבקבוקים הממוחזרים שפורסמה הבוקר בהארץ. בבית בבלפור חשבו שחלק מתפקידו כנהג היה גם לאסוף את הבקבוקים הממוחזרים, להחזיר אותם ולהעביר את המזומנים לגברת. ברגע שפתח בהליכי תביעה נגד הזוג נחתם עימו הסכם פשרה והוא מיד שובץ לעבודה במל"ל.

ויש גם את ציפי נבון שגידלה את יאיר ואבנר מאז 96. עשור לאחר מכן ביום הראשון של הקדנציה ב-2009 הועלו נגדה טענות על הדלפה אך במקום להיות מפוטרת היא עברה לשמש עוזרת מיוחדת לשר דאז רפי איתן. בלשכת רה"מ סירבו לענות לפניית "גלובס" אם נבון נהנית ממשכורת במשרד רה"מ עד היום. נבון וסרגה לא היחידים, יכולה להעיד העובדת שהועברה מתפקידה במעון למזנון במשרד רה"מ ונאסר עליה להסתובב בשטח שהגברת מגיעה לזירת האירוע. כך עובדת השיטה. כל מי שיודע יותר מדי או שעלול לפתוח את הפה מקבל עבודה. בדיעבד היו הנתניהוז יכולים לחסוך הרבה כאב ראש אם היו דואגים למני נפתלי לעבודה כפי שביקש.

על מנגנון הדלתות המסתובבות שמעביר עובדים מהבית בבלפור מנצח סמנכ"ל התפעול עזרא סיידוף שנגדו מכוון נפתלי את כל החיצים. מי שיפתח את דלתות מחסן משרד ראש הממשלה, הארכיון, הדואר או המזנון, ייתקל בפנים מוכרות מהמעון. כולם שם עד היום. וכל זה תחת עינו הפקוחה של ראש הממשלה ובחסות כל שומרי הסף של הדמוקרטיה. חלקם אפילו זוכים בקביעות. מדובר במנגנון מושרש וותיק. מי שלא מסתדר בבלפור עובד למשרד. או לליכוד. גם מצודת זאב ראתה במשך השנים לא מעט עובדים שקיבלו רילוקיישן מירושלים לתל אביב. כמה מהם לא מגיעים באופן סדיר לעבודה, אבל המשכורת שלהם מתקתקת כמו שעון שוויצרי. רוחות הרפאים האלו ממשיכות ליהנות מקשרים הדוקים עם המשפחה הירושלמית. על זה נאמר, הבן, האם ורוח הקודש.

 אילו הבחירות