מה עם קצת איפוק?

העיקשות של אליהו. על שלמה אליהו, יו"ר ובעלים של מגדל, חברת הביטוח הגדולה בישראל, שנכון לסוף ספטמבר 2014 ניהלה נכסים בהיקף כולל של 203 מיליארד שקל, השתלטו האגו והעקשנות. השבוע, ביום שלישי, הוא כינס את הדירקטוריון שלו ושבר את הכלים. ממרום כוחו העסקי ומעמדו הציבורי, הוא "עשה דווקא" למפקחת על הביטוח דורית סלינגר ו"נה-בעין" לציבור גדול שמייחל לסדר, הגינות, מראית עין, הפסקת מינויים של אנשי שלומנו והעלמת תסמונת "הפקיד שנתן לי יקבל ממני". אליהו מתעקש למנות את עודד שריג, המפקח שנתן לו את ההיתר לרכוש את מגדל, לתפקיד בכיר במגדל אחזקות, אף שסלינגר, בגיבוי משפטי, ממשלתי וציבורי רחב, מפעילה את סמכותה החוקית וחובתה הציבורית ומתנגדת. אבל אליהו רוצה, ולמה מי יעיז להגיד לא לאדון אליהו? דבר אחד ייצא מזה: ההתנהלות היהירה של אליהו תוביל לתמיכה רחבה בכנסת הבאה (למרות הלחצים וגדודי הלוביסטים שכבר מתכוננים) בהרחבת סמכויות הרגולציה גם על חברות האחזקה, חברות האם של הביטוח.

הסגן של דנינו. הסמפכ"ל ניצב ניסים מור, מטריד נשים סדרתי, פוטר אתמול (ד'), בבושת פנים, על ידי המפכ"ל יוחנן דנינו. ניצב מודח מספר 6. האחרון בינתיים. כמה שאלות: איך מגיע שוטר לדרגה גבוהה כזאת בלי שהוא מסוגל ללמוד לקח מנפילות חבריו הבכירים המתהוללים בצמרת? מהי יכולת ההבנה של כזה קצין בכיר, שנדמה לו שהוא יכול למחוק ולחסל סמס מהנייד עמוס העדויות המרשיעות שלו? איך השוטר השני הכי בכיר לא יודע שבזמן שהחוקרים כבר קראו לו לחקירה הם כבר מזמן יירטו וצברו את כל המידע והעדויות שהם צריכים? מה זה אומר על משטרת ישראל?

הנשים של דנינו. שנה וחצי אחרי שנכנס דנינו המציא תפקיד חדש במשטרה: יועצת לענייני נשים ושוויון מגדרי. תת ניצבת יעל אידלמן. כפופה ישירות למפכ"ל, חברת סגל הפיקוד הבכיר. רק אז נמחקה הפקודה הארכאית שלפיה שוטרת שהוטרדה מינית יכולה להתלונן רק אצל מפקדה הישיר, גם אם הוא עצמו או החבר הכי טוב שלו אפוף בחוסר איפוק ייצרי. רק אז נפתחה אפשרות לנקות את המשטרה הנגועה בעבירות מין וניצול יחסי מרות. במקביל, החל דנינו בקידום נשים לתפקידי פיקוד בכירים, סנ"צ-תנ"צ. ב-2011 שימשו 8 שנים בתפקידים אלה, ב-2012 כבר 16, ב-2013 - 35. עכשיו יש למנות מתוכן כמה ניצבות משובחות ולעצור את פטפטני הבחירות הקוראים למנות מפכ"לית עכשיו, ובכך להכשילה מראש רק כדי שאחר כך יוכלו לרמוז, "טוב, אישה כבר ניסינו...".

ההארה של מופז. "אודה בכנות - אינני פוליטיקאי מצטיין", הודיע-כתב שאול מופז ביום שלישי, וזה קורה אחרי 13 שנים כפוליטיקאי בכיר. באוקטובר 2002, חודשים אחדים אחרי שסיים את תפקידו כרמטכ"ל, מונה לשר ביטחון אצל אריאל שרון. ואז, כמה דקות לפני הפריימריז, אץ רץ להתפקד לליכוד, אך בהעדר תקופת צינון מינימלית לא אושר על ידי ועדת הבחירות המרכזית ובג"ץ. כמה שנים אחרי, הוא דחה בגאון ובכותרות את שידולי שרון לעבור לקדימה, "כי הליכוד הוא ביתי ובית לא עוזבים", רק ששבועיים אחרי כן הוא גם עזב וגם עבר לקדימה. אחר כך היה שר תחבורה המודע להטבות הנובעות מקרבה יתרה לוועדי העובדים הגדולים, סגן וראש קדימה, וכמו עוד כמה מעמיתיו - מחפש סדרתי של ג'וב פוליטי. אז למה הוא טוען שהוא לא "פוליטיקאי מצטיין"?

החולשה של בנט. העובדה שאיפשר לאלי אוחנה - דוגמה, מופת ותקווה למאות אלפי צעירים שמרגישים חסרי סיכוי לפרוץ את תקרת הזכוכית של מעמד, מוצא ופריפריה - לפרוש מרשימת הבית היהודי, ובכך נכנע ל"רבנים" אשכנזים ולחבורת האינטרסנטים שסביבו - זה יעלה לו ביוקר. גם בקולות, גם במעמד אישי-ציבורי. עם ובלי כיפה, חשבנו שהוא אחר.