מדינת השחור

אין כל מניעה מאזרח ישראלי להחזיק חשבון בחו"ל, זה הרי חוקי למהדרין. פתיחת חשבונות בשווייץ, בארה"ב או בכל מדינה אחרת איננה עבירה כלשעצמה, אבל חוסר הדיווח לרשות המסים ואי-תשלום המסים, אם אכן היו, בגין ההכנסות שהופקדו בחשבון או ההכנסות ההוניות בגין פעילות בחשבון - אלה עבירות לכל עניין ודבר.

החקירות בפרשת הבנק השווייצרי ופרשת לאומי פתחו צוהר לאחת הבעיות החמורות במשק הישראלי - הכלכלה השחורה, וגם לניסיון הגלובלי להתחמק מתשלום מסים. הדמיון בדרכי הפעולה בשתי הפרשות די מפתיע: בלאומי טסו בנקאים ישראלים לפגישות חשאיות עם לקוחותיהם האמריקאים כדי לסייע להם בהעלמת מס; בפרשת הבנק השווייצרי, יועץ של UBS, ישראלי שחי עשרות שנים בשווייץ (רוני אליאס), טס לישראל לפגישות חשאיות עם ישראלים, שעל-פי החשד העלימו מס באמצעות חשבונות בחו"ל.

בלי פקסים, בלי מיילים, בלי להותיר ראיות. כמעט מדי שבוע מתפרסמים עוד כמה שמות של חשודים כתוצאה מההסתעפות בחקירה. הדבר הבולט הוא הגיוון - עמישראל חוגג לכאורה על השחור: משופטים, דרך בעלי עסקים ועורכי דין ועד אזרחים "תמימים" לכאורה, עובדת סוציאלית למשל.

על מכת הכלכלה השחורה הישראלית כתבנו פה לא פעם ולא פעמיים. זו מכת מדינה. יש לה השפעות דרמטיות על פערי ההכנסות במשק ועל מדדי האי-שוויון. היא שמה ללעג ולקלס את כל המחקרים הכלכליים, את כל הסטטיסטקות ואת כל המאמרים המלומדים, עם הגרפים וטבלאות האקסל מבית היוצר של האוצר ובנק ישראל.

אפשר להניח שאותה עובדת סוציאלית עם מיליון דולר בבנק שווייצרי שייכת לאחד העשירונים הנמוכים בסטטיסטיקה הישראלית. עשירון תחתון בישראל באופן רשמי, עשירון עליון ומעלה בפועל. הכלכלה השחורה כמעט שלא נכנסת לדוחות ולמחקרים, כיוון שאי אפשר לכמת אותה (כל מספר זוכה), אבל לכולם ברור, גם לפקידי האוצר ולבנק ישראל - יותר מדי אנשים, יותר מדי מגזרים, יותר מדי עסקים חוגגים בשחור, ומדובר בחגיגה ע-נ-ק-י-ת.

ענף היהלומים, למשל, הוא חגיגה שחורה אחת גדולה. הענף הזה נמצא מתחת לרדאר הציבורי, כי שום דבר בו לא ציבורי, כל החברות פרטיות והסדרי המס בו לא ממש גלויים. זה ענף שמגלגל, על-פי הערכות, כ-15-20 מיליארד דולר בשנה, עשרות מיליארדי שקלים, ועדיין רב הנסתר בו על הגלוי; ענף ההימורים, שכולל מאות גופים שמפעילים משחקי הימורים לא חוקיים, החל בבתי קזינו ובינגו לא מקוונים וכלה בהימורים דרך אתרי האינטרנט (הימורי ספורט, קזינו, בינגו, בטים שכונתיים, משחקי פוקר ומשחקי קלפים אחרים) - הענף הזה מגלגל, על-פי הערכות, כ-20 מיליארד שקל בשנה ויש בו חגיגה של העלמות מס; ענף הדיור, בועת הנדל"ן של ישראל, עובד על שני מנועים עיקרים: הריבית האפסית והכסף הזול, ולצדם תעשייה שלמה של כסף שחור התורמת לניפוח הבועה. זה הכסף השחור שקונה "שירותי דיור" - מרכישה ועד השכרה של דירות, שבחלקה מתבצעת בשחור. לא מעט וילות בישראל נבנו ב"שחור", בכספים שרשות המסים לא הצליחה לשים את ידיה עליהם.

ויש כמובן את הכלכלה השחורה שהיא לא ממש שחורה, כלומר, היא לחלוטין לבנה - תכנוני המס שהם על גבול הפלילי, המקבלים חותמת כשרות מפקידי השומה. במסגרת פרצות אינסופיות במשטר המס הישראלי (שנבנה טלאי על טלאי), הן אנשים פרטיים עם הון גדול והן תאגידים גדולים מייצרים הנדסה פיננסית מורכבת, מסועפת וחוצת גבולות, במטרה אחת בלבד: להתחמק ממס.

לגבי הכלכלה השחורה הטהורה, ההערכות מדברות על יותר מ-20% ואף 25% מהתמ"ג, כלומר יותר מ-200 מיליארד שקל שמתגלגלים במשק בלי שהמדינה גובה מהם שקל אחד של מס ישיר (הם ממוסים באופן עקיף, דרך גביית המע"מ והבלו על הדלק). זה די מדהים: רבע מהכלכלה הישראלית מתנהלת ב"שחור", נעלמת מכל המחקרים, לא מוצהרת, והתופעה הזאת רק הולכת ומתנפחת. הסיבה לכך פשוטה: הכלכלה הזאת הפכה לנורמטיבית, לתופעה שמדברים עליה בריש גלי בשיחות סלון; היא הפכה לתופעה שאיש לא נרתע ממנה.

ההיגיון עקום, אבל מעלימי המס ה"קטנים" (כביכול) חושבים כך: אם המערכת דופקת אותי במסים כבדים ורמת שירות נמוכה בבריאות או בחינוך, אז אני אדפוק אותה בהעלמת מס. אם ה"גדולים" שם למעלה נהנים מהטבות מס ענקיות ומהסדרי חוב של מיליארדים, אז למה שאנחנו, ה"קטנים", לא נסדר לעצמנו הנחות? מי שמשלם מס, מי שלא שותף לקומבינות המס, פתאום נחשב פראייר, אידיוט שלא מבין את כללי המשחק.

כמובן, יש ציבור שלם שלא יכול לחגוג עם כל השאר, אולי רק פה ושם אי-תשלום מע"מ לשיפונציקים וכדומה: מדובר בכ-3 מיליון שכירים שיכולת הגמישות שלהם במשחקי המס שואפת לאפס. המס שלהם משולם לקופת המדינה מדי חודש באמצעות המתווכים (המעסיקים), ואין להם שום יכולת לערער על כך. המס של האחרים, אלה שיש להם חברות בע"מ, חלקן פיקטיביות, משולם גם הוא באמצעות מתווכים: צבא של עורכי דין ורואי חשבון שמסדרים את עניינהם מול רשות המסים. מסדרים, תרתי משמע.

 פרשת הבנק השווייצרי