איש אינו עונה לטלפון האדום

זהו זמן בחירות ושוב אנחנו נדרשים להחליט. אבל על מה בעצם? שוב השיח הציבורי נוטה בצורה מיוחצנת לכיוון המדיני-ביטחוני, והקופירייטרים כבר מעלים את השאלה מי יענה הכי טוב לטלפון האדום בקו הישיר מוושינגטון, או מי ה"גננת" הכי סמכותית בפוליטיקה הישראלית. באמת גנון.

חבל רק, שבמסגרת הערפל הרב שמפזרים המועמדים והסיעות לא נשמע קולם (הזועק) של הכלכלה הישראלית ושל העסקים שמחזיקים אותה על הרגליים בזמנים מורכבים כמו אלו. בתקופה בה מוצרים ישראליים רבים מוחרמים מעבר לים, וכל עסק שאינו במרכז הארץ לא יודע איך להיערך למערכה הבאה, הטלפון האדום הכלכלי אינו עונה. כולם הלכו ללקט בוחרים.

המבצע האחרון, שהשבית את דרום הארץ (וגירד גם את מרכז הארץ) השאיר עסקים רבים במצב של כוננות ספיגה, גם מהבאות וגם מהטיפול הרטרואקטיבי הכושל בנזקים הכספיים שנגרמו להם במהלך ימי הלחימה. לפי נתונים שמסרה רשות המיסים בתחילת חודש דצמבר, רק מעט מעל חצי מהעסקים קיבלו את כספי הפיצויים (680 מיליון שקל).

הניסיון הפרלמנטרי המצטבר מלמד כי אין לסמוך על הרציפות השלטונית ככזו שיכולה להמשיך להעניק טיפול נקודתי שהתקבל מממשלות ומכנסות קודמות. לכן את הטיפול הכלכלי בפריפריה צריך להכניס למסגרות סטטוטוריות כדי שלא יהיו נתונות לפרשנות ולגחמות פוליטיות. חייב להתרחש שינוי ארגוני מקיף שכולל מתן מענה ברור ומחייב לסקטור העסקי. כזה שיוריד את מפלס האי וודאות של מרבית העסקים בצמיחה בישראל. כזה שייתן אפשרות להצמיח את העסק, גם אם עובדים בו "רק" 5 או 10 אנשים וגם הוא אינו סוגר עדיין מחזור הכנסות של מיליוני שקלים.

גם בלי המציאות הישראלית המורכבת, עסקים בצמיחה צריכים סיוע כדי לשרוד. ואם לוקחים בחשבון שככל שהעסק קטן יותר כך ההשפעה השלילית בתקופת לחימה מהירה ועוצמתית יותר, לא ייתכן שהם האחרונים לקבל מענה. מדברים הרבה על להביא את הפריפריה למרכז, אבל ללא מעשים האמירה נשארת ריקה מתוכן ובינתיים מגיעים מהפריפריה למרכז רק איומים ביטחוניים.

ויש למצב פתרונות רבים. לדוגמה: בזמן לחימה חייבים לממן, באופן אוטומטי, את העסקים הקטנים באמצעות הלוואה בתנאים נוחים. אח"כ, כשהתותחים דוממים, אפשר לקבל החלטה למפרע ובהתאם לצורכי העסק, אם הכסף יהפוך לפיצוי או ימשיך להיחשב הלוואה. אפשר גם לצאת קצת מהקופסה של "לפתח את הפריפריה" ולהתמקד במתן אפשרויות לתושבים באזורים המרוחקים. למשל על ידי תמיכה בחברות במרכז שמעסיקות עובדים מהפריפריה, מתן תמריצים והקלות, הטבות מס משמעותיות ונגישות גבוהה לעסקים במרכז. הקמת עסקים בפריפריה היא לא הפתרון היחיד, וגם לאו דווקא הטוב שבהם.

בשורה התחתונה - אין קיצורי דרך. את הפריפריה מביאים למרכז רק על ידי עידוד היזמות והחדשנות. צריך להשקיע ולתמוך ביזמים ובעסקים חדשים, במיוחד כאלה שיש להם אופק צמיחה. והכי חשוב, צריך לעשות זאת מדי שנה ולאורך השנה כולה, במסגרת תקציב מוגדר וקבוע שאליו מחויבת כל ממשלה. כי בכלכלה כמו בביטחון, פריפריה חזקה היא חלק מהמגן של ישראל. בינתיים, כולם מדברים אבל אין מי שיענה לטלפון.

הכותב הוא יו"ר רוביקון ביזנס גרופ