מינכן: המהירות מהשטן

רוצים דוגמא שהרבה כסף מקלקל ערים? צאו לרחובות מינכן, העשירה בערי גרמניה. בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 נטלו את ההון שזרם כדי "לפתח" את העיר במהירות, להכין אותה לקראת המשחקים האולימפיים, ולהפוך אותה ל"עיר מודרנית". כבישים אדירים נסללו בה ואיפשרו ומאפשרים עד היום תנועה שוטפת של מכוניות מקצה לקצה בעיר, שאכן יש בה יחסית מעט פקקים. מדרחובים להולכי רגל פותחו בה, והפכו אותה לארכיפלג של שכונות מנותקות, שהמעבר ביניהם הוא סכנת נפשות.

"מתחמי הולכי הרגל" מתפקדים כמו הקניונים הסגורים בפאתי הערים בארצות הברית - סגורים, מוטי תיירות, רוויים במסחר באיכות נמוכה ובמחירים בשמיים, משכנם של רשתות, ומנותקים מחיי היום-יום של העיר בכך הם הופכים לגורם משתק ולא לגורם מפתח.

כל אלה הופכים את מינכן לעיר מבותרת. השכונות מבותרות, השימושים מבותרים, התפקודים מחולקים.

שגיאות התכנון של מינכן נעשו כתוצאה ממהירות בתכנון, והם ההוכחה לכך שתכנון מהיר הוא דבר רע לעיר. התכנון ציית לאופנות שנראות נכונות בזמנן - התאמה למכוניות, דאגה להולכי רגל בדרך של מתחמים מבודדים. המהירות מהשטן. בתכנון המהירות מביאה לגיהנום. התנועה המהירה מנתקת את חלקי העיר, השדרות ריקות מהולכי רגל, והמסחר הולך לאיבוד ונשאב למתחמים סגורים שצריך להגיע אליהם במיוחד.

טעויות של רופאים קוברים מתחת לאדמה ואפשר להתנחם בכך שהלקח יילמד וימנע את הטעויות הבאות; טעויות של אדריכלים נשארות להתנוסס לפחות שמונים שנה על פני הקרקע (ממוצע החיים של בניין). טעויות של מתכננים, לעומת זאת, הן בכייה לדורות, כי השפעתן מקיפה על סביבה והתיקון שלהם כה יקר, עד כדי כך שלפעמים הם באמת "חסרות תקנה". מינכן היא דוגמא נהדרת לכך.